אתגר כתיבה 11 : )
-
עכשיו ברצינות! נושא באמת יפה... @חיה-במקרנצ-יק-0
זמנים
היו זמנים שהרגש ביקש את שלו -
ולא היה איך לעזור!
היו זמנים שהשכל עצר ולא נתן מצדו
ולא נמצא לי מזור.היו זמנים שרק רציתי -
לחסום את השכל הצורח,
ולנעול אותו חזק,
עעל מנעול ובריח.לכסות עם עוד כמה חתיכות,
ומכל השאר לשכוח!
לעשות מה שבא לי,
וסוף סוף לנצח.היו זמנים...
לפעמים הם גם חוזרים
אבל הכיף הוא לצאת מהם בהרגשה של גיבורים...!!!!!||"איזהו גיבור הכובש את יצרו"||
-
אני רוצה לצאת אל האור
אבל כבר התרגלתי לחושך
אני רוצה להיות יותר טוב
אבל אל הרע התרגלתי.אני יודע שזה רע
אבל הרגש כהה
אני יודע אני עבד נרצע
שולטת בי התאווהמנסה לתקן מקבל קבלה
הפעם ברצינות מחליט החלטה
אבל האדון אחרת רצה
לא נותן לי חופש פעולהאני יודע בסוף עוד אגבור
תגמר החשכה יבוא האור
לא אפסיק לרגע לנסות
עוד יבואו חדשות טובות -
את האמת שאת רוב השיר כתבתי כבר ברגע שהאתגר התחיל אבל משום מה נתקעתי איתו עד עכשיו.
בין הרגש והשכל
לפעמים אני טובע
בים של רגשות
ומפחיד שמה שכאן קובע
זה התלהבות ותחושות
ועד שלא אגיע
לסיפוק אמיתי
ואת הלב לא ארגיע
הוא לא יהיה איתילפעמים אני קופא
משכל קר שמחליט
עד סוף הדורות הוא צופה
אבל אל תוך הלב הוא לא מביט
ועד שלא אצליח
לחשב לפרוטרוט
ואת מוחי להטריח
הוא פשוט לא ישקוטבין הרגש לשכל
כבר איבדתי כיוון
וכמו לפרוט על הנבל
צריך כאן איזון
ובין המוח והלב
אסור לוותר
ורק אם נצליח לשלב
נגיע רחוק יותר -
ההבדל ביניהם דק, כמו דף מחוק ודף חלק,
בין הכאילו למשחק, בין השתפשף לסתם נשחק,
אסור לנו לטעות זה מבלבל אני יודע,
כי לא יהיו כוחות יותר, אם אתה לא שומע,
-תן לרגש לחוות להנות, כי יש בשביל מה
תן לשכל תמושכות, את הגוף ביד הנשמה...
הצל את האדם מיד הא'דמה....
בדמעה זורע באדמה, וגם אם קשה מרגיש שמיטה, לא יכול יתר לקום מהמיטה,
מבין לבד את האמת, אוזר כוחות, שיתנו לי לצאת, למקום אחר..
מבין את הקושי אבל מתגבר,,,
בקרב של הרגש על השכל, אם יוליך אותי או ישים לי רגל,
ניצחתי, הצלחתי, פיצחתי את הסוד,
וידוע זה כבר קבוע, מעל שבוע..
אחרי השכל, הרגשות הולכים אחר כבוד.שבת שלום !
-
רוצה לרצות רוצה גם לבכות
רוצה להרגיש את החסרונות
רוצה לצחוק רוצה גם לשמוח
גם להרגיש את הטובות.
רוצה להתרגש רוצה להרגיש
לא רוצה להיות אדיש
לא מפחד לא מתייאש
אנא תדליק בעיני אש -
רוצה לעשות איזה משהו משמעותי
משהו שיוביל אותי למפגש חזיתי
עם ההצלחה והסיפוק
משהו שיביא לי כזה חיבוק...אין סיכוי אומר לי ההיגיון
אבל אין לי אליו כח
אז אני מפעיל את הדמיון
מנסה אליו לברוחמציירת לי עתיד וורוד
והשמחה בוהקת
חושבת איך לעבוד
ולא מבינה למה אני מתעצלתאז אני עולה...
||לפעמים, דווקא הרגש הוא זה שמוביל. אבל לא חייב שזה רע... לפעמים דווקא השכל עוצר ורק החזון והדמיון הם אלו שמובילים באמת לפעולות...||
-
הרגש שלי הוא רב
אך השכל עליו ערב
ורק בזמן רעב
הלב פתאום מתערב
ובזמנים כאלו
שהכל שחור
ואין לי אפילו
נקודת אור
ברגעים האלו-
השכל בהפסקה
אני מרגיש כאילו
אין לי בחירה
אבל זה לא אמיתי
כי השכל הוא הקובע
ואני יודע שאני
את העתיד שלי צובע
אז אני לא שומע
מוחק הכל
ואז אני יודע
אפשר שוב ליפול
