עניה סוערה
דמעה קטנה
יורדת
אולי זה לא הזמן
אבל מתעקשת.
כואב על משהו שהיה
ואיננו
בוכה על בית המקדש
רוח אפינו.
כהנים בעבודתם,
קרבן התמיד.
כור מחצבתנו,
בכיינו מעיד.
בכח באכזריות
החריב ונתץ.
את אדיר אדירנו
קילל וניאץ
תמידין ומוספין
נלקחו בעוונותינו
על שנאה ומחלוקות
שהיו מנת חלקנו.
למה לנצח תשכחנו
שבורים ודוויים
במהרה תגאלנו
אל תעזבנו לאורך ימים.