ביום הגדול, החתימה האחרונה
נעלם ההגיון, נחבאת ההבנה
קשה לקבל, זה כל כך מזעזע
מי יכול להכיל, הלב עוד דומע.
עוד באמצע היום, השמועות כבר הגיעו
'תסתגרו בבתים' תפיצו תודיעו
טוב, זה היה בשבילנו, אלו שמסביב
ליהודים שנמצאים שם, לא היה מי שיגיב
אנחנו חשבנו, מה כבר יכול להיות
עוד מחבל שניים, שמועות שעפות
אך כבר באמצע היום, איזה מבוגר לי מודיע
'לפחות מאה הרוגים ואין לנו מושיע'
אני מביט בו בהלם אומר לו אתה בטוח?
אומר, לא בדקתי אבל שמועות עפות ברוח
יש משהו מאוד רציני, זה לא צחוק
זה לא כל כך ברור, אבל את החיוך צריך למחוק
עד מוצאי החג, כולי במתח, כולי חושש
הלוואי וזה סתם סיפור של ילד, אני מבקש
אך במוצאי החג, בבית כנסת כבר נודע לי
שכל השמועות שהיו, הן אמיתיות הכל ויראלי
אני מגיע לבית, בדרך שומע את הבכיות
זה אחים שלנו בדם! זה לא יכול להיות
מה עושים עכשיו זה כל כך מפחיד
לאן הולכים מכאן זה כל כך מחריד
באמצע השמחה הופתעו האנשים
כשמולם אנשי רעה, אנשי מרמה אנשי דמים
חלקם נשארו בחיים חלקם השיבו אש
חלקם נשבו בשבי והאויב אינו חושש
ממשיך לדהור קדימה לפרוץ את החומה
דורס כל שבדרכו ומשאיר הכל שממה
אנשי צבא אנשי ביטחון וגם אזרחים
כולם כאחד, אנשים נשים וילדים
במשך כל הלילה, המדינה כולה רועשת
בקול חרבות ברזל רודפת ובוחשת
באוייב העז פנים, הנמשל לבהמה
שבגללו כל הרחוב נשאר שממה
במשך היום מעדכנים את כולם
מה היה שם מה הלך שם, ומי היה מולם
שומעים אנשים בדקות האחרונות
אומרים תודה בלי לאבד עשתונות
רואים תמונות כל אחת יותר מזעזעת
ככל שהמצב גובר העין יותר דומעת
מה אנשים עברו שם, זה לא נתפס
רק חושבים על זה, והלב נמס
אנשים שואלים מנסים להסביר
מעלים פרשנות מנסים להבהיר
מה קרה לצבא לא ידע שום דבר
זה דברים שמעולם לא קרו בעבר
מגיעים להכרח, פשוט שזה בגידה
לא יודעים מה לענות נשארים בחידה
אבל אנחנו מאמינים באבא שבשמיים
סומכים עליו בוטחים בו, גם שעוצמים את העניים
בשעות הקשות, שהם שם בשדה הקרב
נותר להשיב את האיחוד שחרב
לאהוב כל אחד גם אם הוא שונה
בדעות במראה, אותנו זה בונה
לתמוך בשני, במשפחות השכולות, בלבבות השבורים
כי כולנו קיבלנו מכה, כולנו מרוסקים...