כתבתי את זה על משהו מסוים שהיה לי, אבל אפשר לקחת את זה להמון מקומות...
מקווה שיחזק...
מקווה שיחזק...
בחירה טובה
מסתבר ששוב אני מועדת
שוב נופלת מתקשה לקום
מסתבר ששוב חושבת
כוונות טובות, אבל יוצא לי עקום
תועה בדרך ונוטה לחשוב שזה הכיוון
והאמת כבר כמעט איבדה בי אמון
מסתבר שהיצר לא נח לרגע
עומד, מחכה ואורב לפגע
והאמת? לא אשקר שאני מצליחה לברוח
שוב מתפתה לכיוון הרוח
נופלת עמוק יותר, נכנעת לירידה
מגלה שאני שוב שם, לכודה
אושר מזויף, רק לדקה שתיים
עד שתחושת הריקנות מגיעה לעיניים
ונזכרת להביט למעלה, לשמיים
רואה רק דמעות כמו מים
מסתבר שכל התעתועים רק סנוורו
אורות זרקורים שאותי הטעו
אבל קמה, זורקת את העבר הזה
קשה ולא קל לצאת מזה
אבל מרגישה בטוחה יותר
שמחה באמת על הבחירה
ושוב שואלת:
אבא, תקבל אותי חזרה?
