"כשאני לא מתאמן יום אחד אני שם לב;
כשאני לא מתאמן יומיים הקהל שם לב."
(ארתור רובינשטיין)
לא שלי
טובעת
בין גויות גלגלים,
חול בגלים,
וטפטופים חשודים
ודביקים
שהגיעו לכל החורים.
מחפשת
לשווא,
גלגל הצלה
ופיסת יבשה
ריקה ושקטה
ושפויה.
נפרדת בלב
ממרגוע,
מחלום על דממה
ואופק נוגע
כשהזירה כמו אחרי פיגוע.
ורגע לפני
שעולה קולי ונשא,
ופורצת סופה וסערה,
בולמת. נושמת.
בורחת.
נעלמת בין מזגן ושמיכה.
הם מרוצים.
וגם לי מגיעה קצת
חופשה....
זה לא קשה לעקוב אחריו
הוא לא שוקט על שמריו
אל תשוו אותי אליו
את חייו הקדיש לאלוקיו
את יצרו השאיר בחדר
הוא תמיד נמצא ב"סדר"
אני צריך לערוך פה סדר
הרי הוא בחור יותר מבסדר
זה קשה לדעת צפונותיו
הן הוא אדם ואני תחתיו
אך דבר אחד למדתי עליו
כל אדם תוית נושא עליו
שיירות אנשים בלי סדר
תמיד בצקלונם ישאו שדר
אחד בשק ואחד בלי סדר
כל אחד וסלו לפי הגדר
קיצע'ר היה נשמע לי מאתגר אז כתבתי, אבל אני לא מבין במוזיקה כלום.
לא שלי
כתם עיקש
להסיר נבקש
כתמי אבק
או דם מאבק
חוט שני
אדמוני עקשני
הֵא מלבין עוצמתי
להתיז באופן נקודתי
לפרק, למוסס
כל נתז תוסס
שיגיע לכל קפל
להר שגָבַה, לְשֵפֶל
שפשפי ביד קלות
הוסיפי מעלות
ואם לא מיד, בהשהיה
עוד יֶרַח בהשריה
ואחרי הכל, כשתזדככי
אל תשכחי
תרככי
בכביסה עדינה,
מרוככת, ליבך לא יבש
אפופת ניחוח תפוח, רימון ודבש
עַדֵי ליבך יהא מחוור כשמלה
רק אז בלשונך תָנֵץ מלה
זה נראה שעבדתם הרבה לשאוב את האבק.
שפכתם קצת אקונומיקה, שפשפתם.
והנה התוצאה:
פורום יפה,
חדשני,
מקצועי,
ממש תודה על כל ההשקעה [היה שווה לחכות].
לא שלי
קִימַת תִמָהון
חושֶך ילֵל ישִימון
וְהַלְמות. זֵעָה קָרָה.
יְקִיצָה בָאָה הלום
והנה אך חלום,
מטלטלת הכרה.
באחת.
אין אנחה
אך נאקת רווחה
ורוגע פושט כמו יין
ואנו שם, בעיצומו של בלהות,
ותלאות, ודמעות
וגלות, עדיין. עדיין.
עוד קָט וְנָקִיץ פתאום
והר של זַיִת יֵהום
ונעלה.
עִם אֵם עִם אָב
לְבֵית תכלת וזהב
אז, שחוק נמלא.
לא שלי
לפעמים
כשהתודעה
מצטללת
עם בוקר
מקורי הכרית
מיחלת
תקוה
שמא אגל טל
של שחרית
הבריק מוקדם
פינות שכוחות
שהושארו
אתמול
זנוחות
בלא
מגע יד אדם.
יוצאת
כדי לגלות
שהכל עצר
באותה נקודה.
איש לא
יעשה עבודה
במקומי.
אם אין אני
ונשמה
שחדשת
ממקור
שמימי
אין לי מי.
לא שלי
לילות של טבת
רק תן לי אחד
מלילי הטבת
אותם אלו הצופנים
קוראים לך הבט.
שקטים
עמוקים
צבורים
מלמדים.
ולא צריך אתם מאום
לא ריצה, לא יזע
של זה היקום.
רק לטעום
לנשום
השקט שבהם,
את אוצרם הגדוש
הבלום.
ויש מהם המון!
תוכל לקחת.
עשרם הצפון
לשום באמתחת.
ולקום.
ליום נוסף
שהתמלא
שנטען
יודע מאין בא
איך ללכת
ולאן.
לא שלי
כבר שנים אתה
סגור
אין בא ואין יוצא
ואין רוצה
ואין שומע ואין
דומע
ואין כָמֵהַ
זו אני שעטפתי
כִתַרְתִי
בניתי חומה
בצורה
שתשמור שלא
תכאב
שלא תדאב
שלא תשבר
בצרה
היום אני
מבקשת
לגשת
לגעת בך וליצור
פתח בלב המצור
לא שלי
בלילי טבת
הארוכים
הבדידות נמרחת
על הקירות כמו
צללים
שולחת זרועות
ארוכות לכל פינה
נעה אט, כמו
מחוגי שעון
עייפים
מנגבת טיפות
חצופות
שדולפות
במקום שבו אין
אנשים.
בלילי טבת
החשוכים
השתיקה רובצת
כמו ענן סמיך
רועמת
ומהדהדת
ומשברת לבבות
מטה אוזן לניגון
הגמרא
שנשפך מחלון
אחר
מקום שבו יש
אנשים.
שברי חלומות
חיבוק מיותם
פירורים על שולחן
שבת
מזכירים שאחרי
טבת
ינץ שבט.
הדיונים האלה היו כבר בפורום
הם לא כ"כ מעשיים ולא מגיעים לשום מקום.
אתה פשוט פתחת עוד נושא שלא היה צורך בו
וגם כתבת 2 פוסטים עם אותה בקשה (בקיצור אתה מככב פה)
ולנו נמאס מכל משתמש שפותח נושא כי זה זורם לו (לא אתה)
אז אנחנו מנסים למנוע ספאם/חפירות/כפילויות/שטויות/וזבל וכו'
@רוחלה-כהן אמר באנחנו שואלים- צוות ההנהלה, הפיקוח או המשתמשים ישיבו.:
"שיינא רחל כהן, אשמח שמשתמשים יכתבו את שמם האמיתי- אף אחד לא ירדוף אחריכם אם תגלו מי אתם ואני מעתיקה ממשהו כאן- תעקבו אחרי ונשתדל חזרה.."
זה מה שכתבתי- וכשיהיה לי מספיק מוניטין יהיה לי אפשרות לכתוב את מה שאני רוצה- בינתיים כתבתי את זה ב"שם המלא".....
מה הכוונה? (ואני מעתיקה ממשהו כאן- תעקבו אחרי ונשתדל חזרה..")
ואגב: כל הטקסט הזה עדיין כתוב לך.
@ארי-גולד
אתגר 39 ?
זה כמו ש @טיטו אמר באתגר כתיבה 39 
:
אז אחרי שהאדם מגיע להתחדשות, תחושה חדשה היא הבסיס לשינוי הרגלים.
זה יכול להיות כל שינוי בהרגלים שלנו, החל משינוי רוחני, גשמי, דיאטה או גמילה מעישון.
@aviadher
א"א ליצור קשר עם משתמשים בפורום.
אבל אתה יכול לפרסם את עצמך לבד. (נראה לי שזה מה שהוא התכוון)
@הדרי
זה צילום מסך של השירים של ישי שין.
בשורה הראשונה
מחשבות של חורף
מיתרי הלב
ענני כבוד
@כוכב-זוהר
דבר ראשון בקשת כבר בבקשות אקורדים.
דבר שני יש קטגוריה מתאימה לאקורדים.
לא שלי
גם אנו כך
מתרוצצים
בעקבות
שאיפה
בלי נשימה
אצים רצים
אל על
בתעופה
חלומותינו
מתאמצים
לקטוף
בשמי קטיפה
רגע קט
וכבר עולצים
הרקיע
כחופה
זה בידינו
הנה פורצים
רגשותינו
כמניפה
בתוך ידינו
כבר נוצצים
ההשגים
בעטיפה
אך לו נביט
בשעת השקט
על חלומות
שכן הגשמנו
על שאיפות
שאל הסל
במרוצה
אסוף אספנו
ולואי
לא נעמוד
מול שוקת
אין בה מים
נדהמים
מול בועות
מתפוגגות
אל שמי שמים
כי רדפנו
בחפזון
דולקים
בלי נשימה
אצנו רצנו
כדי לקטוף
אך בלי דעת
אחרי מה
@פלוני-אלמוני
כשמשתמש נעזר בך או סתם כך נהנה ממה שכתבת,
אז הוא ילחץ על הסימון הזה 