טוב,
אני לא אכתוב על האהבה שלי למוזיקה- כי אם אני במקצב אז זה מובן מאליו... כך שאין טעם שתבזבזו את הזמן שלכם על הפרופיל שלי כי לא כתובים בו פרטים אישיים או מסגירים..כן כן, תתגברו קצת על הסקרנות שלכם-לא את הכל צריך וחייב לדעת😜😜😜
@שיר-נולד
ניסיתי להיכנס לראש..למרות שקצת קשה בימים ששמחת פורים מרחפת בהם...
מקווה שזה בסדר- אם צריך שיפוצים- אני כאן ואעשה זאת בשמחה!
א. על צער ושבר
אני מבכֶה
על בכי ושכול
ליבי בוכה
על בנים שהיו
ואינם
על חיים שנקטפו
בדם
אני דומע ובוכה
והשכינה איתי
והזמן אינו מוחה
חרוט בלבבי
פזמון:
ומי אותי ירפא?
ומי אותי יבין?
הלא הנסתרות לך ה'
ואני רק צריך להאמין
חזק את ידיי
תשמור עליי
מתי כבר תאמר
לצרותיי דיי??
ב. ושם למעלה
מקומם של הקדושים
קרובים הם לאבא
בגינזי מרומים
ואנחנו כאן
מנסים
להשפיע שם
במעשים
אני דומע ובוכה
והשכינה איתי
והזמן אינו מוחה
חרוט בלבבי
פזמון:
....
סי פארט:
יגיע היום
ונחזור הביתה
האור יעלה
יזרח ברקיע
לא יהיה בכי
וגם לא כאב
יהיה זה היום
שיתרפא לו הלב.
לפעמים אני רוצה
אך חושש ממבטים
לפעמים אני מוצא עצמי
מחשב "מה אומרים"
עושה רצונם ולא רצוני
נראה כמו כולם
אבל רק חיצוני....
בפְנים אני שונֶה
יש לי רצונות אחרים
מוציא אותם לפועל
בשקט, כשלא רואים
שלא יקטלגו, שלא יסמנו
שלא ידברו, יצחקו ויתרחקו.
יש בי חלום
שזה לא יישאר לעולם
שיגיע היום
ולא אספור את כולם
לעשות מה שליבי אומר
לרצות את עצמי
ולא את האחר!
יצא לי היום לנסוע בתחבורה הציבורית.
האוטובוס היה ממש מלא ובחור חבדני"ק ניצל את ההזדמנות וניסה לשדל את הנוסעים להניח תפילין. הם לא היו מעוניינים....
כשירדנו בתחנה, ניגש אליו חייל (הראשון שניסה לשדל) וביקש ממנו אם יוכל להניח תפילין בתחנה..לא היה לו נעים בתוך האוטובוס...
כן, לפני כולם לא נעים לו אבל יש לו רצון פנימי אחר..ניצוץ שדולק!
ת'אמת, התרגשתי.
לכולנו יש את החששות האלו של ה- "מה יגידו עליי"? "איך יסתכלו על זה"?
אני לא במקום טוב יותר, אבל מאד מאד מצפה ליום הזה שאחיה את עצמי בלי לפחד מהסביבה...
הא...וכמובן- קרדיט לכל החבדניק"ים!!!
חי את עצמי כמו בתוך בועה
סוג של שגרת חיים קבועה
מביט רק ישר
לא ימין ולא שמאל
מעדיף את המוכר
מפחד ליפול.
אך הנה תפנית- ללא כל התראה
הדלת הראשית פתאם נסגרה
רואה כי אין ברירה
עוצם את העניים, לוקח נשימה
וברגע הקפיצה נפתח לו מצנח
מגונן, מכוון, שביל חדש פותח.
היום אני גדול,
היום אני מבין כמעט הכל
תחושת חוסר הנוחות
היתה תחילת ההתפתחות
והנוח לא נוח- סוג של כלא מזהב
לעזוב אותו אולי קצת כאב
אך מה שאני היום- זה לא מה ששם
והאיש שבי היום- לא הילד של פעם!
אני כמו עלה נידף ברוח,
מרגיש מרוקן, אין בי עוד כח.
מחכה ליום שיגיע, שיפתח החריץ,
שתביט עליי מהחלון הפתוח ולא רק תציץ.
אני מביט בך בן יקר שלי,
רואה אותך הולך איתי
גם במים, גם באש
מחזיק חזק- לא מתייאש.
גם כשעצוב, קשה וכואב,
אני רואֶה לבפנים- מרגיש את הלב.
וגם אם לא תמיד רואים,
זוכר אני לךָ חסד נעורים
לכתךָ אחרי במדבר,
למרות שהכח בךָ נגמר
בארץ לא זרועה,
כשדרכךָ לעתיד לא היתה סלולה-
עצמתָ עניים, לקחתָ נשימה,
חרקתָ שיניים ובשפתיךָ תפילה.
התמדתָ בדרך,
השתדלתָ בדיוק ולא בערך.
אני יודע שזה לא פשוט- כשאין סימנים...
בן אהוב שלי- אתה גדול מהחיים!!!
טוב, דבר ראשון-
תודה ל @מיתר ול @יעל-ק אהבתי ממש את הרעיון.
אז מאיפה הכל התחיל???
כמו אצל כמה מכם, גם אני התחלתי בכתיבת ברכות ואיחולים בחרוזים לכל המשפחה והמסביב..(זה היה ממש בגיל די צעיר 10/11..אולי עוד לפני )
עם הזמן, זה שודרג, התחלתי לכתוב מילים על שירים קיימים- לקחתי שיר ושיניתי לו את המילים- לעצמי בלבד (וכמובן למשפחה שפרגנה), לא חשבתי לעשות עם זה משהו עד ש...בערך בגיל 13/14 אחד מהשירים גלש קצת החוצה, מה שגרם לכך שאכתוב שיר למסיבת חנוכה של השכבה, שהתקבל באהדה רבה. מכאן קצרה היתה הדרך לכתיבת שירים נוספים לפעילויות רציניות בעיקר של השכבה(עדיין בקונספט של לחן קיים...). בין לבין, כתבתי שיר לבת המצווה של אחותי. באותו זמן מצאתי לעצמי מקום לפורקן טוב- והתחלתי לכתוב גם בלי לחבר או להדביק למנגינה / לחן מסויים. מאז עברו כמה שנים טובות ואני עדיין עם הכתיבה.
כשהכרתי את מקצב (דרך חיפוש כמה שירים בגוגל...), זה הפך ממש לעניין כמעט יומיומי, תודות לאתגרי הכתיבה!!!
השיר הראשון שלי שהתפרסם במדיה היה הג'ינגל לת''ת בישיבה של אחי בפורים.
והשיר הראשון שכתבתי (לא הראשון ממש, אלא הראשון שלא בנוי על לחן קיים) היה בגיל 14/15 : "שב עד אליך" (אגב, העלתי אותו למקצב...)
הנה הוא לפניכם: שב עד אלייך בית א:
יושב מול הים מביט על השמים
המתחברים אל המים.
יושב מול הגלים הגבוהים,
מוצא את עצמי מחפש אותך בין העננים.
מבקש לחוש אותך קרוב אליי,
מבקש להרגיש אותך יותר בחיי,
רוצה לשוב אלייך.
פזמון:
הו אלוקים אל תעזוב אותי אף לרגע,
שמור עליי מכל פגע.
שלא אשבר, שלא אפול,
בלעדייך אבא- אינני יכול.
אנא פתח שערייך,
כעת אני שב, שב עד אליך!
בית ב:
אני יודע שאתה מסתתר לפעמים,
רוצה לבדוק אם אני בך מאמין.
גם כשהכל חשוך ואני רועד מקור,
אתה איתי- גורם לי להאריך את האור.
אך אני הקטן מרגיש בודד,
ואין בי כח להתמודד.
עכשיו כשהשמש נעלמת בין הגלים-
אני צועק לך ללא מילים.
סיפארט:
מדרכך מעולם לא ברחתי,
אך ממך קצת התרחקתי.
כעת אני שב- פתח לי ידיך,
כעת אני שב- שב עד אליך!
היה לי ממש כיף לפתוח את המחברת!!!-
(כן כן, העט והדף היו החברים שלי הרבה לפני המקלדת).
נהנתי להיזכר בכל שיר שכתבתי וכמו שכולם כבר אמרו- ממש זוכרים כל שיר וכל פזמון על מה ולמה הוא נכתב. זה די מרגש לראות את הדרך שעברתי ועוד יותר מרגש שזה מתועד במילים שלי!!!
)
