מצאתי את עצמי מול הנרות נזכרת, שגם בתקופות הכי קשות הקב"ה נמצא שם ומאיר לי את הדרך.
עמוק באפילה, אין טיפה של אור
בין שבילי החיים, מביטה לאחור
שחיפשתי סימן, חיפשתי נס
חיפשתי בחיי דגל שהתנוסס
גם כשלא ראיתי,
והתמקדתי במושך
ההיית לי לאבא,
והארת לי בחושך
בלהקה של צבועים הרגשתי בודדה
ועמוק בפנים חיפשתי הארה
חיפשתי ניצוץ שיאיר לי את הלב
חיפשתי נר שישאוב את הכאב
גם כשלא ראיתי,
והתמקדתי במושך
ההיית לי לאבא,
והארת לי בחושך
והיום מסתכלת, אל אותן הלהבות
מביטה ורואה אני ים של דמעות
של כל אותן השאלות, וחיפושי חיי
של אותן התמהיות שעוברות לנגד עיני
גם כשלא ראיתי,
והתמקדתי במושך
ההיית לי לאבא,
והארת לי בחושך.
אבל זה מגניב לראות מאיפה התחלתי)