צ
להתהלך במסע | צופיה ג.
התבונן סביבך
תראה את העולם
שחרר את נפשך
התנתק מכולם
תחשוב על העתיד
ועל מה היה
תמשיך להתמיד
ולהתהלך במסע
התבונן סביבך
ותראה את הטוב
גם בחושך, בעלתה
תעצור! תחשוב
תאגור כוחות חדשים
אל תפחד מהצעד הבא
השתמש בהישגים
ותמשיך בדרכך
התבונן סביבך
תראה את ההזדמנות
תרגיש את הרגע
תתעלם מהחשדנות
תרפה מהפחד שבך
תתיצב ראשון מול האתגר
אל תסנן את הלב שלך
ובסוף המסע...
תראה שהמשבר נגמר.
סימפוניה של קולות
מתנגנת לי במחשבה
סימפוניה של הצלחות
מחזקת אותי בחזרה
מנגינה של שנים
שבהם לא הייתי
מדליקה לי את הימים
שאולי קצת שכחתי
סימפוניה של אש
סימנה לי את הדרך
אומרת "לא להתיאש"!
ומנתבת אותי להמשך
תוים של כויות
לחצו על ההדק
תוים של תפילות
שחררו את הדבק
כוח של שתיקה
השמיעה המון קולות
היתה לי מקום בריחה
מכל הרעש, מכל הצרות.
לבד בצומת דרכים
אני עמוק במחשבות
תוהה לאן ממשיכים
לאיזה כיוון לפנות
לבד, רק אני והירח
מרגישה קצת רגשות אשמה
לא נותר לאן לברוח
רוצה לחזור הביתה בבטחה
ברגעים קשים שהייתי שם לבד
הרגשתי יד חמה אותי מחבקת
הסירה ממני כל דאגה, כל פחד
כיסתה לאט כל פגם או צלקת
אותו הרגע זהו רגע מיוחד
הנשמה באה, ואותו מבקשת
להאמין שהבורא הוא אחד
ולדבוק בו כבת נאמנת
לבד מול החושך העצום
חשה בדחף פנימי שיוצא
בא למחוק חיוך עקום
וליישר, זה מה שהוא רוצה
לבד אני מול המראה
רואה בי מישהי לא מוכרת
היא מביטה בי בחזרה
ואומרת לי, את שייכת
ברגעים קשים שהייתי שם לבד
הרגשתי יד חמה אותי מחבקת
הסירה ממני כל דאגה, כל פחד
כיסתה לאט כל פגם או צלקת
אותו הרגע זהו רגע מיוחד
הנשמה באה, ואותו מבקשת
להאמין שהבורא הוא אחד
ולדבוק בו כבת נאמנת
אז לבד עם הכשלונות
מבינה שניצחתי את כולם
שלמרות כל הדמעות
כלום לא היה לחינם.
הי דבר ראשון אני רוצה להודות שאישרתם את הבקשה שלי להכנס לקטגוריה. אז תודה רבה
דבר שני לגבי הנושא וואי זה להזכר בילדות, אשכרה לקחת אותי אחורה בזמן חחח... אבל הפעם הראשונה שכתבתי זה היה בגיל 11 בערך (תאמת זה סיפור מצחיק) אני ועוד כמה חברות רצינו לעשות מופע אז ישבנו לכתוב שיר באנגלית (כמובן היתה לנו עזרה מאחותי) אם תרצו שאני יעלה תגידו...
ומעבר לזה הייתי בעיקר כותבת ג'ינגלים וסיסמאות או שירים קצרים כאלה וקליטים...
אבל בתכלס נכנסתי לזה יותר עמוק בתקופה של הקורונה, השיר הראשון שלי שכתבתי על משהו קצת יותר רציני זה היה על הקורונה (קצת מביך להעלות תשיר לכאן...
אבל זה מגניב לראות מאיפה התחלתי)
אממ... וזהו נראלי
להיות חזקים/צ.ג
החיים עוברים ומשתנים הזמנים
בין הטוב ובין הרע
בין העצב ובין השמחה
אנו כרגע בזמן של מצוקה
זמן המקשה לנו לשדר עוצמה
אנשים נופלים, נעלמים
ואותנו ממשיכים לעודד:
"תהיו חזקים"
ישנם אנשים שמרגישים חולשה
ולפעמים חולשה זו הורסת, שוברת
ולהיות חזקים זאת התרופה
תרופה למה?אתם שואלים
זה הרי ברור
לנגיף הקטן שתקף ותקף
והפחד לא יעזור על הקורונה להתגבר
אלא אם נאמין בבורא עולם שעל כולם שומר
להיות חזקים!!!
להאמין בבורא עולם חייבים
אסור לשכוח שהכל לטובה
גם אם רע, ומרגיש שאין תקוה
לא לשכוח! תמיד לזכור!
אם נאמין בבורא עולם את הקורונה נעבור.
עבדים היינו
עבדים היינו ועבדים נשאר
בכל אחד יש גלות פנימית
ממנה הוא מנסה להתנער
ולזכות לגאולה נצחית, תמידית
עבדים היינו ועבדים נשאר
משועבדים לתאוות, לחטאים
ממשיכים ללכת בעקבות היצר
שבכל מעשה את ליבנו מכתים
עבדים היינו ועבדים נשאר
הכמיהה לשינוי בין הגלות לגאולה
ואנו עדיין עומדים על התפר
מחכים לשמוע את הבשורה
עבדים היינו ועבדים נשאר
עבדים של בורא עולם
אבא, שעלינו תמיד שומר
האחד ויחיד מול כולם
עבדים היינו ועבדים נשאר
עבדים עם אושר בעניים
עם אמונה שהכל יסתדר
עם הידיעה שהכל משמיים.
שנזכה להיות עבדים נאמנים
עבדים בשלמות ללא שבר
ויותר מזה שנזכה לחרות עולמים
כי עבדים היינו ועבדים נשאר.
מדינת ארץ ישראל / מ.ל.
לא אני כתבתי אבל הייתי חייבת לפרסם!!(כמובן יש אישור פרסום מהכותבת)
יש לי אלוקים
ויש לי תורה
יש לי את הארץ
אבל יש לי גם מדינה
הארץ עם אלוקים
המדינה עם השטן
הארץ של התורה
והמדינה בראש קטן
הארץ של ה'
והמדינה כופרת
הארץ של תכלית
והמדינה אובדת
הן כ"כ רחוקות אחת מהשניה
ארץ ישראל והמדינה שעל שמה
זה אמת מול שקר, כוחות מנוגדים
שלעולם לא יגיעו לדעות מוסכמים
זה חולשה מול כוח
רק אין את החזקים עם ההגיון והמוח
ניסו לשלב את השניים
ולא ניתן לראות שינוי בנתיים
ולכן המציאות נראת כמו היום
מלחמה בלתי פוסקת של החושך והאור
של אמונה מול כפירה
של טומאה מול טהרה
עד שהאור ינצח
כי עמ"י הוא עם הנצח
אז אפשר לומר על מדיניות השרץ
שבקיצור המדינה לקחת לי את הארץ.
@hi-it-s-me ותודה על האינפורמציה
@hi-it-s-me סתם סקר עניין אותי לדעת לא משהו מיוחד
יושב וכותב לי כמה מילים
שיחדירו בי כוחות עצומים
כוחות של התעלות פנימית
כוחות שיביאו אותי להכרה עצמית
רוצה לקרוע את כל השגיאות
לצאת, לברוח מכל ההפגנות
לשקוע לתוך ים של דממה
לתת לשקט לשטוף את התקופה
רוצה שיראו נקודה של אור
שלא יחזרו להביט לאחור
שהלבד לא יתפוס לי מקום
ושלהיות שייך לא יהיה רק חלום
רוצה לשבור סטיגמות וניגודים
לחיות בעולם ללא שונאים
להביט קדימה אל העתיד שמתקרב
ולהמשיך ללכת בעקבות הלב.
@hi-it-s-me כן
@דודו-בלוקה תנסה בכתובת מייל הזאת israelberger@gmail.com זה מאחת הרשתות החברתיות מקווה שזה יעזור
זמן מנוחה, שלווה ושקט
משניה של שמחה לאש בוערת
זהו רגע שלשכוח לא ניתן
המגייס לו לעזרה, כוח איתן
להשאיר תראש מעל המים
רוצה רק לראות שוב שמים
רק להשאיר בלי להתיאש
להשאר בחיים עם כל מה שיש
זהו נגמרו הכוחות לנשום אויר
נגמרו האפשרויות, הגוף שביר
עוד נשימה אחת אני משכנעת את עצמי
ואני ממשיכה בתקווה זה לא הסוף שלי!!!
זה מחזיר אותי לתהום של כאב
אל אותו הלילה שהכתים את הלב
את ההרגשה של אותו יום
שפחדתי שכבר לא אחלום
בכרית שספוגה בים רגשות
אני מביטה חזק לאותם אורות
שסימנו לי את שבילי הדרך
להבין שהכל מכוון ולא בערך
אוקי דבר ראשון תודה לאתר שנותנים פה מקום לכתיבה ולכולם על הערכה, זה ממש לא מובן מאליו.
ועכשיו לשיר, אז ככה השנה בחנוכה לאחר הדלקת נרות בתווך זמן של החצי שעה, ישבתי והסתכלתי בנרות וכתבתי את המחשבות שעלו לי מתוכם. את האמת.
ואני יסביר לכל אחד יש איפשהו אפילה קטנה פנימית, פינה שמחשיכה לו את החיים שהוא מתוסכל ממנה ולא יודע איך לצאת... מחפש את האור הקטן שיאיר לו ויפתח לו פתח לחיים מאושרים. כמו כן לכולנו יש את הרגעים שאנחנו נזכרים בעבר נזכרים במעשים שלנו בטעויות, בהצלחות, נזכרים בתקופה שבה היו המון שאלות שחיפשנו איזשהו סימן שיבוא לנו ישר פנים מול פנים ויגיד לנו איך לפעול נכון.
הפזמון מדבר על וידוי לבורא עולם שגם כשחטאתי והלכתי אחרי התאוות תמיד זרקת לי סימן קטן שהאיר לי את הלב לחזור אליך
בלהקה של צבועים אלו הם התאוות שמקיפים אותנו ולמרות תענוגות העולם הזה בכל זאת מרגיש שמשהו חסר מרגיש שאתה לבד, ועדיין בחיפושים מחפשת את הניצוץ הקטן שיעיר את הלב מהתרדמה הגשמית.
הבית האחרון מדבר על ההווה שהיום בימי חנוכה אני מסתכלת על הנרות ומתוכם עולות לי כל המחשבות, על הייסורים, החטאים, של כל אותן השאלות ששאלתי בעבר ותמיהות שלא היו ברורות.. ועכשיו מול הנרות אני מרגישה שקיבלתי כוחות ועוצמה שאותן השאלות, התמיהות פשוט נעלמו להן כלא היו.
ולגבי נושא לאתגר הבא... חשבתי על נושא מעניין והוא "הרגלים" (הרגלים של החיים וכו...)
אז אני פונה לכל אחד ואחת לכתוב על הנושא ולהפעיל את היצירתיות. שיהיה עם מסר ועומק במילים.
מחכה לקרוא את החומרים שלכם
בהצלחה רבה.
שמונה ימים יש בחנוכה ובכל יום ישבתי וכתבתי בית על מה שאני רואה בתוך הנרות.
אש בעניים בוערות
שרוצות לספר סיפור
אש של אינספור שאלות
שמחכות לקבל אישור
אש שמכילה ים גוונים
אותם לא ניתן לראות
אש שצועקת מבפנים
עמוק בין כל השמיכות
אש שמתחברת למנגינה
תו ועוד תו יוצרים שיר
אש ששולחת נחמה
לתוך הלב בקו ישיר
אש שמסדרת את הראש
מהמחשבות והתסכולים
אש שנותנת מקום לנפוש
בין הנסיונות והייסורים
אש של הודיה לאלוקים
על אותן הלהבות
אש של שפע ניסים
שלנו ניתן לחיות
אש של הבנה פנימית
על העולם והחיים
אש של הכרה עצמית
בכולם, בי ובאחרים
אש של אושר ושמחה
על היום הקודם שחלף
אש של ניסיון ותהיה
על העבר ששתף
אש של חזרה לשיגרה
אחרי שמונת הימים
אש של כוח ועוצמה
לעבר הימים הבאים.
צופיה.
מצאתי את עצמי מול הנרות נזכרת, שגם בתקופות הכי קשות הקב"ה נמצא שם ומאיר לי את הדרך.
עמוק באפילה, אין טיפה של אור
בין שבילי החיים, מביטה לאחור
שחיפשתי סימן, חיפשתי נס
חיפשתי בחיי דגל שהתנוסס
גם כשלא ראיתי,
והתמקדתי במושך
ההיית לי לאבא,
והארת לי בחושך
בלהקה של צבועים הרגשתי בודדה
ועמוק בפנים חיפשתי הארה
חיפשתי ניצוץ שיאיר לי את הלב
חיפשתי נר שישאוב את הכאב
גם כשלא ראיתי,
והתמקדתי במושך
ההיית לי לאבא,
והארת לי בחושך
והיום מסתכלת, אל אותן הלהבות
מביטה ורואה אני ים של דמעות
של כל אותן השאלות, וחיפושי חיי
של אותן התמהיות שעוברות לנגד עיני
גם כשלא ראיתי,
והתמקדתי במושך
ההיית לי לאבא,
והארת לי בחושך.
