לא קראתי הכל עד כאן
אני ממש לא מהמחבבים של חנן בן ארי, ויש טקסטים שלו שאני ממש סולד מהם, ישנם בודדים שאיך שהוא עובר אצלי בעיקר מבחינה מוסיקלית.
אבל משהו חשוב שאני תמיד אומר לעצמי - ולבנותיי שאוהבות לשמוע אותו, ולכל מי ששומע אותו למרות שהוא לא בדיוק משלנו.
כשהייתי בחור ישיבה גם אני נהניתי לשמוע שירים של זמרים חיצוניים, כמו שלמה ארצי, יהודה פוליקר ושמאלה הלאה.....
הסיבה ששמעתי אותם אחרי הסיבה הראשונה של קוליות וחברה וכו',
כי באמת אהבתי את המוסיקה שלהם, את הז'אנר, את הביצועים שהיו יותר מ 5 אקורדים במוזיקה חסידית של אז.
אבל בד בבד שמעתי גם מוסיקה שלנו, ובעיקר מוסיקה שלנו, המוסיקה החיצונית היתה סוג של התאווררות, ריגושים חדשים, אבל לא משהו על בסיס קבוע, ובוודאי לא על בסיס הערצה וחיזור אחר כל רצועה חדשה.
והעיקר העיקר - גם אחרי ששמעתי אותם ונהניתי, תמיד הזכרתי לעצמי שהם לא משלנו, אז נכון שאני שומע אותם, אבל הם לא משלנו.
היום יש פחות הפרדה בזה, והרצון למוזיקה אחרת שלא תמיד מתאימה לנו, לא מקבלת יחס ככזה, ומזה אני פוחד. הקלות שהם עוברים מאחד לאחד באופן ויראלי, לא נותן מקום לסינון, ואפילו אם מדברים רק על "הטובים" שבהם, הם מקבלים יחס של כבוד, כאילו הם משלנו, ואת זה צריך לחדד ולהיזהר.
אפשר לשמוע, אפשר לאהוב, אבל לשים לב ובזהירות אם זה באמת שיר יפה, או שסתם קוליות וחברה לא משנה התוכן לא משנה הסגנון.
