אתגר כתיבה 25 :)
-
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
השינוי-
הוא בא מאחור
מלחיץ ושחור
מציץ מהחור
לא נותן לך לבחורהשינוי-
שתקח אותו הוא דורש
ככה עם כל השורש
את כוחו מהניסיון יורש
עוד שניה ופורשהשינוי-
כשאתה כבר בתוך המסע
מתקן הריסה ועוד הריסה
משנה עוד קצת, עוד פיסה
מהלב יורדת מעמסההשינוי -
אחרי שחלפה תקופת הלחימה
וההרגל השתרש ויהי מה
המעשים עטורים בגלימה
והנה יש כבר עוד ערימה.... -
זה שיר שכתבתי לגמרי בספונטניות בלי תכנון. לכול אלו שמפחדים קצת להשתנות אבל בסוף מעזים בהצלחה.
יש רגעים כאלו בחיים
שבא לך להתחיל מהתחלה
לקום לפתוח מפה
ולחפש איזה דרך חדשה
שלא היית שם מעולם
ולתקוע דגל
כשתגיע אל היעד
להיות זה שכבשת את הפסגה
ראשון מכול העולםיש רגעים בהם
בא לך לנסות משהו חדש
להיות עצמאי
בלי שיגידו לך מה לעשותוגם אם תיפול ויכאב לך הלב
לא נורא זה לא כואב
העיקר שהגעת וניסית ולא נפלת
לא התייאשת
כי החלטת לנסות
ואיזה טוב זה לשנות
וככה תצליח להשתנותואז תגיע אל הגשר אל תפחד לעבור
ותדע שבסופו אתה יוצא
לדרך חדשה.... -
אף פעם לא מאוחר מידי
להתחיל את מה שיכולתָ להיות.
בלי לחשוב: אולי וכדאי,
עצור את הכל ותתחיל לעשות.
בחר לך מטרה,
אמנם קטנה אבל עם ערך.
כזו שהרצון לשנות-
ייגבר על הקשיים שבדרך.
התחל בהכרחי-
מבחינתךָ,
המשך לאפשרי-
והמתאים לכוחךָ
ואז תגלה שגם הבלתי אפשרי-
אף הוא ביכולתך.
שינוי של קו, מידות ואופי-
דורש מאמץ ועבודה פנימית,
אך אל תהפכו כל קושי
לקטסטרופה עולמית! -
It's (im)possible to change
לחיוכים יש קסם מוזר.
הם כמו מסכה שמסתירה תכאב.
הם יכולים לגרום לך להאמין, שאולי.. אולי אפשר להשתנות.
שאולי הקושי, הוא רק חלום שחור.
שאולי יבוא יום, והכל יהיה טוב.
אז עשית צעד אחד, לעבר השינוי.
חייכת. גם כששרף לך בלב. מתחת את השפתיים לצורה מעוותת. קצת מחוייכת.ואת, את היית שם, במסיבה הזאת.
עם החיוך המוזר ו"הקסום" הזה.
זאת הייתה הפעם הראשונה, אחרי הרבה זמן שלא הרגשת בלתי נראית.
והיית קצת לחוצה.
הרגשת כלכך טוב. אבל פחדת. פחדת שמישהו יהרוס לך את ההרגשה הזאת.
שחיכת לה המון זמן..
וניסית להתנהג בצורה הכי רגילה שאפשר.
אבל, לא באמת הצלחת.
לא באמת ידעת איך..
וכבר עלתה לך מחשבה, שאולי אחרי הכל,
את כן מצליחה להשתלב ולחייך כמו כולם.
וככה עברה חצי שעה, ומצאת את עצמך עוד מחייכת.
ועברו עוד כמה דקות
ורק אז הבנת
שאנשים לעולם לא משתנים באמת."אבא, תן לי את האומץ לשנות את מה שאפשר,
את הכח לקבל את מה שאי אפשר לשנות
ואת החוכמה להבדיל בין השניים." -
לשנות להחליף להפסיק להחניף
לדמיין את עצמי קצת אחר מעדיף
להמיר בתמורה למנורה טהורה
בפח שמן טהור במקום עוד סתם נורה
זה שונא זה חדיש זה קידמה שוב אדיש
להחליף זה קשה, זה מרגיש מצב ביש
אבל אם יחכם האיש ולא יכחיש
כל ניסיון כזה פשוט לשנות משהו בפנים
להאיר את השמיים לפזר העננים
אפשרי ואומר המשורר ש"תכף יפתח הלב"
יבוא המשיח, אנחנו נצליח עוד בחודש כסליו !! -
גג רעפים
א. על גג רעפים אני יושב מאזין
לקולות שיחות הציפורים ולא יורד
מילים נשמטות נפלטות לאוויר
ולא יודע מה להבין, אני חוששפ. כי כל הזמן הזה שעובר ככה בלי להבחין
ותמיד אני רוצה להפנים את הרצון לשנות
וזה הולך וחוזר דברים שאני לא רוצה להיזכר
האמת לפעמים אני מוותר ואז מצטערב. רץ על השביל מחפש חוף מבטחים
עוצם עיניים לא רוצה להבחין במתרחש
מה אם אתקל בשדה קוצים
הפחד אותי לבד לא משאיר, לאן ללכתג. ואתה יודע ועוצר אותי מלהשתגע
רגעים טובים הולכים ולא חוזרים משאירים את האובדן
ואני בטוח ובימים שאני תר אחר אחר הרוח
תוך התחבטויות במחשבות ובמעשים מותירים אותי מרוקן -
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
חיבור על שינוי
הלוואי שהיה אפשר להתקדם בלי להתאמץ
הלוואי שהיה אפשר לקבל מאה מבלי למצמץ
מחשבות אלו רצות במוחי יום וליל
וכאילו אחרי נפילה הולמות בי בשאלה
איך אפשר להתקדם אם לא מודים שזו טעות
איך אפשר להתקדם אם לא מבינים את המשמעות
וכשתופסים בכל הכוח במטרה
זה מפני שעשינו שינוי בחשיבה
שינוי זה לחשב מסלול מחדש
זה מפחיד ממש
אבל שווה מאמץ ! -
ללא מהות?
אז אני פה יושבת
כותבת
שרבוט
שרטוט
של מה?למה אני יושבת
חושבת
ניחוש
פירוש
על מה?אז אני קמה
מסתובבת
סיבוב
נבוב
בשביל מה?ריקה
בלי מטרה
שום תוכן
שום אופן
בלי צורה
אני?אז לקחתי
הזדמנות
בעדינות
לבל תחמוק
מידיי
ותתנפץ
עמוק
בפנייאך מה?
השגם זו,
ההזדמנות
עם כל הרצינות
ריקה ללא מהות? -
על האתגר הקודם לא הספקתי לכתוב אבל השתדלתי הפעם לפצות על זה.
כתובת בקיר מהדהדת בי,
"תזכור" היה כתוב שם.
ואיך אז סבא אמר לי,
הזיכרונות הם נשק בדם.
שקיעה בחלון של היחידה,
ערב טוב בואנוס איירס.
חיוך אחד מאחורי מיליון,
רולטת אנשים בנוף הורס.ומצאתי בי שינוי
כמו לקבל מאמא
נשיקה של לילה טוב.
ונתתי לי סיכוי
לסדר את התאונה
ביני למה שחשבו שטוב.אוויר מלטף את השיער,
צפירה חדה של אופניים.
כוכב אחרון שעוד נשאר,
ומסנוור את העיניים.
נסיתי למצוא הזדמנות,
משהו בין זכרונות שבורים.
קפוצ'ון מעל האיבקות,
שחדרה עמוק בין זרים.ומצאתי בי שינוי
כמו לקבל מאמא
נשיקה של לילה טוב.
ונתתי לי סיכוי
לסדר את התאונה
ביני למה שחשבו שטוב.ובספירה לאחור עוד יורד אל הנפש
כמו תחנה מרכזית-
אנשים באים והולכים,
ואני התחנה נשאר לעולם...
