אתגר | תמונה מה היא מספרת...
-
מוצגת בפניכם תמונה.
כתבו בשיר למשל:
- למה לדעתכם הוא מופתע?
- ממה הוא נבהל?
- איזו תקלה יכולה להיות באולפן?
- האם הוא באולפן בכלל...
וכד'...
התייחסו לתמונה מנקודת מבטכם, ועליה כתבו את השיר.
שימו לב:
-
אין דיונים ותגובות, נטו שירים.(לתגובות אפתח נספח).
-
זה חייב להיות שיר ולא סתם טקסט או חיבור.
-
חובה שיהיה מבנה / משקלים / חריזה וכל דבר שמעלה את רמת השיר.
-
אל תשכחו שאמור להיות מסר בשיר, ולא סתם טקסט...
-
#anchor(באסה או ביאוס?)
אקוסטיקה כהה, דומיננטית,
ברקע האולפן מתנגן הקול.
אם לא המחשבה הפדנטית,
היה הטכנאי עוזב את הכל.עליות, ירידות, אפילו צעקה,
סאונד בקצב אחיד ומתואם.
פניי הזמר בוערות כאבוקה,
מדם ליבו קורא עטו לעולם.לחצנים ארוכים עוברים צבע,
במיומנות הוא משחק בתבנית.
שלא יצרד, ולא ישונה חלילה,
טבעי, הכ[ק]ול יצירת פלאית.והנה התנגן הצליל האחרון,
מחה אי-מי דמעה נרגשת.
מחאו כולם בתרועה לאדון,
בעל של יצירה כזו מהממת.לפתע צעקה מקפיאת חושים,
מפי של זמר הפלא היא נפלטה.
הביט בטקסט על גבי הדפים,
וכמעט שפצח הלה בקול יבבה.'לא כתבתי את המילה מדוקדקת!
הכיצד אוכל להראות פניי ברחוב?
לא אומרים כך בעברית המדוברת,
האמנם יוכל העם שיר כזה לאהוב?'||כן, כן, זה בהשראת אחד הויכוחים בנושא של אחד הזמרים באתר. וכמובן שהכל בהומור. השראה אחת אירונית...
נא לא לציין את שמו של הזמר, אני לא רוצה להגיע ללשון הרע. מי שיודע, יודע;)|| -
#(נרדמנו?!)
עמד לו בניחותא סאונדמן,
נהנה מן המוזיקה ומן הרגיעה.
מדי פעם, אכל לו ביס נוטף שמן,
עמל הוא על עבודתו בזה הרגע.מן הסתם, חשב הוא על ביתו,
ודמיין את שובו והתנפלות ילדיו.
וענני אושר ושמחה מלאו אותו,
והוא כבר נסחף לו בחלומותיו.פתאום, צעקה את האויר פילחה,
נתן הוא מבט חסר אונים,
והוא, כמעט ונשמתו פרחה,
הבוס מביט עליו וממש מאשים.האם עד כדי כך בחלומות שקע...
שואל את עצמו במנגינה,
איה מוסר העבודה וההשקעה,
האוכל כאן להמשיך להתמסר, שואל הוא נא?לפעמים גם אני ואולי גם את/ה,
נרדמים באמצע עבודת חיים .
ואז, מגיעה צעקה ואותנו עוררה,
מבטים מבוהלים מביטים..עד כדי כך חלמנו ?
אנחנו ,שואלים... -
מתמקם ברוגע
מסדר תאוזניות
יש כאן ארומה
גם לתה ועוגיותאת המיקרופון מכוון
שיעמוד במקום
לשירה מתכונן
מכחכח בגרוןוהנה נכנס הפסנתר
אך קופא הוא פתאום
הוא צריך לזמר
אך איך הגיע הלוםהשיר של אבא
שיר השבט
שאומר לך כמה
התרחקה הרכבתוהוא שר
והדמעות זולגות
אף פעם לא מאוחר
לחזור למקורות
||מקווה שלא נסחפתי מהתמונה... זה מה שדיבר אליי...|| -
אין לי כותרת לשיר,
ואני גם לא רוצה לתת...
פשוט תקראו, זה קצר!
אל תמהרו לסוף...
אני יושב שעות-
ומקליט.
מבטא רגשות,
ומסריט...זהו פרוייקט חיי-
התדמית!
זה לא סתם הווי,
זה התקליט....על אבא לכתוב-
לא פשוט.
כולי אליו חוב,
עוד מהיותי זאטוט...רוצה רק לשיר לו-
שידע.
אני פה בסולו,
בתודה.אף אחד לא הכין אותי,
שבסיום ההקלטה-
פתאום כך יאומרו לי,
את הבשורה..."עצור את השיר יא זוטר
מממ...אבא עכשיו נפטר...." -
דמות אפופה:
אילו הייתי נושאת
מיקרופון צמוד לחזה
משהו כזה שאי אפשר להסתיר
שהיה צועק שכואב
אחד כזה עם מד דופק שמרעיש
ששואג בקול את דפיקות הלב
אחד כזה שהיה מעיר את כולם בלילה
כשהייתי רעבה לטוב שמאכזבמיקרופון משוכלל כזה- שהיה בוכה שם במקומי
שמסביר לכולם שהחיוך של היום
הוא רק כיסוי לכאב אינסופי
שההצלחה של אתמול
היא רק פיצוי לים הציפיות שאכזבתי-אותי
שהרגישות הגבוהה לכולם
היא רק כי אני יודעת כמה זה היה חסר לי
שהיכולת לשלוט בעצמי
היא רק חלק מסיוט שעברתיאולי אז,
הייתי אדם אחר
קצת פחות מסתורי
יותר שמח בחלקו
פחות שונה ורציניאולי אז,
הייתי אדם גאה וחייכני
לא שמה פס על העולם
מדברת בכנות
פחות נכנעת לפחד ששמא אפסיק להיות כמו כולםאך לבינתיים אין דבר כזה-
וסביבי ענני חול מאלפי הבריחות
ואני נותרת אני לא ברור כזה
דמות אפופה כזו-
בעיני בעולם
ועצמי.
יעל#
-
המיקרפון בפה
אוזניות על האוזניים
כשהכאב לא מרפה
הרייטינג מזנק לשמיים
תנו לי עוד דם
זה דיו טוב לכתבה
כי אני עוד שניה נרדם
משעמום מאכזבהעוד אמא נהרגה
עוד בן שלא חזר מהקרב
עוד ילד שנפגע
מעוד איש או מ'רב'ומה יהיה אני שואל
אם ברגע הזה
שהשדרן צוהל
מאותו המחזה
של עוד פצוע או חולה
או נרצח בפיגוע
הוא לפתע יגלה
שזה אחיו שם שרוע -
ר רבקה התייחס לנושא זה ב
