אתגר | סיפור הפרפר
-
היה היה ילד קטן שקיבל במתנה ליום ההולדת זחל קטן מסבא שלו כדי לגדל אותו ולראות את התהליך שהוא עובר עד שיהיה פרפר.הסבא אמר לנכד שהוא מבקש דבר אחד: "נכדי היקר, בשלב האחרון הגולם יהפוך לפרפר ואני מבקש ממך שבשום מצב אל תעזור לו לצאת לעולם!"
הילד לא הבין למה הסבא מבקש ממנו דבר כזה אך אמר "בסדר סבא", הנכד שמר את הזחל בקופסת נעליים ריקה עם עלים כדי שתמיד יהיה לו מה לאכול..
הימים עברו והזחל הפך לגולם, הנכד הסתכל עליו בסקרנות בכל יום וראה איך לאט לאט הוא מתפתח.
הנכד ידע שהפרפר יגיע בקרוב, הוא נהג לבדוק את הגולם בכל בוקר כדי לראות אם הוא הפך לפרפר, בוקר אחד, הציץ הנכד לתוך קופסת הנעליים וראה פרפר שמכה עם כנפיו ומנסה לצאת מהגולם ללא הצלחה שוב ושוב..
הנכד זכר את מה שסבא שלו אמר לו אך הוא ריחם על הפרפר והחליט לעזור לו לצאת מהגולם, משך אותו החוצה בעדינות כדי שיצא מהגולם אך הפרפר לא הצליח לעוף ונפל לרצפה..
הילד היה עצוב מאוד למראה הפרפר על הרצפה, הוא רץ מייד לסבא כדי שיעזור לפרפר לעוף..
כשהגיע הנכד לסבא, מייד שאל הסבא: עזרת לו לצאת מהגולם? "כן" אמר הילד בעצבות, "עכשיו אני אסביר לך למה ביקשתי שלא תעזור לו" אמר הסבא "כשהפרפר מנסה לצאת מהגולם הוא מכה בכנפיו שוב ושוב ולמרות הקושי זה בעצם מה שמחזק לו את הכנפיים, לאחר התמדה בתהליך המאמץ הוא מצליח לצאת מהגולם עם כנפיים חזקות יותר כדי שיוכל לעוף בעולם, בזה שעזרת לו בעצם מנעת ממנו לחזק את הכנפיים כדי שיוכל לעוף.."
עליכם לכתוב שיר בהשראת המסר של הסיפור.
בהצלחה!
-
הוא כל כך קטן, ועל הרצף
את היד נתן, מלאה בקצף
ברחמנות היא קמה ולו היא עזרההמצב סבוך, לא מבין ת’קשר
”הוא צריך תיווך” ניתן לו גשר
ואז בשבילו את הכל היא סידרהזה יוצא עקום, כבר אין לו חשק
הוא רוצה לקום, בשבילו זה נשק
היא הגיעה במהירות ובשבילו היא גזרהמתוך הקופסה, נפל לו הגזר
מיד היא תפסה, והייתה לו לעזר
את השטח מסביבו מיד היא גִדְרה||אני מורה בכיתות תקשורת (כיתה של אוטיזם בבית ספר רגיל)
יש לפעמים סייעות שנותנות יותר מידי תיווך, מאוד מגוננות ועוזרות לילדים
אבל לא נותנות להם להתמודד עם בעיות
(בעיקר סייעות במילוי מקום, שעוד לא מכירות את הילדים)
וזאת סיטואציה שמיד קפצה לי...|| -
מלחמה ודם
הרגשות בשמיים-
חץ בלב חודר.
איבדתי ת'ידיים,
הגבול מסתנוור...
מבט לתוך העיניים:
אולי כן אשאר,
נחיתת עפעפיים-
מותר גם לוותר...לא כל מלחמה,
צריכה להסתיים בדם.
לפעמים הנחמה-
מגיעה כך הנה סתם:)
פתאום אלומה-
מקיצה את הנירדם,
יוצרת התאמה-
בין הקושי לאדם....כי-
בסוף זה לא יהיה מוזר
שחלומות כתובים בנייר
אם נבין שזה שום דבר
רק... להתמקד בעיקר! -
ילד חמד,
עומד בצל
נשאר מאחור,
עזוב בנמלצופה על הים,
על הגלים
מחפש מטרה,
סיבה לחייםילד חמד,
שפעם פרח
רע לו בלב,
בלב שזרחמבקש הוא עיצה,
מזור למשבר
מביט בתחינה,
על כל איש שעוברשייתנו הבנה
ושיבינו נכון
שהתחברו אל עצמם
ולא לסטיגמות ההמוןאבל---
אנשים חולפים
וזורקים משפטים
שהורסים ת'חיים
במספר מיליםילד חמד,
שהיה זקוק לחמלה
שרצה לקבל עזרה
מצד אנשים
שחשבו שעוזרים
בזה ש"מחנכים"
ובעצם הרסו פה חייםילד חמד מבין
שאפ'חד לא מחכה בסירה
לראות אם אולי יבא בזריחה
התייאש מעצמו, מאנשים
אמר שלום,לעולמים...||מדבר על נערים/ות שנפלו למשבר, שהיה קשה להם בחיים ,אבל א''כ חיכו לצ'אנס נוסף, שיבינו, יעזרו וירעיפו עליהם אהבה , שייתנו להם פוש לחזור חזרה, שיקבלו אותם חזרה, אבל אנשים מחרימים אותם, פוגעים בהם בפנים או מאחורי הגב, מחנכים אותם או את בני משפחתם ובמקום לנסות לפנות ולעזור הורסים להם ת'תקווה לחזור לתלם-פשוטו כמשמעו, בעקבות המצב שמתרבה יותר ויותר בקרב בני הנוער חשבתי לעלות את זה לכאן אני חושבת שזה ממש מתאים לנושא..||
-
#anchor(תעופי רחוק, בלי לפרפר)
היא מופנמת, אל תוך עצמה.
מבטה כבוי משהו, מהבהב.
ראשה מורכן תדיר לגופה,
מצבה בצבע האפור משתלב.נמלים היא כבר לא סופרת,
ואנשים גם לא סופרים אותה.
נחילים היא איננה מחפשת,
ומעולם לא חיפשו דמותה.אז לכן היא ככה, מכווצת,
נותרת באותה פוזה מאתמול.
הארץ תדיר לה מלחששת,
עד כמה שלא כדאי לה לחדול.היא מעיזה להרים ראשה,
להביט בעיניים חדשות ממול.
אט-אט נחלש רעד גופה,
והיא מרפה, מחייכת בגמול.בקע הפרפר,
הגולם נפרץ.
ניתך לעפר,
כאב מנותץ.ללא חשש,
היא עפה.
בלב נרעש,
חיות קמה. -
את,
שהתעקשת וקמת,
גם אחרי המון נפילות.את,
שהתאמצת ודמעת,
ולא עשית לעצמך הנחות.את,
המסכנה וחסרת האונים,
מלפני שנה.את,
כן את היא זאת,
שכמעט ונפלת שדודה...זאת את,
שאומרים עלייך בוגרת
ואיך שאת בנויה!זאת את,
שמסתכלים עלייך אחרת,
במבט כזה של הערכה.ואת--
מחייכת לעצמך שלמה,
מחייכת וחושבת על תקופה שונה,
ואומרת לעצמך,
אני כאן. רק בזכות שהייתי שם!אני כאן,
ויש בי כוחות לעזור!
אני כאן להדריך אחרים אל האור!
אני כאן כל עוד נשמתי בקרבי,
אני כאן נוסקת אל עבר חלומי!! -
אני אסיר תודה-
לכל מי שאמר לי לא
הם הסיבה-
שעשיתי זאת בעצמי.יש לי מטרה,
בגללה אני פה
ואף אחד לא יוכל-
להשלים אותה במקומי.ניתנו לי אתגרים
מלווים בניסיונות.
אך ניתנו לי גם כלים
וקצת הרבה כוחות.רק צריך להתמיד-
לא ליפול כשקשה.
כי כל התגברות-
מגביהה בקומה.ואם יהיה חלק תמיד-
בלי שנקום ונעשה
כשיגיעו סערות-
נתרסק לחומה.אז עדיף שנעבוד-
כי בחיים לא הכל ורוד
וכשיעברו הימים
ויתחלף לו הצבע
החוזק שרכשתי-
הפך כבר לטבענותן בי כוח,
נוסך בי עוצמה,
להמשיך ולא לברוח
להשלים את תפקידי
על פניי האדמה! -
קצת באיחור...
אמא
אל תעזבי לי את היד
אני פוחד ליפול
אל תשאירי אותי בחושך לבד
מתחת למיטה יש עכביש גדולאמא
תעזרי לי להתלבש
אני מסתבך עם הכפתור
כמה זה חמישים כפול עשרים ושש
אני לא מצליח לפתורואמא רק מחייכת
מתיישבת על ידי
באוזן היא לוחשת
בני מחמדיאני כאן לידך
מלווה אותך
לאן שרק תלך
אבל את הדרך עצמה
אף אחד לא יעשה במקומך
זה אתה שצריך ללכת
כי רק ככה תגדל
ורק ככה תגיע
לאן שרק תרצה
