-
-
-
-
-
-
יש כאן חלק מהמגזין של 'המחדש' להורדה
"יש לי קנאת סופרים": נפתלי קמפה ואלי קליין בשיחת חג
https://www.dropbox.com/scl/fi/rtiqxh1ygh5i8n5z70zs5/.mp4?rlkey=56ts7dmitvpqusod70fj5mg8j&st=39zg17vs&dl=1
קרדיט: @אבי-מיוזיק -
שאלות שיוצרות אמונה: בעל המנגן ר' נפתלי קמפה בזווית מיוחדת לליל הסדר
מה בין דעה לאמונה? מדוע השאלות בליל הסדר חשובות מהתשובות? ואיך כל זה בא לידי ביטוי במזמור בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם? בעל המנגן ר' נפתלי קמפה בטור מיוחד על מהותו של ליל הסדר • ויש גם קשר ללהיט החדש שלו
אגדה ידועה היא כי יהודי תמיד עונה בשאלה, תמיד אהבתי אותה. כי למה להרוס ויכוח טוב וללכת לישון אם אפשר להמשיך להתווכח?!
אבל האמת היא (וביננו, אין אגדה או אמרה יהודית שלא בא אחריה ״אבל האמת…שבאמת…״) אז באמת שיש מאחוריה עומק גדול, תשובה מוחלטת תמיד סוגרת את חווית השיח, ויכוח אמיתי אין בו כוונה להגיע להחלטה אלא פשוט לחדד כל אחד את מחשבותיו, מנסחים בצורה אחת וזה לא נשמע מספיק טוב ומנסחים בצורה אחרת וחוזר חלילה עד שהדברים יושבים על הלב, אם הצד השני עדיין לא מסכים… מצוין, ננסח שוב.
דעותינו מתחילות ונגמרות בחוויה, לפעמים דעות מסויימות נשמעות לנו הזויות לגמרי ובכל זאת האדם החושב אותם הוא אדם נבון באופן כללי, יכול להיות שאם נשב ונשמע אותו שוב ושוב ניכנס גם אנחנו לחוויה שהביאה אותו למסקנותיו.
נשחזר רגע את דעותינו שלנו, כל אחד את שלו, מתי הם נוצרו ומתי הם השתנו, אף לא אחת מהם השתנתה בסוף ויכוח יחיד עם מישו. הרבה חוויות שעברו עלינו יצרו אותם, לאט לאט אבל בטוח.
לא מסכימים? מצוין… אולי בפעם הבאה.
אמונה, הלא היא הדעה המורכבת ביותר, יקח הכי הרבה זמן לגבש אותה, בגיל שנתיים אבא לימד אותנו א-ב, בגיל שלוש הוא סחב אותנו עם טלית לחיידר ומשם זה המשיך וממשיך, שחרית מנחה וערבית, שבתות וחגים ושאר תרי״ג חוויות שאמורות לעשות בדיוק את האמור לעיל, לגבש לבסוף דעה כמה שיותר ברורה.
אם מישו מקנטר על מצווה/חוויה אחת ובזה רוצה לערער על הכל הוא לא כופר, הוא טיפש, כי גם אם השיט בכינרת היה מעצבן, הטיול כולו היה נהדר. אז בגלל חוויה אחת קלוקלת הכל לא שווה כלום?
לא בכדי חג הפסח, חג האמונה, כולו שאלות.
עושים דברים משונים כדי שהתינוקות ישאלו, תמיד לא הבנתי את זה, הרי אם הצלחנו שישאלו מה נענה להם? הרי אין באמת תשובה, אבל זה לא חשוב, החשוב הוא שהם ישאלו, שיהיו חלק מהדיון, שיהיו חלק מהחוויה.
הילדים עומדים על הכסא ושרים (בליל הסדר הם כבר צרודים מהחזרות אבל איכשהוא) ״מה נשתנה״, ומה התשובה שעונים להם? התשובה בדרך כלל מיועדת כבר למבוגרים, אבל זה לא מה שחשוב, השאלה היא החשובה, היא יוצרת שרשרת של תהיות שמכניסות בסוף את הילד לחוויה, כל ילד והמתאים לגילו וכמובן גם לילדים המוחבאים בכולנו. החלק הקטן הזה שעדיין תוהה לפעמים.
״בצאת ישראל ממצרים.. הייתה יהודה לקדשו… הים ראה וינוס…״ האירועים שיצרו את אמונתנו, מאז ועד היום, יציאת מצרים- אמונה בהשם, קריעת ים סוף- אמונה במשה עבדו- תורה שבעל פה, וההרים רקדו- הר סיני- מתן תורה.
מה עכשיו? עכשיו שואלים שאלה: ״מה לך הים כי תנוס, ההרים תרקדו כאילים, גבעות כבני צאן?!״
לא שאלנו ״למה״, על ״למה״ יש תשובה ברורה מידי, שאלנו ״מה לך״- מה יוצא לכם מזה, מה אתם מרויחים, ספרו לנו מה הרווח שלכם מהסיפור, כי אמונה היא לא בגלל ש…, היא בגלל שהחיים איתה זו חוויה מסעירה, מלאת רגשות.
ומה האמת?! האמת היא שהחוויה הזו לא יכולה להענות בתשובה מוחלטת, היא רק יכולה להענות בחוויה,
״מלפני אדון חולי ארץ, מלפני אלו-ה יעקב, ההופכי הצור אגם מים, חלמיש למעינו מים״
לא יכולנו שלא, פשוט ראינו מה שקורה והלכנו עם החוויה לאן שאנחנו יכולים.
זה החינוך שלנו לילדים ולעצמנו, אם חשבנו ששחור ולבן זה הכי ברור, גדלנו והתבגרנו והבנו ש״האפור הוא השחור החדש״…
מכאן יצא הלחן והושר השיר. תקוותי שתחוו אותו איתי גם כן.
קרדיט JDN
ישן מאוד זה פורסם כשיצא בצאת ישראל בניסן תשע"ז
-
זה כמעט המופע המלא
חסר פה השיר הראשון כי אני זוכרת שהמופע התחיל עם מקום בגן עדן
וגם אור אין סוף מתחיל מהאמצע -
-
אשמח אם משהו יוכל להעלות את הכתבה
https://www.kikar.co.il/magazine/sctd1k -
פוסט זה נמחק!
-
המופע המסוכן של השנה? נפתלי קמפה כבש את בנייני האומה, שוב
מבקר המוזיקה של 'כיכר השבת', נתנאל לייפר, הגיע רגע לפני בדיקת חמץ למופע ההשקה המאוחר של נפתלי קמפה לאלבומו "ליבי" וחזר כדי לספר לכם מה דעתו על המופע וההפקה
אני חושב שזו הפעם הראשונה שהלכתי להופעה ופשוט פחדתי... מי יודע מה כבר יכול לקרות הפעם? האם זה יהיה צונמי? הוריקן או עוד פעם מתקפת טרור?
ועכשיו ברצינות :), מופע ההשקה של הזמר והיוצר נפתלי קמפה לאלבומו "ליבי" בבנייני האומה בירושלים, היה אמור להתקיים שלושה ימים לאחר שמחת תורה. כולנו כמובן זוכרים מה קרה באותו חג. ההופעה נדחתה ונקבע כי תתקיים ביום ראשון של תחילת חודש ניסן. אלא שגם הפעם לא האיר המזל לקמפה ומפיקו ומתקפת הטילים המטורפת מאיראן דחתה את המופע שוב והפעם למוצאי שבת האחרון, יום לפני בדיקת חמץ... תאריך לא אידיאלי בלשון המעטה. הפרטנר שהיה אמור להגיע איתי למופע, קיבל "כרטיס אדום" ממשפחתו בשל ההכנות לחג ואני בטוח שעוד רבים נאלצו שלא להגיע, אך עדיין האולם היה מלא מפה לפה בעיקר בבחורי ישיבה צעירים, אך לא רק.
קמפה שכבר יש לו מסורת של הופעות מוצלחות בבנייני האומה, היה נרגש בהחלט, ככל הנראה גם הוא חשש שגם הפעם המופע יידחה שוב. המופע נפתח עם הלהיט "אור אין סוף" שפותח את האלבום וברגע שכל האולם החל לשיר יחד איתו בעוצמה אדירה היה זה כרגיל הרגעים הנפלאים שבהופעותיו של קמפה שם תמיד הקהל מצטרף בשירה שגורמת לשערות הידיים לסמור.
קמפה שהוציא את "ליבי", אלבומו המקורי הרביעי בסוף הקיץ לפני המלחמה והספיק לקבל אצלנו ב"כיכר השבת" במצעד השנתי את התואר "אלבום השנה" בפער אדיר על מתחריו, ביצע לראשונה עם הקהל את מיטב השירים מהאלבום החדש כמו גם להיטים רבים מאלבומיו הקודמים. קמפה שפרץ בגדול רק לפני כשש שנים, הוא ללא ספק מהזמרים החסידיים המצליחים והבולטים. הייחודיות שלו היא ביכולת לשמור על גבולות הז'אנר בצורה שמרנית יחסית מבחינת התכנים והאווירה, אך עדיין להישמע עכשווי ולא כזה שרק נסמך על אדי הצלחות העבר של המוזיקה החסידית. קמפה לא מתפשר על האווירה הישיבתית של יצירתו, כשהוא גם מצליח לתת את האווירה הישראלית יותר עם שירים בהברה ספרדית.
גם הפעם ליוו את קמפה על במת בנייני האומה תזמורת 'המנגנים' בניצוחו ועיבודיו של יהודה גלילי המקצוען. בניגוד לפעמים קודמות, היה ניכר שנעשתה חשיבה מקצועית כיצד לגרום לתזמורת להישמע יותר להקת מופעים ופחות להקת חתונות. גלילי עשה שימוש במחשב על הבמה כשהוא מוסיף לעיבודים נפח וכלים נוספים. בגרסת העניין צורף לבמה עומרי זליג, נגן הבגלמה והבזוקי שהוסיף את הטעם היווני המתוק שאנו מכירים מאלבומיו של קמפה ובהחלט נתן לסאונד על הבמה משהו שונה וייחודי. גם סאונד כלי הנשיפה היה עדין יותר ופחות בסגנון הבראס של תזמורות החתונות הקלאסיות.
במופע התארח ה"רכש" החדש של המפיק של קמפה, שלום וגשל - הזמר והיוצר אהרן רזאל ששר יחד עם קמפה כמה משיריו וגם לראשונה שר מול הקהל את הסינגל החדש שלו "אני נצחי" שמושמע רבות בתחנות הרדיו החרדיות. רזאל שמכוון ככל הנראה לקהל חרדי יותר בשנים האחרונות, יכול להסתכל על המופע עם קמפה כבדיקת כוונות מעניינת. כשרזאל שר מחרוזת של כמה מלהיטיו (עוד קצת חזרות עם התזמורת, היו עושות את השילובים טובים הרבה יותר), היה ניכר לחלוטין מתי הקהל החרדי הצעיר מכיר את השיר ומתי קצת פחות ויהיה בהחלט מעניין לראות האם השינוי בכיוון של רזאל יוביל להיכרות טובה יותר של הצעירים החרדים עם יצירתו הרחבה והמגוונת בהחלט של רזאל.
לקראת סיום המופע שארך כשעתיים וחצי, אירח קמפה בהפתעה את הכוכב החדש - שמוליק סוכות, עם הלהיט הנפלא שלו "עברתי בחושך". סוכות שכבר שר את השיר כמה פעמים על במת בנייני האומה, היה נראה דווקא נרגש וחוסר הניסיון שלו היה ניכר כאשר לא שמעו אותו כמה פעמים בעת שהרחיק את המיקרופון, אבל הבחור הזה פשוט מתוק ומרגש והשיר המצוין הזה ראוי לכל פיסת הכרה והערכה. אין ספק שלסוכות יש פוטנציאל אדיר ואני מאמין ומקווה שהוא יגשים אותו עם עוד חומרים איכותיים כאלה.
המשך למטה
-
המשך
לסיכום, מופע ההשקה של קמפה קודם כל קרה וזה לא מובן מאליו בימים אלו. רק שבוע לפני, נאלץ מרדכי שפירא לרדת מאותה הבמה אחרי 20 דקות בלבד, בשל המתקפה האיראנית. המופע עצמו היה מושקע, הן מהצד הויזואלי עם מסכי ענק רחבים במיוחד, שממש העניקו תצפית טובה מכל מקום באולם והן מצד העיבודים המוזיקליים שניכר שנעשתה חשיבה מעמיקה ביצירתם. נפתלי קמפה היה נהדר כרגיל, בדרכו המאופקת האופיינית לו כל כך והקהל ששר איתו העניק לאמן ולעצמו שוב את התענוג הייחודי שבהופעות של קמפה.
