"די לרדידות!"
-
-
@טומטום כתב ב"די לרדידות!":
@אילן-פ אני אוהב בעיקר ישן או זמרים שנולדו בשביל לשיר כבערי וובר שמילי אונגר שלוימי דסקל וכאלה לא כל אחד שמחליט שהוא זמר
אני באופן עקרוני מתחבר לשירים ולא לזמרים -- לכל זמר יש שירים יותר טובים ופחות --ויש לי את הטעם שלי
לא אכפת לי כל כך מי הזמר ומה הסגנון ומוכן לשמוע הכל --רק שיהיה ברמה כמו שכתב @יהודה20
לכן אין לי ציפיות וגם לא אכזבות -
-
-
תכל'ס
יש היום באמת מהכל, מכל הסגנונות
וכן. יוצא היום מוזיקה ברמה מאד חסידית ושמרנית,
השאלה היא היכן שומעים אותה,האמת שמי שמחפש את המוזיקה שמובילה ב"כותרות הראשיות" יקבל הרבה פעמים מוזיקה פחות בסגנון הלחיים טיש הנוסלגי, (גם זה לא תמיד נכון)
אבל מי שמתאמץ ומחפש באמת,
יש הרבה חומר חסידי איכותי שמרני לא פחות מ"לחיים טיש" של פעםדוגמאות? א סקולנע פאברענג, יונגערליך, בדיבור ובקלא, מתיקין, הייליגע שפעלעך .. יש עוד הרבה!
מוזיקה טהורה שבאה מהלב שממש לא נשמעת כמו מישהו שרק מחפש כרטיס ביקור כדברי כותב השורות שצוטט בתחילת השרשוראני אישית מכיר אנשים שזה המוזיקה היחידה שמושמעת אצלם,
זה הכל עניין של בחירה איפה לחפש את המוזיקה,
איזה שירים להוריד ואיזה לא
לגבי שירים בעברית - דעתי האישית
זה נושא רגיש אצל הרבה אנשים במוזיקה הזאת,
כי אכן גדלו דורות שלמים על מוזיקה שכולה רק על פסוקים, והדבר הזה של מילים בעברים לא זורם לכולם
ויש בשיר בעברית משהו יותר "פתוח" ופחות "שמרני"
לכן אפשר להבין את מי שלא מעוניין לשמוע שירים בעברית.
יש כאלה שזה סוג של סייג אצלם שלא יגיעו בסוף לשמוע מוזיקה לא חרדיתאבל להגיד שזו מוזיקה רדודה? בהכללה גסה?
זה ממש לא נכון
יש שירים בעברית שנכתבו ממקום מאוד עמוק בלב של נשמה יהודית צמאהומי שמקשיב לשירים בעברית יודע שיש ה-כ-ל
יש שירים רדודים, יש שירים מצחיקים, אבל יש גם את השירים העמוקים שמזעזעים את הנפש מבפניםאין לי בעיה ואני אפילו בעד מי ששומר על עצמו ושומע רק תוכן חסידי מהמקורות
אבל מכאן ועד להכליל את המוזיקה האלטרנטיבית כ"סתמית" "רדודה" "מטופשת", זה הכללה מנותקת מהמציאות
-
יש דבר אחד נכון, יש הרבה פחות להיטים של שירים חסידיים אותנטים, אבל זה כבר קשור לכך שפשוט יוצא היום מאד הרבה חומר, ולכן למרות שיוצא הרבה מוזיקה חסידית אותנטית היא נדחקת הצידה
ולהבדיל אלף אלפי....
גם במוזיקה בעולם הרמה המוזיקלית הכללית היתה פעם הרבה יותר גבוהה,
ובאו בשנות התשעים זמרי הפופ והרוק עם מוזיקה קלה ופשוטה של שלוש אקורדים שכבשה את הבמות וסחפה יותר את הצעירים,
על חשבון המוזיקה האומנותית והמורכבת והעמוקה יותרובסוף בואו לא נשכח שבמציאות של האינטרנט היום אנשים מאבדים ריכוז אחרי עשרים שניות לכן הרבה יותר קשה להחדיר להיטים מהסוג שצריך לשבת ולהקשיב שש דקות...
-
האמת שאישית אני פחות מתחבר באופן כללי למוסיקה בעברית, אבל גם במה שאני כן שומע (ואני מאזין כמעט לכל מה שיוצא) יש דברים שלא עוברים.
גם במוסיקה קלה יש רמות, אתה יכול להוציא משהו 'רק לא מורכב' ואתה יכול להוציא משהו גרוע.
מבחינתי השימוש החוזר והחופר מעט של השורשים: ח.ב.ק./א.ב./ק.ש.ה./ע.צ.ב./כ.א.ב. עשה את שלו, וכשאני שומע את כל זה שוב ושוב עם מלודיות ואקורדים שמזכירים לי גן ילדים זה כבר לא עובר אצלי שידור.
אבל גם לכיוון השני-
עצוב למשל לגלות שכשכולם חלמו והתגעגעו לימי תניא ואדרבה, וחיכו לרגע שזה יחזור, זה כבר קרה לפני כחודשיים- בעשרת ימי תשובה פריד הוציא שיר בלחנו של גרין ובעיבודו של לאופר בשם 'נא כל מדה נכונה', שיר מדהים בעיני, והוא לא קיבל במה כלל!
וזה כבר כואב מאוד. משהו כאן השתנה וזה עצוב. -
אני בוחר שלא להגיב לדיון הכללי
אני רק אעלה פה סרטון של אחד המפיקים הטובים במוזיקה לדעתי, יוחנן בלייך:
-
@לוי-ל כתב ב"די לרדידות!":
אני בוחר שלא להגיב לדיון הכללי
אני רק אעלה פה סרטון של אחד המפיקים הטובים במוזיקה לדעתי, יוחנן בלייך:
יש מצב להורדה
חסום -
@אחות-קטנה כבד מידי
צריך לשלוח בקשה לפתיחה
