אתגר כתיבה 54✍
-
קמה לכבוד הקיץ..
עדיין במיטה
שעון היד
מכוון על שש
ואמא אומרת ששבע-
אמאלהה-
איך אני קמה?מחשבת זריז
וקולטת-
שאין סיכוי לחסר,
יש מגמות
וזה חשוב ביותר
מנסה לתרץ תירוצים..
אך יודעת מבפנים-
שאין סיכוי לחיסורים...רצה אחרי הזמן
אבל מנחמת את עצמי-
שהזריחה מתארכת
והקיץ בא-
הים, הברכה
בסה"כ חוויה!
הימים הארוכים,
החופש הגדול
הטיולים, הנופש..
אז דיי לישון
קדימה--
הקיץ בא-
וקמה מהמיטה..
(_האמת, שניסיתי לכתוב- כל הזמן גלשתי מהנושא של "שעון קיץ.."
זה השיר היחיד שהצלחתי פחות או יותר להישאר בנושא....
) -
ועוד דקה עוברת
ועוד אחת.
והוא רץ רץ
לא נתפס.ועוד שניה עוברת
ועוד שניים.
ונשיפה של מרוץ
בשיניים.ועכשיו ------
הוא לא ממהר,
שישי לא קצר,
רגע,
יש לו זמן.מקצה לקצה
המחוג הוא נע,
את הבגדים בספה,
והכלים לארון,
פמוט לצחצח,
ותבשיל לטעום.
נשאר רק להעביר סמרטוט
אחרון.
להציץ בשעון,
אנחת רוחה,
יש עוד זמן עד למנחה.
קול של צפירה,
להשתרע במנוחה,
ו -----
שבת נכנסה. -
שעון קיץ -
אותו זה מאכזב
שעון קיץ -
חברו דווקא אוהב
שעון קיץ -
לא משנה מה אתה חושב
זו המציאות -
את דרכך בה תנתבכי בכל דבר שנבחן
תמיד נגלה עוד פן
ואנחנו פה במבחן
אם נבחין בו בזמןכי יש זמנים של אפילה
של התבוננות והסתגרות
ויש ימי לבלוב ופריחה
התגלות והתחדשותלכל זמן, לכל עת
אם לא תרגיש מאוכזב
תהיה מחושב
תזרום עם המצב
ותפיק את המירב. -
פחות שעה של שינה,
פחות שעה של המתנה.
פחות שעה של שיטוטים,
פחות שעה של פטפוטים.
פחות שעה של אילוצים,
פחות שעה של תירוצים.תוספת שעה של ערנות,
תוספת שעה של דייקנות.
תוספת שעה של חשיכה,
תוספת שעה של מנוחה.
תוספת שעה של חסד או לימוד,
תוספת שעה ש... ודאי אינה הולכת לאיבוד.אם כי,
אין זה כ"כ משנה- לכאן או לכאן,
הכל תלוי באדם, האם ידע להעריך נכון את הזמן.
ובכדי שרשימת מטלותיו תוותר ריקה,
עליו לדאוג לנצל כל דקה.
להשקיע בדבר הנכון, האמיתי!
ולא חלילה בעניין חולף, שטותי.הרי,
שנותיו של האדם- קצובות.
שעותיו- מדודות.
ואילולא ישכיל לנצל כראוי יכולותיו,
הרי כאילו בזבז לריק כל ימיו. -
שעון קיץ מנקודת מבט של אמא
עדיין עם חסכים
מאותו ליל שימורים,
רק הלכתי לישון
וכבר החל צורח - השעון!
בקשה ל"חביתה"
מקימה אותי מהמיטה.
רק הוצאתי חולצה
ובמטבח- נשברה ביצה.
"ילדים לספה"
פולטת נשיפה,
שופכת מים
מביאה גרביים,
קושרת שרוך
שיוכלו לדרוך,
איפה המגב?
אולי הגיע גנב?
מתוקה אחת החליטה לקום
כי היא ראתה "ג'וק בצבע חום!!!!",
עם צעקות עד לב השמיים
כולם עלו לי על המים,
"לא עוברים בשטיפה!!"
אני אומרת בקול 'קטיפה',
הילדים נבהלו
הדמעות כבר נזלו.
אבא נכנס לבית
פוקח עיניו מול השיט.
ברגע זה כולנו מתאבנים
ואז בצחוק אדיר פורצים....
// מזכרת מבוקר בלתי נשכח //
-
הפעם הזוכה שלנו הוא @netanelhareven
שיר מקסים!! נשמח לקצת מאחורי הקלעים...וכמובן, מוזמן לבחור לנו את הנושא לאתגר הבא
-
@כ-פ כתב באתגר כתיבה 54
:הפעם הזוכה שלנו הוא @netanelhareven
שיר מקסים!! נשמח לקצת מאחורי הקלעים...וכמובן, מוזמן לבחור לנו את הנושא לאתגר הבא
תודה תודה התרגשות.
אין מאחורי הקלעים האמת, כתבתי את השיר הזה פשוט נטו לאתגר.. ראיתי מה הנושא וניסיתי לכתוב..
אז הנושא שלי הוא חרות אמיתית אולי חרות נפשית, חופשי, שחרור, - בנושא הזה.
בהצלחה -
@פונץ-בננה @כ-פ
אולי תעשו לזה המשך,
המנוטפרים חזרו (לכה"פ חלקם) ויאללה הגיע הזמן לעשות פה קצה מעניין!!!
מה אומרים??? -
@אבי-לוי כתב באתגר כתיבה 54
:אולי תעשו לזה המשך,
המנוטפרים חזרו (לכה"פ חלקם) ויאללה הגיע הזמן לעשות פה קצה מעניין!!!
מה אומרים???אני לגמרי בעד
-
זמן שבור ומתוקן:
באישון של לילה, בלי שום התראה,
הזמן השתנה, התחלפה השעה.
המחוג הקטן, בזינוק די פראי,
דילג על שעה – זה פשוט לא אחראי!איפה הזמן? לאן הוא ברח?
השעון התקדם והלב קצת נמרח.
העין עצומה, הגוף עוד הוזה,
אך הבוקר הגיע – מי מוכן לזה?קם כמו זומבי, מחפש את הקפה,
העולם כבר ער, האור פה יפה.
אך עמוק בפנים, במערכת הדם,
חסרה לי שעה של שקט מוחלט.אך כשהערב יורד, יש פתאום הפתעה,
השמש נשארת, עוצרת שעה.
האור עוד מלטף את גגות הבתים,
וכולנו פתאום קצת פחות מותשים.אז נכון שגנבו לנו זמן מהמיטה,
והבוקר נפתח במין תחושת חבטה,
אך מול שמש כזאת שמאירה את הלב,
הפסד השעה – כמעט לא כואב! -
מדריך למציאת השקט הפנימי:
כשמסביב הכל גועש והקצב רק עולה,
והלב שלך בפנים מרגיש קצת חולה,
כשמחשבות מתרוצצות כמו גלים בתוך סופה,
זה הזמן לעצור לרגע, ולהיות שוב יפה.לא יופי של בגד, או מראה של פנים,
אלא יופי של שקט שנובע מבפנים.
הנה הדרך, צעד אחר צעד בנחת,
איך להניח בצד כל דאגה וכל פחד.השער הראשון: הקשבה לנשימה
עצמי את העיניים, פשוט תני לעצמך להיות,
בלי צורך להספיק, בלי צורך שוב לחיות-
את הרגע הבא לפני שזה הגיע,
תני לנשימה שלך את הלב להרגיע.הכניסי אוויר נקי, צלול כמו הטל,
הוציאו את המתח, תרגישי איך הוא קל.
כמו מפוח עדין שמנקה את האבק,
הנשימה היא הכוח לנצח כל מאבק.השער השני: שחרור המחשבות
המחשבות הן כמו עננים בשמיים הכחולים,
לפעמים הן כבדות, לפעמים הן קלים.
אל תנסי לעצור אותן, אל תנסי להילחם,
פשוט תני להן לעבור, מבלי להתנחם-
בסיפורים שהן מספרות על מה שהיה,
או בדאגות המיותרות על מה שיהיה בבנייה.תגידי להן "שלום", כמו לעובר אורח ברחוב,
ותחזרי אל הרגע, אל המקום הטוב.
את לא המחשבה, את השמיים הרחבים,
שבהם הכוכבים תמיד נשארים יציבים.השער השלישי: נוכחות וקבלה
בכל פעם שהראש מתחיל שוב לנדוד,
תזכירי לעצמך שיש לך המון מה ללמוד-
על הכאן ועל העכשיו, על השקט המבורך,
שנמצא ממש כאן, עדין וכל כך רך.את לא צריכה להיות מושלמת, או תמיד בשליטה,
מותר לך לפעמים פשוט להיות בהאטה.
השקט מחכה לך ברווח שבין המילים,
במקום שבו אין צורך להסביר או להשלים.השער הרביעי: הבית הפנימי
בסוף היום, כשהאור קצת נחלש,
תבני לך בלב מקום בטוח וחדש.
ארמון של דממה, שבו את המלכה,
שבו הנפש שלך תמיד נשארת מחכה-
לרגע של חסד, לרגע של אור,
מקום שבו תמיד תוכלי שוב לחזור.תחייכי לעצמך, חיוך קטן וסודי,
השקט הזה הוא שלך, הוא הכי ייחודי.
הוא לא תלוי באף אחד, הוא לא תלוי בדבר,
הוא המעיין שלך, שמעולם לא נגמר.זכרי תמיד:
השקט אינו יעד רחוק שצריך לכבוש,
הוא השורש שלך, זה שצריך פשוט לאהוב וללבוש.
בכל פעם שתחפשי אותו, הוא יופיע מולך,
מחייך ומחכה, רק שתתני לו ללכת איתך הוא כאן בשבילך
.
