ואיך אתם התחברתם למוזיקה??
-
@מוכשרת-על איזו שאלה חמודה... אז אני לא קיבלתי את האהבה למוזיקה מהמשפחה, ואם אני זוכרת נכון, מעולם או כמעט מעולם לא דלקה מוזיקה בבית שלנו בקול, ההורים שלי לא אוהבים את זה, זה רעש בראש או משהו כזה... אבל כשגדלתי קצת והתחיל להיות 'סטייל' בין החברות לאהוב מוזיקה ולהכיר זמרים, פשוט נכנסתי עד הסוף, גיליתי כמה אני מחוברת למוזיקה, לנגינה. גם כשאני שמחה וגם כשאני עצובה, בערך 80% ממה שאני מוציאה מהפה זה שיר... אני אוהבת לנגן ולשמוע כמה שיותר שירים וזה לא משנה של איזה זמר, רק אני צריכה לשמוע באזניות כי אחרת כולם יתנפלו עליי להנמיך את הווליום.... מעניין אם יש פה עוד מישהו שצנח לתוך המוזיקה מהאוויר כמוני....
-
טוב אני לא התחברתי למוזיקה,
מדויק יותר: המוזיקה חיברה אותי
להשם, לעצמי, לעולם...
גדלתי בבית שאבא מנגן על פסנתר ואמא שרה ומלחינה מדהים,
אני מגיל קטן משוגעת על שירה ושירים אין רגע - חוץ מספירת העומר ו3 השבועות כמובן, שאין בו מוזיקה,
החל קטעי חזנות של יוסלה או איצ'ה מאייר, ממשיך בקלאסיקות של וויוולדי צ'ייקובסקי שופן ודביוסי,
וכלה בשולי רנד, אריאל זילבר שירי ארץ ישראל וכמובן מוזיקה חסידית...
זה הביא אותי ללמוד שירה ונגינה על גיטרה (קלאסי, לא רק ליווי!!!)
ללמוד את התיאוריה של המוזיקה, הרמוניה, ומקהלה
בהמשך לימדתי גיטרה והשתתפתי בקבוצת גיטרות שעיבדה והלחינה..
היום זה מתבטא בהאזנה רצופה, נגינה, שטף החיים ב"ה דורש את שלו
אבל המוזיקה היא חלק מעיצוב אישיותי... -
אני כן גדלתי על מוזיקה אבל יותר פיוטים וכדו' שזה סגנון שאני פחות מתחבר אז כשגדלתי קצת ודברים השתנו עם כל נפילה ומשבר שהיה לי למדתי לנגן יותר טוב עד שהתחלתי לנגן את החיים ולכתוב אותם בשירים אז אני חושב סך הכל שכמה שגדלתי על מוזיקה ומשפחה מוזיקאית מאד עדיין מה שחיבר אותי למוזיץה זה המשברים והנסיונות שהתמודדתי איתם ועדיין רק דרך כתיבה ונגינה
-
ראיתי הסרטה של הופעה של פרחי מיאמי, ומשם נחשפתי לעוד סוגי מוזיקה.
לפני שנתיים התחלתי ללמוד גיטרה.היום אני לא זזה בלי אזוניות...
-
@חובבת-מוזיקה
דווקא גם אני התחלתי מפרחי מיאמי. -
תמיד ברגעים המתוחים והמאתגרים ..המוזיקה הייתה שם ..נתנה עידוד ..והרימה אותי למקומות טובים יותר..
-
מבחינתי בלי מוזיקה זה סוג של נכות זה עוד איבר פעיל ברך השם אי אפשר בלעדיה
-
אני בא מבית מוזיקלי, הורים יודעים לנגן, סבי ז"ל גם היה מנגן. אמי שתחי' עובדת במוזיקה עשרות שנים.
יש לחלק את האהבה למוזיקה לשלושה חלקים:
א. אהבה להאזין למוזיקה.
ב. אהבה לשיר.
ג. אהבה לנגן.את האהבה להאזנה קיבלתי מזה שהיינו שומעים מוזיקה בבית כילדים. בשלב מסויים של גיל ה"עשרה" נהייתי טיפה "מכור" להאזנה. הייתי יכול להיות שעות עם מה שהיה נקרא אז "ווקמן" (יש סיכוי שיש כאן כאלו שלא יודעים מה זה?) הייתי מקפיד על ארבע בטריות כדי שתמיד יהיו שנים בפנים ושנים בהטענה...
בסיום ימי הספירה ובין המצרים הייתי עומד עם סטופר מתי מסתיים זמן איסור מוזיקה ולוחץ על ה"פליי" באותה שניה. ביומיים שלושה הראשונים הייתי משלים את כל הספירה/בין המצרים...ב. אהבה לשיר זה גם מהבית (זמירות ברמה גבוהה, של שני קולות או יותר. השירה בבית הכנסת, להיות חזן וכו', הייתי המון עובר לפני התיבה בכל הזדמנות שבת חג ומועד).
ג. אהבה לנגן כשאתה רואה את ההורים מנגנים, ויש לך גם אורגנית בבית ואתה משחק עליה, לאט לאט אתה נכנס לזה ועם ההצלחה בא התיאבון לעוד.
אצל הילדים שלי הרבה שנים לא הצלחתי לחבר אותם לאהוב את זה, אבל אחרי הרבה זמן כשהתחלתי להתעסק בזה בצורה יותר רצינית וגם קנינו כלים יותר ברמה (מאשר אורגנית משחק) אז חלק מהילדים התחילו להתעניין גם כן בנגינה.
-
באמת שאלה מעניינת איך התחברתי למוזיקה.
אבל לדעתי כן תלוי בסוגי האנשים ..
מכיר מספיק כאלו שלא מתחברים ..
אפשר לעשות מבחן ולראות בשיר איטי ומרגש אלו שלא מתחברים
לא משתנים במאום בחוץ ומבפנים.
והמתחברים יותר מתחברים לשיר ממש....
ודעתי זה אן קורה מגיל אפס פחות מכיר אנשים שיום אחד התחברו .......
או שלא ידעו מזה מספיק -
@מוכשרת-על
לפעמים זה שלא מגיל אפס כי עדיין לא מצאו את המזיקה הנכונה להתחבר לזה ... -
נושא מעניין, כל הכבוד!
אני גדלתי בבית מאוד מוזיקלי, אבא שלי קלידן ומוזיקאי ברמת על ותמיד הוא ניסה להכניס אותנו לזה.
אבל אני ואחים שלי לא התעניינו במיוחד, אני זוכר שלפעמים הוא היה מתלהב מאיזה עיבוד/שיר/וכדו', ואנחנו לא היינו מבינים מה הוא רוצה...
עד שהיה לי חבר טוב שניגן בקלרינט והוא סחף אותי אחריו, וזה הכניס את כל המשפחה למצב של נגינה ומוזיקה...
ואז קלטנו למפרע כמה היינו מחוברים מבפנים לתחום, למרות שלא היינו מנגנים בפועל... -
@אני-אפס יכול להיות שלא התוודענו לרעיון הזה. אבל אני שמעתי שירים בחיי כשהתחברתי והתחלתי להתרגש משירים -זה היה רק בשנים האחרונות.
אולי זה בא מבגרות, מהעמקה פנימית או מאירועים שקרו וזה יכול לבוא גם בבום, כמו שכתבו לעיל, לא נראה לי שיש סיבה ברורה.
