אתגר כתיבה 7 : )
-
סערות באות פתאום בעוצמות,
מובילות אחריהן מערבולות.
פעמים המלחמות הן קשוחות,
ופעמים אף גורמות לצלול עמוקות.אך-
תמיד ישנן סערות באוקינוס,
זו עובדה שאין עליה פולמוס.
והגלים מתגברים עולים ויורדים,
וקשה לנשום וזועקים לאלוקים.גם-
הנפש עוברת טלטלות.
גם היא מאבדת עשתונות.
ורוצה להחזיק את השליטה,
לדעת לנווט דרכה בבטחה.בלי-
ניסיונות, מאבקים שדודים
או דילמות מטביעות ועימותים.
בלי משיכה של היצר לתהום פעורה.
העיקר לשוט ישר בספינה הלבנה.אבל-
אם תמיד אחרי סערה,
באה רגיעה.
ותמיד אחרי הקושי,
באה קצת אורה.אז-
הזיכרון הזה ינעים
את זמן ההישרדות
ופשוט נדע לחיות
גם את זה בשפיות.כי הכוח שבידיעה הוא הכוח להתמודדות.
-
פוסט זה נמחק!
-
שיר אולי דבילי אבל אמיתי ב100%!!!
יורד שלג בירושלים
ולי מתחשק עכשיו בכפלים
לעלות לעיר הקדושה
וליהנות מיופי הבריאהבליבי משתוללת סערה
על דבר כה נדיר בארצנו החמה
שאני אותו מפסידה
רק בגלל בעיות בתחבורהאני נושאת עיניים לשמים
אולי לא רק בירושלים
ירד שלג היום
אולי השלג ירד גם אצלי, במקוםאבל השכל וההיגיון,
לוחשים לי בשקט
שבמרכז אין קיפאון
שבזכותו ירד השלגמשתוללת בליבי סערה
כי אני אוהבת נורא את מחזות הטבע
ולא זכיתי כמעט בחיי
לראות שלג. אמיתי. בחימתחשק לי לעלות ברגלי
אל ירושלים המושלגת
הרי שום דבר לא קשה מידי
אם יש מטרה מאומתתאך אני יודעת שאין אפשרות
ובולעת את הרצון האדיר בגסות
לראות לא רק בתמונות
את המחזות. -
סוער לי בפנים וגם סוער בחוץ
בזעם רב ניתזות טיפות גשם
בליבי קיפאון ובחוץ שיטפון
ואין לי לאן לברוח בעצםואם רק הייתי יכולה להיות ילדה קטנה
שמתרגשת מהגשם הראשון
שמחה ומחייכת בחיים לא ממורמרת
ורואה תמיד רק את הטובהשמיים מתקדרים וכך גם הלב שלי בפנים
ובחוץ אני לא רואה שוב תקווה
ואני עמוק בתוך הבוץ ומרגישה כמו איזה קוץ
מתמודדת לי עם רוח שובבהאבל תקווה לי מזכירה
ששום דבר פה לא קרה
וגם אם יש עכשיו קרה
זהו לא תמידהשמש מחר שוב תזרח
חיוך על פני היא עוד תמרח
באיטיות יימס הקרח
ואהיה שמחה-וזה יהיה עמידואם בקושי אלחם
בדבר שאותי חוסם
ועליו אתגבר
ואנצח---יהיה שמח!!!
-
תאמת שכמה פעמים שחשבתי לכתוב על סערה אבל זה הרגיש לי נושא נדוש שצפוי לכתוב עליו ואתמול פשוט קרו כלכך הרבה דברים ברצף שבסוף הכל התחבר והייתי חייב לכתוב אז התוצאה לפניכם מקווה שתאהבו
מסתכל עליך מהצד
רואה אותך יושב לבד
מדבר עם אף אחד
חושב על משו שאבד
איך מהמיטה שלך קמת
דברים טובים פשוט זרקת
את הרגליים שלך לקחת
וברחתאיך עכשיו הכל סוער
אני כאן בשבילך חבר
אז רק תבוא ותדבר
אני כאן
איך עכשיו הכל סוער
כולם כאן אל תאחר
לא סתמ אני אומר
כולם כאן, בשבילך.פתאום את עצמך תפסת
גם את כל מה שפספסת
פשוט בכית והסברת
כואב לך מה שעשית
אמרתי שתה מים תרגע
פחדתי שממני תיפגע
אבל קבלת הכל בערגה
את האמת שמעליך חגהאיך עכשיו הכל סוער...
ישבנו בשקט לא היה מה לומר
קרה מה שקרה ועכשיו זה נגמר
הבטחתי~ תשאר לא יקרה שום דבר
נשארת וברכת משו שלי יקר
ואלוקים לא נשאר חייב
היקר הזה ניצל ונשאר בחייו
הברכה שלך עזרה ברגע שאחריו
וכבר לא סוער אצלך רק רוחות של סתיואז תזכור תמיד
שגם כשהכל סוער
כולם כאן בשבילך חבר
אז רק תבוא אל תאחר!!! -
כמה אפשר לשתוק,
שסוער.
כמה אפשר להסתיר,
שבוער.אולי פחדת לעמוד,
מול בלבול.
שנים צברת ערימות,
של תסכול.התמכרת לסרטים, לדימיון,
הפרוע.
חשבת שלנצח תוכלי לחלום,
לשקוע.לעשות עקיפה,
למה שמציק.
להיכנס לבועה.
שרק תצדיק.אבל-
בלי לשאול, התפוצץ כמו סופה,
והשאיר אותך ריקה, חשופה---
הרס. פרק. ניפץ. שבר.
טלטל. בלבל. עלייך גמר.שנים של שתיקה,
הסתיימו בצרחות.
שנים של הדחקה,
של רצון לכסות.ועכשיו- שהכל נעלם,
שקטו הרוחות,
דמם העולם.
עכשיו שנשארת בלי הגנה,
את רואה,
שיש מקום,
לסערה--- -
סערה הנה זה בא.
הגשם כבר כאן.
והלב-הלב הוא שוב ריק.
הדלת סגורה, חשוכה.
אין אף אחד שבא,
יש אותי ואותך.או אלוקי,
במקום שהשכל לא חושב,
הלב שוב פועם,
עובד,זועק, שובר,בודד.ושוב, רואה אור
רואה אותך מלמטה
אתה כאן מלווה אותי
יד בתוך ביד,
גם בסופה,גם בשמש.
אני הבת שלך!.
@כול הזכויות שמורות... -
בחוץ סערה
כאוס באווירה
הלב מרגיש מיותר
מה אסור מה מותר
בלגן ובלבול
בכל הטוב יש חיבול
המחשבות מתרוצצות
מנוחה הם רוצותהצורך עכשיו הוא להיכנס פנימה
להוציא לאור את שהאמונה הלחימה
להאחז בחבל הדק שלנו מוגש
להתמקד במה שברשימה מודגש
לחכות עד שהרוח הנושבת תשקוט
וכל הסערות יהיו נמחקות -
סערה משתוללת בליבה
של ילדה קטנה
שלהתקרב לאביה
היא רק רוצה
אך יש בעיה...היא לא יודעת מי הוא
ומה הוא רוצה ממנה
רק יודעת שהוא
הוא זה שברא אותהוהיא רוצה אליו להתקרב
באמת בכל הלב
אך משהו אותה מעכב
האם זה גם אותו הלב?סערה. קריעה.
התלבטות בין טוב לרע
בין התאווה והעצלות
לבין הנשמה והרוחניותהיא עוצמת ופוקחת את העיניים
ואז מסתכלת על השמיים
שמכוסים בעננים שונים
מיקס שחורים אפורים ולבנים
מעורבבים מעורבלים
את הטוב והרע בעיניה מסמלים
בכל כוחם נלחמים מלחמה נואשת
מנסים לנצח בקרב המורשת
כל אחד וכוחותיו העצומים
הטומאה והטהרה נלחמיםגשם מתחיל לרדת
אך השמש בשלה עומדת
והופ נוצרה לה קשת
מקווה שהיא לא תהיה עיקשתבחיים היא תמיד זוכרת
ש: אף כח במערכה לא מנצח
הם ילחמו עד ימות המשיח
אבל היא לפחות ניצחה
בקרב שניהלה עכשיו -
לא חושבת שצריך הקדמה לסערות של החיים.
לכל אחד יש או היה איזו החלטה שגויה שלו- גורלית.
כזאת שלא קל להחזיר את המצב אחורה.השיר הזה על ההחלטות של החיים. כאלה שגורמים לנו הוריקן---
התקווה האחרונה.
נזכר בימים שהייתי קרוב,
כאלו יפים עטופים בטוב-
אדים בחלון, בתוכי חמים
דם חם זרם לי בעורקים...וכמו תמיד זה לא forever (לתמיד,לנצח)
הנה בא עוד גל ועוד שבר
אפילו הכוכבים מעל נעלמו
פעם האירו היום לא שירתו.אז לקחתי ת'מעיל
נשבר לי.
גם זה לא הועיל
עדיין קר לי.הרוח בחוץ סוערת
לא מוצא את מה שאני מחפש
יורד שוב למחתרת
השקט, הלבד שוב עלי מתרפסזועק : " אל תשאיר אותי לבד"
המציאות עלי לועגת, דורכת.
תישא בהחלטות של החיים בדד-
התיקווה האחרונה ממני הולכת....... -
אני אל הגג עולה
ובים רואה סערה גדולה
עצומה וענקית שאין לה סוף
מפחדת כל רגע שאותי היא תסחוף
על החוף גלים סוערים בזעם מתנפצים
נראה כאילו עוד רגע קט את העולם מציפיםואני נזכרת כי גדולה השעה של ירידת גשמים
היא דומה לזמן הגדול של תחיית המתים
אך איך שכחתי את הסערה לצלם?
לא נורא כי הסערה עוד קיימת
אז מהר אצלם למזכרת
וארד מהמרפסת||יורד פה גשם ויש פשוט סערה מהממת בים אז קיבלתי השראה||
-
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
אם יש לי השראה
זה סימן שאני בסערה
כי המח והלב נלחמים
ואני נשארת עם השבריםאם כואב לי נורא
והמקלדת פה לידי
אני מוציאה ממני הרע
מנסה לסדר אותיוכולי שקרנית
השירים לא עוזרים
אני נהייתי בכיינית
או מכורה לשיריםאני שונאת חלשים
שונאת להתבכיין
אם יש לי שירים
אני צריכה להתרומםאני שונאת את עצמי
מה שאני עושה
זה א אמיתי
זה סתם סערהאני יודעת...
