אתגר כתיבה 8 : )
-
אני חי בסרט אמיתי
אלוקים הוא הבמאי
אני השחקן אבל הכל מציאותיהיצר הוא הרע
אני נלחם
סצנה של נפילה
דמעות של דם
אני נופל והוא מפיל
ואני בונה עצמי מחדש
מתמקם כוחי מכפיל
כל וריד בגוף שלי מורגש
הולך ברחוב מפחד
אולי הוא מתחבא פה
יקפוץ עליי כמו שודד
השאלה רק מאיפה
ואלוקים הוא הבוס
אם תאכזב זה יכאב
ואני לא נותן לו לכעוס
אלא קם עם הכאב וזה עובר מאליוואז בא הבמאי
הלא הוא אלוקים
מסתכל מאוכזב
ממשחק התפקידיםהתסריט היה מצחיק ומרגש
שבו ישבנו רגל על רגל
היצר בא והצית את האש
ומצאתי עצמי שוב נופל
אבל אז לא פחדתי
ידעתי שלפעמים גם נופלים
פשוט קמתי ואמרתי
היצר נכשל תודה אלוקים
והוא ראה שנפלתי שוב
אז ניחם אותי ושמח שקמתי
הוא לא בוס מפחיד הוא בוס חשוב
אז בתפקיד יש שוני
והיצר ממשיך וגם מצליח
אבל הוא לא כמוני
אני לא נותן לו לנצח||התמונה נראית ממבט ראשון כאילו שזה עם החוטים בידיים מושך את השני בכח אבל זה יכול להראות אחרי טיפה מחשבה כאילו שזה שמושך עוזר לזה עם החוטים בידיים וסוחב אותו וכל התמונה מתהפכת||
-
פעם
חשבתי שנפלתי בשבי
פעם
נזרקתי מדחי אל דחי
דמיינתי שהכל אבוד
חזיתי לי עתיד סדוקולפתע
כמו חבל הצלה
זה בא אלי בפתע
סימן קטן ממךמשכתי ומשכתי
ורק כך התקדמתי
עד שהגעתי חזרה, אליךמחובר אליך
אך לא רואה אותך
אני תלוי בך
כן כי הכל ממךרק המושך בחוטים
מסוגל לרומם
רק הריבון עולמים
מלמעלה שומרפעם
חשבתי, דמיינתי, וחלמתי
אך הכל זה רק:
מחשבות, דמיונות, וחלומות
צריך רק לתפוס ת'רגע ולקלוט
המציאות היא כאן
רק לפקוח ת'עיניים
ואת העבר עמוק לגנוז -
הולך בבטחה
חש עולם פרוס לפניו
יהירות הגבר יודע דבר
בישנות עם ישראל אצלו נקבר
הרי אף אחד אותו לא שבר
~~פתאום מרגיש תפיסה חזקה
אותי לא יכבלו, גאוותו צחקה
ידיו נמשכו, אחיזתו התהדקה
נדלק במוחו נורת אזקה
~~
אבל הוא בשלו מנסה להשתחרר
אותו לא יכבלו בליבו מערער
עולם גדול עוד לא ראה
בנסיון יעמוד, לבוראו התגאה
~~בום, מוצא עצמו מסתחרר
החוטים נקרעו, הוא משתחרר
עולם שלם בשבילו, קום שחק
אבל הבחור בוכה אינו מתאפק
~~
מדוע עולם פתאום השתנה
כל הטוב נהפך לדבר סכנה
ארמונות שראיתי רחוק סתם מחול
היכן הוורוד המשיך לשאול
~~
לא הבנת הצגה
מסבוך החוטים היו מתנה
בוראך הוא שקשרך, נתן הגנה
לחש לו חכם, מנסיון הזקנה.
-
הולך בתמימות
והכול סוגר עליו
רחוב צר
מסביב רק בתים
אבל הם לא שלו
לא מוצא מוצא
מהסבך
הכל מורכב
כמו חוטים
שהסתבכו בסליל
מנסה לאתר את הפלונטר
לפתור את הקושיה
אבל הכול נהיה קשה יותר
ועדיין מנסה בכל כוחו
לא מתייאש
למרות שזה מתבקש
לעיתים נראה שהוא יכול
ובטוח שהוא זה שמושך בחוטים
שהוא זה שמנהל את העולם
אבל הוא כזה קטן
מול עולם גדול
שעליו יכול
לגבור ולנצח
אבל מעליו יש אבא אחד
ששומר ומגן
ויכול להתיר לו את הדרך
ולשחרר אותו
אל יאוש!!! -
התמונה הייתה נראית לי כמו אזיקים ובהשראת כך כתבתי את השיר הנ"ל:
אני אסירת תודה
לאבי שבמרומים
כל בוקר מודה
על כל החסדים
קשורה בקשר בלתי ניתק
לעולמי עולמים
וזה בשבילי יותר מהממתק
הכי הכי טעים -
רק עכשיו יצא לי להסתכל על התמונה, ו--
||תנסו להבין ת'קשר
הוא קיים בכל שורה ושורה... ||עד מתי נמשיך לברוח,
לרוץ בלי נשימה.
עד מתי נעדיף לשכוח,
לחכות לנחמה.היום רודף אחרי הלילה,
והלילה אחרי היום.
נשמה כלואה צועקת שדי לה,
מציאות הפכה לחלום.מישהו הבטיח שיהיו נצחונות,
כמה אפשר לחכות?
מישהו אמר די כבר לבכות,
קומי, תתחילי לחיות.עולם יענו בסדר,
צמר גפן של אשליות.
חיים בלי סדר,
הנפש עושה מחאות.לוואי הייתי קשורה מובלת,
בלי זכות בחירה.
עושה מה'שצריך, לוחמת?!
לא צריך גבורה.ארוך המסלול, אין מנוחה,
ולא אמרו מתי הסוף.
כשאתפרק- רוצה הבטחה,
שיהיה מי שיאסוף... -
הולכת לבד
חושבת שהכל אבד
רואה איך כולם עושים לי רע
ואין אחד שמושיט ידו לעזרה
שוכחת את אלוקים
משתדלת קצת יותר לפעמים
חושבת שאנשים מתכוונים
כאילו הם שמחליטים
אך את האמת חייבת לזכור
להאמין באמת , והכל יהיה ברורהחיים הם כמו בתיאטרון
הבובות מופעלות על ידי האדון
קשורות בחבל ואינם יכולות לעשות דבר
וכל יום שעבר מלמעלה מכוון -
חבל מושך
למקום צר
ומבלבלוכמו תינוק
אחריו זוחלבחלום הלילה
קורע קורים
שסוחביםובינתיים מתעורר
מכאבים... -
שיר שכתבתי מהלב.
חשבתי שמתאים לפה:)
מה אני מבקשת?
מעט מנוחת הנפש.
שחרור מכבלים,
ממחשבות וממילים.שאמרתי ושלא,
שרציתי ורוצה.
שחלמתי וחולמת,
וגם קצת מתקדמת.מתחילה להתנער,
אמנם בהססנות.
חושבת קצת יותר,
אך האם זו טעות?אתן לו להוביל,
וכבר נראה מה יהיה.
קטונתי מלהבין,
והרי אצלו אין מקרה.הכול לטובה!!!!!!
-
בתוך הקורים נלכדתי
העכביש השחור והרשע
משך אותי למלתעותיו
פיתה אותי
שכנע אותי
במתק שפתיו
בחלקלקות לשונו
הסתבכתי קשות
בין חוטים
בסבכים
בשקר ובכחש
זה לא אמת ידעתי
אבל רציתי לנסות בעצמי
להבין על מה ההתנגדות
מה הוא הרע
עד שלא אנסה לא אוותר
זהו היצר הרע במלא כיעורו
