טוב, כתבתי כאן שיש לי מה להגיב על השיר החדש... (יותר נכון סיקור).
אבל מה שלא כתבתי הוא--- שבד"כ כאשר יש לי מה להגיב, אז בד"כ זה גם הופך להיות משהו ארוך...
לכן...
השיר מתחיל בצורה כזאת, שלרגע נדמה כי הוא הולך יותר לכיוון הווקאלי, אבל זה לא לוקח הרבה זמן כי מייד לאחר מכן מגיע ליווי אקורדים מתחלף ומרשים.
חלק המעבר שמגיע לאחר מכן מרגיש כי הולחן ע"י שפירא עצמו, וליווי הפסנתר שם הוא משהו בהחלט מיוחד.
ומה קורה אח"כ?
אח"כ שפירא מגלה לנו כי הוא לא באמת יכול להישאר על שיר slow לאורך זמן, והוא חייב להוסיף לו (לפחות כאן) עניין אלקטרוני כלשהו.
פה מגיע הפזמון, והעיבוד שם באמת יפה. מה שמוסיף לו בעיקר, זה- שוב, החלק של הפסנתר (מי אחראי לזה? מעניין לדעת...) ובנוסף- אם אני לא טועה מסתתרת שם גם דמימה קצרה,(ואולי גם סינקופה?) אך היא מורגשת היטב לחדי אוזן.
מכאן והלאה השיר זורם בקצב שמשתנה מידי פעם- רק לשם הגיוון.
הקטע הזה מ 2:05-2:18 מוסיף המון יופי לשיר. (לפי דעתי זהו סוג של C-PART אבל לא רשמי).
ואז מגיע הקטע הכי יפה בשיר, והוא: ירידה חדה בקצב, כאשר מנגד קיים החלק האהוב ביותר על האומן הזה- שימוש חופשי בטון וליווי ווקאלי המשתנה לסירוגין (האמממממ, אואואואו).
קטע שיא: 2:33 עליה יפה ועוצמתית.
למען האמת, ציפיתי לעוד עליה ב2:40, אם כי לא ברמה של הקודמת, אבל עדיין... מה גם, שאותה עליה חייבת להיות קצרה מספיק על מנת להשאיר את הירידה שבאה בעקבותיה באותו המקום והזמן בשיר.
החלק השקט שמגיע לאחר מכן הוא יפה, רגוע, אבל גם- מטעה!
למה?
אם תשמעו, אז גם תבינו.
אבל למרות שבפעם הראשונה זה הפתיע אותי ממש, היום זה החלק האהוב עלי, כמובן רק אחרי קטע השיא.
סיום השיר מזכיר במעט את סיום השיר "אחת". אבל רק במעט...
זהו!
ובקצרה? שיר יפה, מגוון ומעניין!
