שירים של שרגי גשטטנר
-
למי שיש שירים של שרגי גשטטנר אשמח לקבלם (לא משנה איזה שירים) תודה מראש!!!!
-
כרחם אב
- חמול . -
שירים כל כך יפים וזמר מדהים לצערי כמעט לא שמעתי עליו עד לטרגדיה הנוראה וחבל זה זמר עם המון רגש ת.נ.צ.ב.ה
-
שרגי משמח בחתונה- קח את שלי:
https://www.geula.fm/video/77/ -
@ברוריה אמר בשירים של שרגי גשטטנר:
שירים כל כך יפים וזמר מדהים לצערי כמעט לא שמעתי עליו עד לטרגדיה הנוראה וחבל זה זמר עם המון רגש ת.נ.צ.ב.ה
כולם ככה
חבל שרק כשהוא נפטר שומעים עליו
-
@סודי-ביותרררררררר
יש הרבה אנשים שגדלו עליו אני למשל יודע ומכיר עוד לפני 10 שנים בערך את השירים שלו
אם יש ביקוש ואישור לעלות אני יכול לעלות את כל הדיסקים שלו -
@מסקופניסט52 אין לזה זכויות יוצרים ?
-
אין לי מושג האם הסיפור הבא לגמרי קשור למוזיקה, אבל זה סיפור שאסור לפספס: (פורסם באתר דרשו)
"בתוך יומיים כבר לא היה לו אולפן", מתאר חברו של ר' שרגא ז"ל. "הוא התפטר מהציוד במהירות לפני שיתחרט. הוא גם קיבל על עצמו שלא להחזיק יותר מיקרופון ביד ולא לעלות על במה"
קולו זימר עריצים: הסיפור האמיתי שמאחורי "הזמר החסידי" שנהרג באסון מירון
כ"ט אייר תשפ"א הצטרפו לניוזלטר הייחודי שלנו
לאחר האסון במירון, בין שאר הסיפורים הסקירות והכתבות שהובאו בהרחבה בכלי התקשורת לדמותם של הרוגי האסון ז"ל, סופר גם סיפורו של "הזמר החסידי", הרה"ח ר' שרגא גשטטנר ז"ל. סיפרו על האלבומים שהקליט, השירים ששר, קולו הערב והרגש המתחנן שנשמע בשירתו. כל התיאורים הללו החטיאו לחלוטין את דמותו האמיתית של ר' שרגא ז"ל.בגיליון המיוחד של 'המבשר' לרגל מלאת השבעה, מביא הרב יעקב לוסטיגמן את הסיפור האמיתי והמיוחד במינו המסתתר מאחורי דמותו של "הזמר החסידי". סיפור שהכותרת ההולמת ביותר עבורו היא – "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף", ואין מתאים ממנו לימים אלו, ימי ההכנה לקבלת התורה.
הרה"ח ר' שרגא גשטטנר נולד לפני כ-35 שנים לאביו הרה"ח ר' חיים יבלחט"א, במונטריאול שבקנדה. אמו תחי', הגיעה לשם מבני ברק. היא נכדתו של הרב שרגא סיני שהיה מייסדו ומנהלו של תלמוד התורה המיתולוגי 'יסודי התורה' בתל אביב.
משפחת גשטטנר היא משפחה סקוויראית קלאסית. החינוך היה חסידי מובהק, האווירה אווירה של 'ווארמקייט' לכל דבר שבקדושה, ובכל עת מצוא היתה המשפחה אורזת את המטלטלים ומרחיקה נדוד עד לעיירה ניו סקווירא שבמדינת ניו יורק, כדי לחלות את פני הקודש ולהסתופף בצלו של הרבי שליט"א.
בחממה הזאת גדל ר' שרגא, ובבחרותו אף למד בישיבת סקווירא, יחד עם חברו הרב יחזקאל טומבר, שעמו שוחחנו השבוע. הרב טומבר יבלחט"א, מתגורר כיום במונסי, שם התגורר גם הרב שרגא גשטטנר לאחר נישואיו. מעבר לעבודה ששניהם למדו באותה ישיבה, וששנים היו חסידי סקווירא המתגוררים במונסי, היתה להם השקה גם במקום העבודה.
"שנינו עבדנו אצל אותו בוס", מספר לנו ר' יחזקאל, "כל אחד בחברה אחרת ובתחום אחר, אבל לשתי החברות יש בעלים אחד, ולכן יצא לי לפגוש אותו רבות גם בעבודה וגם בקהילה".
ר' שרגא, כך מתברר, כלל לא ראה בעצמו זמר. לא בשנים האחרונות. בצעירותו הוא אכן כיוון לשם, לקריירה של זמר מוצלח ובעל שם עולמי, ולאחר נישואיו אכן החל לחתור לכיוון ונחל הצלחה מסחררת. עתיד מזהיר הובטח לו והדרך היתה סלולה בפניו להצלחה. הוא כבר החזיק באולפן הקלטות משלו והיה מבוקש מאוד בחתונות ובשמחות בכל רחבי ארה"ב, לצד הפופולאריות הגדולה שנחלו האלבומים שהקליט ופרסם.
אבל בשלב מסוים הבין ר' שרגא כי הקריירה כמוזיקאי מצליח, באה על חשבון דברים אחרים. חינוך הילדים למשל, העלייה האישית שלו ברוחניות. חוסר היכולת לקבוע עיתים לתורה בצורה מסודרת ועוד.
התובנה הזאת הכתה בו, וגרמה לו לתהות מחדש על הכיוון שאליו צעד עד כה. כפי שהתחנך בבית הוריו, הוא החליט לפנות לדעת תורה, ופנה לדיין דקהילת סקווירא במונטריאול, הגאון רבי יוחנן וואזנר שליט"א, עמו היה לו קשר קרוב, וביקש להתייעץ עמו בעניין.
לאחר התייעצות ממושכת, ולאחר שדן עם הדיין בנושא מכל הזוויות השונות שלו. החליט ר' שרגא לעשות הסבת מקצוע, לוותר באופן מיידי על הקריירה כזמר, ולקבוע מדי יום לפחות שלוש שעות ללימוד התורה.
"בתוך יום יומיים כבר לא היה לו אולפן", מתאר חברו ר' יחזקאל טומבר בשיחה עם 'המבשר'. "הוא פשוט התפטר מהציוד במהירות, לפני שייתחרט על ההחלטה הטובה שהחליט. לא זו בלבד, אלא שהוא גם קיבל על עצמו שלא יחזיק יותר מיקרופון ביד וישיר על במה.
"ר' שרגא ידע שהרצון הזה לשיר לא יעזוב אותו בגלל החלטה של רגע. הוא פחד שהתאווה הזאת תשתלט עליו בהמשך הדרך ולכן גדר את עצמו וגזר על עצמו שלא לעמוד ולשיר בפני קהל, לא בתשלום ולא בחינם, לא באופן מתוכנן ולא באופן ספונטני".
וכך, בלי שום הכנסה או מקצוע אחר ביד, החל ר' שרגא לחפש לעצמו מקום עבודה. במקביל החל להקפיד על לימוד של שלוש שעות ברצף כל יום.
הוא מצא עבודה ועשה חיל בעבודתו. התברר לו, אולי לראשונה, שהוא אומנם מאוד מוכשר במוזיקה, אבל יש לו כישרונות רבים אחרים. במקביל ישב ללמוד כל יום שלוש שעות כפי שקיבל על עצמו, אבל דווקא כאן הוא נתקל בקושי גדול בתחילת הדרך.
"אדם שעובד לפרנסתו ולא רגיל לשבת שעות ללמוד כל יום, זה לא קל פתאום לשבת ככה ליד הגמרא שלוש שעות ביום. אבל שרגי לא נכנע, הוא החליט שהוא לומד דברים קלים, מה שבא לו בקלות, העיקר ללמוד. הוא פתח קיצור שולחן ערוך והתחיל ללמוד, אבל כמה אפשר ללמוד קיצור שולחן ערוך? שעה ביום זה גם הרבה. שלוש שעות ביום כל יום? זה היה לו מאוד קשה.
"והנה הגיעו הימים טובים, ר' שרגא כמו כל בית ישראל התכונן בחיל וברעדה לימים הנוראים ולחג הסוכות. כשהגיעה שמחת תורה ונסענו כולם לרבי, בניו סקווירא, נסע גם שרגי גשטטנר, הוא רקד בהקפות ושמח מאוד עם התורה, אבל באמצע הוא נשבר.
'מה אני שמח עם התורה כשאפילו לשבת ללמוד שלוש שעות ביום קשה לי?' הוא חשב לעצמו, 'הרי זו בושה! בושה וחרפה!'… כך ייסר את עצמו עד שהחליט שהוא חייב למצוא חברותא ראוי שעמו יוכל ללמוד כמו שצריך בחשק ובהתלהבות, שלוש שעות כל יום.
"אבל מאיפה ימצא חברותא כזה? הוא הרי אינו אברך כולל, מי שלומד כל כך הרבה שעות זה רק תלמידי החכמים החובשים את ספסלי בית המדרש יומם ולילה, ולמה שאחד מהם ירצה ללמוד עם בעל הבית פשוט?
"ר' שרגא פשוט התחיל להתפלל", מתאר חברו ר' יחזקאל את ששמע מפיו, "הוא בכה בדמעות, והתחנן לבורא העולם שיזכה אותו למצוא חברותא ראוי שיאפשר לו להצליח בלימוד.
"כשסיים את תפילתו, יצא מבית המדרש שבו התקיימו ההקפות והריקודים, ופנה ל'היכל התורה' הסמוך, שם יושבים ולומדים באין הפרעה בכל זמן ועת. והנה הוא ראה אברך מתושבי עירנו מונסי, יושב ולומד.
"ר' שרגא לא היסס, הוא ניגש לאברך הזה ושאל אותו אם הוא רוצה ללמוד איתו משהו, כי חשקה נפשו בתורה. האברך היה נבוך, מצד אחד הוא ראה אברך שממש משתוקק ללמוד, אברך שמגיע עם 'ברען' גדול ורוצה פשוט ללמוד. מצד שני, אותו אברך חיכה שם לאחיו שעמו סיכם עוד קודם לכן ללמוד בשעה הזאת.
"הוא אמר לר' שרגא שהוא ממתין לאחיו, אבל עד שאחיו יבוא, אין בעיה, הוא ישמח ללמוד עמו", מספר ר' יחזקאל יבלחט"א. "אני לא יודע מה קרה עם האח של אותו אברך, אם הוא הגיע או לא, אבל מאותו רגע, ר' שרגא והאברך ההוא הפכו לחברותא קבועה, והם למדו יחד כל יום במשך שנים, עד השבוע שעבר…".
הרב טומבר מוסיף כי בכך לא נגמר הסיפור: "ככל שעברו החודשים והשנים, ר' שרגא שקע יותר ויותר בלימוד, הוא ממש אהב ללמוד ומצא את כל החיות שלו מהלימוד. לאט לאט הוא הוסיף עוד סדרים קבועים על השלוש שעות, ובתקופה האחרונה הוא הגיע לקביעות של שש שעות לימוד לפחות כל יום, למרות שהוא היה עובד לפרנסתו! שלוש שעות הוא היה לומד בבוקר, כל יום מהשעה 6:00 עד השעה 9:00 בבוקר. חוץ מזה הוא היה לומד במהלך יום העבודה, היתה לו קביעות, ולאחר מכן בערב, אחרי העבודה היתה לו קביעות נוספת, ובסך הכל היו אלו שש שעות לימוד בימים שבהם עבד. אני לא מדבר על שבתות ויומי דפגרא שבהם לא עבד והיה לומד עוד יותר.
"לכן כשהוא נפטר וכולם דיברו על הזמר שנפטר, זה מאוד צרם לי", אומר החבר. "כי ר' שרגי לא היה זמר. הוא היה אברך תלמיד חכם!".
בעניין זה הוא מוסיף עוד אנקדוטה מעניינת, ששופכת אור על אישיותו המיוחדת של ר' שרגא גשטטנר.
"היה זה בתקופה הקורונה, אצלנו היא עוד לא נגמרה עד היום, אבל בתקופה היותר קשה, כשהכל היה סגור. הבעל הבית שלנו בעבודה חיתן ילד, כמובן שאנחנו העובדים הוזמנו לשמחה, שהתקיימה באופן מצומצם יחסית.
"והנה התברר שאין זמר בחתונה, אולי הזמר נדבק בקורונה אולי הוא פחד לבוא או שמנעו ממנו. כך או כך, לא היה זמר בחתונה, וזה היה מצב מאוד לא נחמד. ניגש אחד החברים לר' שרגא ואמר לו "נו… אתה הרי יודע לשיר… בוא תעמוד על הבמה ותתחיל לשמח את החתן והכלה".
ר' שרגא דחה את ההצעה על הסף: "מה פתאום", הוא אמר, "הרי קיבלתי על עצמי שאני לא שר יותר על במות. עד שהצלחתי להיחלץ מהעולם ההוא אני לא חוזר לזה פעם נוספת…".
אבל אותו אברך לא עשה לו הנחות: "תחשוב שוב", הוא אמר לר' שרגא. "תחשוב מה הקב"ה רוצה ממך עכשיו! יש כאן חתן וכלה שמתחתנים הערב, יש מצווה לשמח אותם. הזמינו זמר והוא לא הגיע, יש עגמת נפש למחותנים ולכל הנוגעים בדבר ולך יש את הכישרון והיכולת לשמח אותם. אתה רוצה להישאר עם הקבלה שלך שלא לשיר בפני הציבור, אבל תחשוב, הייטב בעיני ה'?".
"ר' שרגא אמר שהוא צריך לחשוב על זה קצת. הוא יצא החוצה, הרהר בנושא בינו לבין עצמו, ולאחר מחשבה חזר ואמר לאותו אברך, "אכן צדקו דבריך… אני חושב שרצון ה' זה שעכשיו כן אעמוד על הבמה ואשמח את החתן והכלה".
"הוא עלה על הבמה, החזיק במיקרופון וחזר לימים הקודמים שלו כהרף עין. שר ורקד, שמח ושימח והיתה חתונה מאוד שמחה.
"ברגע שבו הסתיימו הריקודים, הוא ירד מהבמה. החברים ניגשו להחמיא לו ולהודות לו, אבל הוא פנה אלינו עם דמעות בעיניים והתחנן: "בבקשה אל תחמיאו לי, אל תשבחו אותי. גם ככה אני צריך כוחות נפש גדולים כדי לא ליפול לשם בחזרה. בבקשה מכם, אל תקשו עלי עוד יותר. בואו נשכח מהערב הזה, כאילו הוא לא היה ולא נברא…".
בשבוע שעבר הגיע ר' שרגא לארץ הקודש, כדי לחונן את עפרה ולעלות למירון בל"ג בעומר. אליו התלוו שני אחיו שבאו יחד עמו. לאחר שהשתתף במעמד ההדלקה של כ"ק מרן אדמו"ר מתולדות אהרן, הוליכוהו רגליו למעבר הדמים, וכעבור דקות אחדות הוא כבר לא היה בין החיים.
למגינת לב, נקבר ר' שרגא בהר המנוחות כשמכל משפחתו וחבריו, ליוו אותו רק שני אחיו שהגיעו עמו לארץ. וכך צעדו אחריו מאות אנשים שלא ידעו מי הוא ומה הוא היה, הם שמעו על כך שהוא היה זמר מאוד מוכשר, ורק חבריו שנותרו בארה"ב ידעו שבין רגבי אדמתה של ירושלים עיר הקודש, בהר המנוחות, נטמן יהודי יוצא דופן, שהקריב את כל הרצונות שלו לקדוש ברוך הוא, ומסר את נפשו על לימוד התורה.
ולוואי ונזכה להתחזק ולקחת ממנו מעט צידה לדרך, לוותר על הדברים שנראים לנו חשובים, אבל באמת הם רק מפריעים לנו להגיע אל המטרה שלשמה נולדנו, להיות עבדי ה' באמת ובתמים. ויהיה החיזוק הזה לעילוי נשמתו הטהורה של הרב החסיד הזובח את יצרו רבי שרגא בן רבי חיים גשטטנר, זכותו תגן עלינו.
-
