מגזיני חג מבית חדשות JDN - קריאה מהנה!!!
-
-
#anchor(פרק א׳)
#anchor(שִׁירָה חֲדָשָׁה • מוטי וייס בראיון חג: "אני מנגן את עצמי, מנגן את הלב")
חדשות JDN' במסע מיוחד אחרי השינויים הגדולים במוזיקה החסידית • בפרק הראשון: מוטי וייס, הזמר שכבש את עולם המוזיקה בראיון על החלום הגדול שלו בעתיד, הסיבה שהוא משקיע בקליפים עוצמתיים והסיפורים שמצליחים לרגש אותו.
מסע 'שיר חדש'; יוצאים לדרך;
דיסקוטק", זועק המחנך; "זה מה שהדור הצעיר צריך", עונים לעומתו אחרים.
במהלך השנים, בוצעו שינויים נרחבים בז'אנר המכונה בטעות 'מוזיקה חסידית'. יש הדורשים לשבח, ויש הדורשים לגנאי – אך עד כה לא נתקלנו בניסיון כנה לבדוק מה חושבים האנשים האחראים למהומה. מדוע הם נוהגים כן?
האמת? הופתענו.
במהלך הפרקים הקרובים של המסע המוזיקאלי המרתק שלנו, אומנם לא הצלחנו לגעת בכל הסגנונות הקיימים כיום בתחום במסגרת אותם 'שירים חסידיים' כביכול, אך השתדלנו למצות ככל הניתן את השינויים המרכזיים. שוחחנו עם האמנים עצמם, עם פרשנים שמעניקים לנו את נקודת המבט שלהם – וכמובן, עם המתנגדים לתופעה.
אך לפני כן הסתייגות קצרה וכמה מילים אישיות: מדובר רק בז'אנר המכונה בטעות מוזיקה חסידית. העובדה שחסיד יצר שיר, שלעולם לא ינגנו את השיר הזה בעת עריכת השולחן הטהור אצל האדמו"ר בצילו הוא מסתופף; אמן, כותב ומלחין שהתאחדו לביצוע שיר, ולאף אחד מהם אין קשר לתורת הבעש"ט; מילים שלפעמים נכתבו על ידי אנשים שלא בדיוק שייכים לקבוצת שומרי התורה ומצוות בינתיים עם לחן פופ – כל אלו ועוד, אינם קשורים בשום צורה לחסידות. אלו כמובן אינם הזמרים והיוצרים שראיינו לפרוייקט החגיגי הזה, אך התופעה בהחלט מעלה תהיה בנוגע לשימוש בשם "מוזיקה חסידית".
לא ניכנס לדון בשאלה מדוע זה מכונה מוזיקה חסידית, כמו שלא אביע עמדה אישית האם מדובר בתופעה חיובית או שלילית. בואו רק נסכים שמדובר בשירים הנשמעים בציבור החרדי, ולא רק בקרב השוליים אלא הם כבר חדרו עמוק לתוך המיינסטרים.
תופעה מרתקת שראוי לצאת למסע בעקבותיה, בניסיון להבין מה קורה, איך זה קרה ומה צפוי לנו הלאה. את המסקנה, לטוב או לרע, נשאיר לכם להחליט. אנחנו – רק מדווחים.
ימים אחרונים של שמיעת מוזיקה, לפני תקופת האבל בימי ספירת העומר, זוהי הזדמנות מצוינת עבורנו לעצור לרגע, להתבונן במוזיקה לה אנו מאזינים במהלך השנה, ולהבין את המניעים של היוצרים המוכשרים ששוחחו איתנו.
קריאה מהנה, וחג כשר ושמח!
הזמר והיוצר מוטי וייס בראיון: "לא תיארתי לעצמי שזה מה שיקרה"
"מיליון שירים לא יספיקו להודות, ואפילו על קטנות שבקטנות"
את מוטי וייס, לא באמת צריכים להציג בפני הקוראים. האיש כבר הפך לתופעה, בזכות השירים המקוריים המלווים בקליפים מקוריים עוד יותר, הוא מכונת להיטים שכל מה שהוא נוגע בו הופך לזהב מוזיקאלי המתנגן שוב ושוב, וזה אף פעם לא נמאס.
הוא פרץ לחיינו עם "יבנה המקדש", הגיע לשיא הנוכחי עם "קטנות שבקטנות" – אבל לדבריו, הוא עדיין לא התחיל. האמת היא, שהוא לא ממש חשב להתחיל, אבל כעת הכיוון שלו ברור בעיניו, אחרי ההצלחה האדירה לה זכה בסייעתא דשמיא.
בניגוד לאמנים פורצי דרך אחרים, מוטי וייס לא באמת פרץ אף גדר. הוא נשאר נטוע עמוק בתוך הז'אנר החסידי, תוך שהוא מצליח, בחן מיוחד, להצעיד את התחום כולו מספר צעדים קדימה.
בראיון מיוחד שהוא מעניק לפרוייקט החג של 'חדשות JDN', חוזר מוטי וייס לנקודת ההתחלה. לרגע בו החליט להלחין מחדש את "יבנה המקדש", מילים מתוך זמירות השבת שכבר הולחנו בשורה ארוכה של לחנים שהפכו לנכסי צאן ברזל, כל קבוצה חרדית עם הלחן המועדף עליה, ולא נראה היה כי עוד ניתן לחדש משהו במילים אלו.
אך מלבד הלחן, וייס גם הפתיע בקליפ חדשני, נכון לאותם ימים, לפני כמעט חצי עשור. קבוצה של בחורים היושבים בבר יין, ולוגמים להנאתם תוך שהם שרים ורוקדים "על כוס יין מלא כברכת ה'". הרעיון, מספר מוטי, היה בכלל להתפרסם באמצעות הקליפ.
קרדיטים: הפקה: מיכאל צי. בימוי ועריכה: אלחנן נוסבוים. תאורן: איתי אסקל. צילום: יוסף שלסט
"לקחתי השראה מקליפים מוזיקליים מושקעים שראיתי אצל זמרים חסידיים בארצות הברית, והחלטתי לייבא אותם ארצה. זה באמת הצליח, וברגע שהבנתי שיש לי את היכולות, החלטתי להתחיל לחפש את השליחות שלי בעולם המוזיקה".
"לא תיארתי לעצמי שזה מה שיקרה, ולא ידעתי איך לקבל את זה. הרגשתי כמו אדם המבשל בסיר, אך הוא ממלא יותר מידי מים עד שהם עולים על גדותיהם ונשפכים החוצה, עד שהוא לומד את גודל הסיר ואת צורת הבישול הנדרשת. לקח לי זמן ללמוד ולהבין איך אני עושה את זה נכון".
אחרי ההצלחה האדירה של "יבנה המקדש", הוציא וייס את "עין טובה" ואת "ניגון אשיבה", אך הפריצה הגדולה הבאה שלו, משם התייצב על המסלול הממריא אל על, היה בשיר "חי חי חי". גם כאן, הוא מלווה בקליפ מרהיב וייחודי. מוטי וייס נסע עם רכבו ברחבי הארץ, התקין מצלמת וידאו בקדמת הרכב, ואחרי קבלת רשות מהטרמפיסטים שאסף לרכבו, צילם אותם שרים איתו.
מוטי וייס מספר לנו על התקופה בין "יבנה המקדש" ל"חי חי חי": "אחרי שלוש שנים של חיפוש עצמי, שוב מצאתי את עצמי מתחבר חזרה לשטח. הבנתי אז מה המקום האמיתי שאני רוצה להיות בו, השליחות והמהות שאני רוצה להביא דרך המוזיקה"
מאחורי הקלעים:
צילום ועריכה: מוטי וייס
"משם, התחלתי לייצר שירים שהם מלאים בתוכן, החל מ"מחשבות טובות", דרך "קטנות שבקטנות", "לכבוד שבת קודש" – ועד לשיר האחרון שיצא בערב פסח, "על אבא לא שואלים שאלות". אבל אנחנו עדיין בתחנה, ועוד לא התחלנו. החלום שלי הוא להביא את עצמי דרך השירים שלי".
"המטרה שלי, וזה מה שאני שואף לעשות בעתיד, להוציא שירים שאני כותב ומלחין אותם. מעבר להעברת המסר, דבר שאני מקפיד שיהיה בכל אחד מהשירים שלי, אני רוצה גם להביא את עצמי. כבר היום, בכל השירים שלי אני מדגיש נקודות, מחדד את המילים ואת הלחן, ובשירים האחרונים גם הייתי שותף לכתיבה, אבל אני רוצה להמשיך לעשות את השליחות שלי בעולם, ולהיות הצינור לכל השפע הזה – גם בלחנים ובמילים".
כאשר אנחנו מבקשים ממוטי וייס להגדיר את הז'אנר שהוא מבצע, הוא מחדד: "קשה לי להגדיר את הז'אנר שאני עושה, כי אני לא עושה ז'אנר מסויים. אני לא עושה טראנס, או ג'אז, או רוק או קלאסי. אני מנגן את עצמי. מנגן את הלב. כמו שתבוא לבחור ספא. אתה יכול לבחור אם מדובר בספת עור; טבעי; סינתטי וכו'. אבל כשאתה נתקל בספא קטיפתי, אתה לא יודע להסביר מאיזה בד זה, אתה רק יודע שהוא קטיפתי וכיף לשבת עליו", והנמשל מובן.
מוטי וייס מדגיש: "אני לא עושה היום כמעט חתונות, אבל גם כשאני מנגן בחתונות כיום, אני לא יעשה טראנסים. אני לא מנסה לעשות מוזיקה חדשה, אני מנסה להנגיש את המוזיקה".
את מה שהוא יוצר, הוא מכנה "עתיק-חדש", ומסביר: "תמיד אתחיל עם ניגון ישן, ואשלב את השיר החדש. אם למשל אבצע בחתונה את 'מחשבות טובות', שהוא כן שיר יותר מקפיץ, אתחיל עם 'קומי רוני' של ברסלב, ואשלב ביניהם. שלא יהיה רק טראנסים, אלא עם השתפכות הנפש".
על השאלה אם הוא נתקל בביקורת בעקבות סגנון המוזיקה שהוא מייצר, עונה מוטי: "לא. להיפך, אני מקבל הרבה פעמים שיחות מאנשים מוכרים בציבור החרדי, שלא חשבתי שהם יאזינו, ויהנו, מהמוזיקה שלי".
תוך כדי השיחה עם מוטי וייס, אני מבין שייתכן והוא עצמו לא מבין עד כמה הוא עשה שינוי במוזיקה החסידית. כמובן, מדובר בצעדים קדימה בתוך הז'אנר ולא בייבוא סגנונות זרים מבחוץ תוך כדי התאמתם למילים מן המקורות. כאשר אני מעיר לו על כך, הוא מגיב במעט ביישנות: "אני דווקא שומע לפעמים ממעבדים שמספרים לי על זמרים שמגיעים אליהם ומבקשים מהם; 'תעשה לי שיר שיהיה כמו של מוטי וייס'. אני עונה להם שזה נורא פשוט. תהיה מוטי וייס, ייצא לך שירים כמו מוטי וייס…".
אחד המאפיינים הכי בולטים של מוטי וייס, הוא דווקא לא במוזיקה שלו, אלא בקליפים המרהיבים המלווים את הסינגלים שהוא משחרר לאוויר העולם.
בואו נתמקד לרגע בשיר 'לכבוד שבת קודש' בו מבקש מוטי וייס להעביר את המסר: גם בתוך הקשיים, הלחץ והמניעות – זכרו כי הכל לכבוד שבת קודש. הוא מלווה בקליפ שמתחיל עם מוטי עצמו מוזג שמן לנרות השבת, תוך שהוא נשפך מהכוסיות על כלי הכסף המצוחצחים; משם צילום מתוך תנור אפייה של החלות שהושארו יותר מידי זמן ונשרפו; אברך מפצח גרעינים; יהודי מבוגר מוכר פרחים; אברך נוסף מוזג לו כוס יין ויהודי צועד עם הדסים כנגד 'זכור ושמור' – ותיארנו לכם רק את שלושים השניות הראשונות של הקליפ.
עוברים לילד שבוחר לעצמו ממתק לשבת, ומכין את המפיונים בשולחן. משם ממשיכים ליהודי העמל כל השבוע לפרנסתו ברפת עם הפרות, טייק של מוטי עצמו בעת עיבוד שיר, נהג אוטובוס הממהר בעת שמכניסים מזוודות לתא המטען, דייג – ואז ילד החוזר מקניות ושובר בכניסה לבית בקבוק של מיץ ענבים. דבר תורה, כביסה, פלטה והרחת טבק משובח. הגענו למחצית הקליפ, מכאן תמשיכו לבד.
אחרי כל סצנה בעייתית, מוטי וייס מופיע עם תנועת ביטול ורוגע בידיו, ושר את "לכבוד שבת קודש". תנסו את זה פעם בבית, זה ישפר פלאים את ימי השישי שלכם.
צילום ועריכה: מוטי וייסאת כל התסריט הזה, הצילום והעריכה שלו, מבצע מוטי וייס לבד. הוא מספר לנו על כך: "הקב"ה הוא הבמאי, אני רק מצלם, עורך ומפיק. אני משתדל לעשות את הכל לבד, כי ככה אני יודע בדיוק מה המסר שאני רוצה להעביר, וכיצד הוא ייראה. בהתחלה עבדתי עם צלמים ומפיקים אבל זה רק עלה לי יותר כסף, ולא הייתי מרוצה מהתוצאה. היום אני עושה הכל לבד".
ומדוע הוא משקיע כל כך בקליפ? "כך אני מצליח להעביר את המסר שלי בצורה טובה יותר, ומנגיש אותה גם באמצעים וויזואליים". עם זאת, הוא מאושר לגלות כי יש רבים וטובים שמתחזקים מהמסרים החיוביים בשירים שלו, גם בלי שיהיו נגישים לאופציה לצפות בסרטון המלווה אותם.
את השיחה הוא מסיים בסיפורים מאנשים שהתחזקו בזכות השירים שלו, סיפורים שלדבריו מראים כי ההשקעה העצומה שלו – משתלמת. "לקחתי טרמפיסט", הוא פותח את סיפורו ומבהיר בחיוך: "אני לא לוקח תמיד טרמפים, שלא יקפצו עלי עכשיו כולם. רק בקליפ של 'חי חי חי' ובסיפור הזה…".
"הטרמפיסט סיפר לי, 'מוטי, אין לך מושג מה אתה לעולם עם השירים שלך. נסעתי בעבר טרמפ עם נהג שאינו שומר תורה ומצוות, והוא האזין לשיר שלך 'לכבוד שבת קודש'. שאלתי אותו: 'מה לך ולשירים של זמר חסידי?', והוא ענה לי: 'אני בעצמי לא שומר שבת בכלל, אבל זה זמר חרדי שאני מאזין לו באופן קבוע, אני מחובר למוזיקה שלו ולמסרים שהוא מעביר בהם', סיפר הטרמפיסט".
ויש לו עוד סיפור, מכלי ראשון, שאירע עימו בעת שהגיע לנגן בליל פורים השנה בבית החולים תל השומר. "ניגש אלי גבר חילוני וביקש ממני לבוא לנגן אצל אח שלו בחדר, תוך שהוא מספר לי כי אחיו תרם כליה, וכאשר הרדימו אותו לפני הכניסה לניתוח, ביקש שישמיעו לו בזמן ההרדמה את השיר 'קטנות שבקטנות'".
"זה אתה שנותן את הכוחות
נתת לי להבין ולראות
בלעדיך אין סיכוי בכלל להיות
וזה אפילו בקטנות שבקטנות". -
#anchor(פרק ב׳)
#anchor(שִׁירָה חֲדָשָׁה • היפ הופ ורוק חרדי? "חזרתי למוזיקה בהוראת הרב שלי";)
חדשות JDN' במסע מיוחד אחרי השינויים הגדולים במוזיקה החסידית • בפרק השני: יאיר אלייצור שהפך לתופעה עם הופעות בהשתתפות בחורי ישיבות רבים; ברק גרוסברג שעושה רוק חרדי ומדבר על מתיסיהו – ותופעת הישראליזציה במוזיקה
יאיר אלייצור בראיון: מה הקשר בין אבטיח למשיח?
שלושים יום קודם החג, ליל שושן פורים.
שעות ספורות לפני ששמחת היום השתנתה לאווירת תפילה דאגה עם הגעת הבשורות המרות מרחוב רשב"ם, עד לאבל הכבד שירד על העולם היהודי כולו עם הסתלקות מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל, רקדו יחדיו עשרות רבות של בחורי ישיבות בטשולנטיה מפורסמת בשכונת גבעת שאול בירושלים.
"ויאללה
תביא כבר תמשיח
ה' אני לא מצליח
ואין לי שום מושג
בא תביא כבר תמשיח
נפרוס לו תשטיח
נאכל גם אבטיח יהיה לנו יום חג".אם אתם לא מכירים את המילים ששרו אותם בחורים לאורך שעות ארוכות, כנראה שעדיין לא נחשפתם לתופעה הכי מרתקת במוזיקה היהודית החדשה. הכירו את יאיר אלייצור.
בתור נער שגדל למשפחה דתית-לאומית, החל לבצע שירי ראפ, עד אשר התרחק לחלוטין – ואז חזר בתשובה היישר לחסידות ברסלב, בקהילה של הרב שלום ארוש. בשיחה לפרוייקט החג של 'חדשות JDN' מספר אלייצור: "הייתי עושה מוזיקה בצעירותי, והייתי ממש מפורסם בסצנת הראפ וההיפ הופ".
"אחרי שחזרתי בתשובה, ועזבתי את עולם המוזיקה, פגש אותי דמות מוכרת בעולמות אלו והציע לי לחזור ליצור חומרים מקוריים, תוך שהוא מציע לממן אותי. תחילה סירבתי, אך הרב שלום ארוש הורה לי לשוב ליצור מוזיקת ראפ והיפ הופ. ניסיתי להתנגד, אך הרב ממש חייב אותי והסביר כי זה מה שאני צריך לעשות בעולם הזה, לקרב יהודים באמצעות המוזיקה".
בימוי צילום ועריכה: יוסף בראומןואכן, בכל השירים של אלייצור, שבחלקם מילים שלא מתאימות להוויה החרדית, ישנם מסרים על אהבת חינם, דיבור ישיר עם הקדוש ברוך הוא כבן המתרפק בפני אביו כנהוג בחסידות ברסלב, תפילה למשיח, רצון להיות צדיק, וכו'.
את הקטעים בשיריו, בהם הוא יכול לדבר על תופעות מחייו הקודמים לפני שחזר בתשובה והתקרב לקהילתו של הגר"ש ארוש, הוא מסביר כך: "אני שר על מה שעובר עלי", העובדה שהשירים שלו כה פופולאריים, מגיעים למאות אלפי צפיות והאזנות ומוכרים גם בקרב בחורי ישיבות, הוא מסביר בפשטות: "כנראה מה שעובר עלי, עובר בצורה כזאת או אחרת על כולם".
"אין לי סגנון מוזיקאלי מיוחד. אני לא מתמקד דווקא בראפ או היפ הופ. אלו לחנים שה' נותן לי ואין לי דרך להסביר אותם". עם זאת, לדבריו, השירים שלו הם לא על החיים הקודמים – אלא דווקא על ההתמודדויות שיש לו בחיים החדשים. "קשה לי, אני מתמודד, ואני שר על זה. על הרצון להיות צדיק ולא ליפול חלילה".
תוך כדי השיחה, כאשר מספרי הצפיות בשירים של אלייצור ברשתות השונות ובשירותי הזרמת הסטרימינג עולה לדיון, הוא מופתע לשמוע את המספרים הגבוהים, בחלקם נושקים למספר מיליון, המעידים על הפופולאריות הרבה של המוזיקה שהוא מייצר.
"לא התחלתי לייצר את המוזיקה מחדש מתוך מחשבה שזה יתפוס, חזרתי למוזיקה כי הרב אמר לי. בהתחלה השמעתי את השירים שלי לחברים, אחד מהם תפס יוזמה והתחיל לעלות אותם ליוטיוב, ספוטיפיי וכו', ומשם זה תפס. מאוד הופתעתי שהצלחתי ככה ואני שמח מאוד שאני זוכה לחזק אנשים, וה' יעזור שאני יוכל להמשיך בזה".
לפני מעט יותר משנה, החל אלייצור להופיע. לצאת מהדמות ששומעים ברכב בעת נסיעה או בבית, ולפתוח בסבבי הופעות – שגם הם זכו להצלחה אדירה שהפתיעו אפילו את יאיר אלייצור עצמו. לא רק בגלל מספר המשתתפים, אלא גם ובעיקר בגלל אופי המגיעים להופעות. המוני בחורי ישיבות, מכל הגוונים בציבור החרדי, שמגיעים וניכר עליהם כי הם מכירים היטיב את השירים של אלייצור.
"לא חשבתי שזה מה שיקרה", משתף אותנו יאיר בתחושות שלו אחרי הצלחת המופע הראשון. "ראיתי את זה מתחיל לקרות, והמשכנו". מדובר אכן במחזה מדהים. בחורים רבים עומדים ושרים מילים כמו: "אני רוצה להיות צדיק אחי יסוד עולם, רבנו רבנו תראה לי. אמרת שת'ה יכול לעשות אותי כמוך אז, רבנו בוא תעשה אותי כמוך ממש ובלי ייסורים אני רוצה להיות צדיק תמיד עד מאה עשרים. אני ממשיך להתפלל וממשיך לחכות פה, נשאר בירושלים לא חוזר לרחובות".
קרדיטים: בימוי צילום ועריכה: יוסף בראומן. תסריט: יאיר אלייצורעניין אותנו לשמוע על המילים בשירים שלו. מילים מקוריות כמובן, לא עוד שירים מבוססי פסוקים שלעיתים הקשר בין פירוש המילות לבין העובדה שעשו מהם שיר אינו ברור כלל. אך אצל אלייצור, לפעמים ישנם קטעים מובנים פחות.
כך לדוגמה בשיר "אבטיח", שמדבר בכלל על ביאת המשיח, אך אחד מהחרוזים הוא "תביא כבר ת'משיח, נפרוס לו ת'שטיח, נאכל גם אבטיח, יהיה לנו יום חג". וכאן עולה השאלה: מה הקשר אבטיח למשיח? אלייצור מצידו, לא מבין את השאלה בכלל. "אני רוצה להעביר מסר וצורה של דיבור לה' מקרוב, אז אני משלב גם קצת הומור. הרב ארוש אמר שכדי להביא את הגאולה צריכים להתפלל למשיח שרוצים אהבת חינם, ועל זה אני שר".
יש משהו בשירים של אלייצור שמצביעים על ניתוק מסוים מהוויות העולם וחיבור פנימי לעולם רוחני, כפי שמשתקף בספריו של מורו ורבו, הגר"ש ארוש שליט"א מחשובי משפיעי חסידות ברסלב. קשר ישיר אל הקב"ה תוך שימוש במילים אישיות, תיאור המצב וההתמודדות עם שמות פרטיים וסיפורים על בני משפחה; "סבתא סליחה, את נתת לי המון אבל זה קשה לי מידיי, אני לא חוזר לשכונה"; "אח של דוד תבדוק לבד אתה מאושר? תמשיך לחיות כמו עד עכשיו כי זה מותר אבל אם הרגשת שחסר לך אולי תבדוק כי יש מקום יותר מתוק הוא לא רחוק. עבדו עליך אח של דוד יש מקום יותר וורוד", ועוד שלל דוגמאות בשירים שלו.
מעבר לזה, מדגיש אלייצור נקודה נוספת: "אני משתדל בשכל שיר תהיה תפילה, אני רוצה שאנשים ישמעו את השירים שלי, ישירו אותם ויתפללו ביחד. 'אני רוצה להיות צדיק יסוד עולם', שיתפללו כל היהודים שהם רוצים להיות צדיקים, רוצים אהבת חינם ורוצים את המשיח, ומשמיים ירחמו עלינו וישמעו את התפילות שלנו".
"אנשים צריכים לדעת שבסוף, העיקר והתכלית זה לחזור בתשובה כל אחד מהמקום שהוא נמצא בו עכשיו. כל אחד צריך להתרומם מהמצב הנוכחי שלו ולבקש מה' שיציל אותו. אנחנו צריכים לדעת בכל חסרון שיש לנו שה' מנסה אותנו ומצפה מאיתנו שלא נשלים עם החסרון שיש לנו אלא נבקש ונתפלל שנזכה להשתנות".
"צריכים לבקש על זה כל יום, להתפלל ולמחות על החיסרון שיש לנו, כל יום לבקש על זה. אני מקווה שהמוזיקה שלי תביא אנשים להתפלל על זה, 'אני רוצה להיות צדיק יסוד עולם', שאנשים לא ישלימו עם המצב שלהם", הוא מסכם את השליחות המוזיקאלית שקיבל ממורו ורבו הגר"ש ארוש.
כאשר מבינים את הכוונה מאחורי השירים הישירים של אלייצור, ניגשים להאזין אליהם שוב בצורה אחרת. לפתע מבינים כי לא מדובר באוסף סיסמאות, אלא בשיר העשוי מעשה חושב של תפילה ישיבה בסגנון של התבודדות ברסלבאית. אולי את מה שהבנתי רק אחרי השיחה עם אלייצור, הבינו הבחורים הרוקדים בהופעות שלו הרבה לפני – ובעצם זה מה שהם עושים: מתבודדים יחדיו, בשירה משותפת.
השינוי הישראלי של המוזיקה החסידית
במהלך המסע המוזיקאלי שלנו, שמענו הרבה על תופעת ייבוא הסגנונות המוזיקאליים השונים אל תוך מה שמכונה 'המוזיקה החסידית'. דעות רבות נאמרו לכאן ולשם, אך מהשינוי העיקרי שהתרחש גם בקרב הציבור החרדי המאזין למוזיקה והן בתוך עולם השירה היהודי, התעלמו כולם.
אנחנו מתכוונים לתופעת הישראליזציה של המוזיקה החסידית. זה התחיל בשוליים, עם ביצועים של זמרי חתונות, בעיקר בארה"ב, לשירי חופה של זמרים ישראלים שונים – אך משם התפשט וחדר ללב המיינסטרים החרדי.
בחתונות שגרתיות של בחורי ישיבות, ממיטב הקהילות החרדיות, יבצעו את 'אמן על הילדים שלי' של חנן בן ארי, שלא לדבר על השירים של ישי ריבו שמושמעים בתחנות הרדיו החרדיות, מתפרסמות באתרי המוזיקה וזוכים לפולאריות עצומה בקרב רוב מניין ובניין של הציבור החרדי.
מהצד השני, אירועים מוזיקאליים גדולים כמו 'צמאה' של חסידות חב"ד בשבועות שמסביב לי"ט כסליו, בהם מבוצעים שירים חסידיים אותנטיים, בדגש על ניגונים חב"דיים כמובן, על ידי אמנים ישראליים ובסגנון שלהם – זוכים אף הם לפופולאריות גואה בציבור החרדי.
לא רק בעת ההופעות, אלא גם מסביב למעגל השנה, כאשר הם מפרסמים ביצועים שונים לניגונים חסידיים על ידי מגוון של זמרים ישראליים, וגורמים לכך שצעירים חרדיים רבים נחשפים לראשונה לסגנונות של אנשים כמו ברי סחרוף, שלומי שבת, והרשימה עוד ארוכה.
קרדיטים: קליפ: סטודיו סולם יעקב // יעקב אסרף. עיצוב עטיפה: מוגז עדין // שרית פדידה. צילום עטיפה: אלדד שושן
ברק גרוסברג בראיון: "אי אפשר להתפרנס מרוק; יש פתיחות למוזיקה חדשה"
צילום: יענקי אלהרראם כבר מדברים על שירים חסידיים מקוריים ושינוי שלהם, שם נוסף שעולה הוא ברק גרוסברג, שנולד למשפחה ישראלית בתל אביב שהייתה עמוק בתוך סצנת הרוק המקומית, וגם הוא התחיל לייצר מוזיקת רוק וכבר הספיק להופיע עם מיטב אמני הרוקנרול הישראלי עוד לפני שחזר בתשובה.
בשיחה עם פרוייקט החג שלנו הוא מספר כי הליך ההתקרבות שלו לדת, היה דווקא בזכות המוזיקה. "התחזקתי בזכות זמרים כמו אבי פיאמנטה", הוא מתאר כיצד כנער שהיה רחוק מעולם היהדות, הוא נחשף לתורה ולמצוות כאשר אמן מצליח כמו פיאמנטה חוזר בתשובה וממשיך ביצירה המוזיקלית שלו, הדבר דרבן אותו לצעוד באותו נתיב, עד שגם הוא הגיע לחסידות חב"ד.
״היום אני עדיין יוצר מוזיקה בסגנון רוקיסטי, אבל בעיקר במוזיקה מקורית כמו בשיר על שבע מצוות בני נח. ביום יום, אני מנגן באירועים מוזיקה יותר חסידית כדי שאוכל להגיע לקהל יעד רחב יותר. אני ישלב בתוך הניגון החסידי נגיעות של רוק, אך עדיין אשאר נאמן למקור".
"אני לא רוצה להיות ממותג בתור אחד שמופיע רק רוקנרול. לכן, מכיוון ובתחום הרוק בישראל לבד אי אפשר להתפרנס, זה לא ז'אנר שתפס מספיק בשביל ביזנעס, אני לא יכול להישאר רק בזה, אני חייב לבצע גם ניגונים חסידיים בצורה המקורית שלהם. כאשר מזמינים אותי להופיע בהתוועדות באיזה בית חב"ד, אני כמובן ישלב נגיעות של רוק אבל כדי שכולם יהנו, אני חייב לשלב את הרוק במינון הנכון כדי להביא בסוף את המוצר המוזיקאלי שלי לציבור רחב ככל הניתן".
ברק גרוסברג מופתע מהעובדה שהשירים שלו תפסו תאוצה בציבור החרדי. "המטרה שלי במוזיקה זה לקרב רחוקים, כמו שאני בעצמי התקרבתי באמצעות המוזיקה. לכן תמיד רציתי ליצור מוזיקה שתחבר בין העולמות, אבל מתברר שבמקביל זה גם הצליח עמוק בתוך הציבור החרדי. אני מקבל הרבה מאוד הודעות ותגובות מחרדים, בעיקר מצעירים, שממש עוקבים אחרי המוזיקה שלי ומעריצים אותי".
צילום: יענקי אלהררהוא מייחס את ההצלחה שלו לשינוי שעובר הציבור החרדי, כפי שהוא רואה זאת מנקודת מבטו. "נראה לי שיש בציבור החרדי הרבה יותר פתיחות היום לסגנונות מוזיקאליים שונים והציבור מחפש את הז'אנרים הנוספים. זה קרה לדעתי בין היתר בזכות 'צמאה', חנן בן ארי ונוספים, שגרמו לציבור החרדי להיחשף לז'אנרים נוספים והעולם הזה ממשיך להיפתח כל הזמן יותר ויותר, עם עוד ועוד סגנונות במוזיקה".
"אני לא חושב שאני נמצא היום במיינסטרים כמו אברהם פריד או זמרים בסדר הגודל שלו, אבל התופעה הזאת של האזנה לסגנונות מוזיקה שונים שמתאימים לציבור החרדי, כולל רונקרול, כבר לא נמצא רק בשוליים. זה מתרחב כל הזמן פנימה".
בזווית ראיית מעניינת מתייחס ברק גרוסברג לנקודה כואבת. "לפני עשרים שנה, כאשר 'מתיסיהו' חזר בתשובה והחל לייצר במקביל את המוזיקה שלו, לא ידעו בציבור החרדי איך להתמודד איתו ולא קיבלו אותו. בסופו של דבר זה הוביל לכך שהוא ירד חזרה מהדרך. היום, כן מקבלים אותי והציבור החרדי כבר השתנה ותומך גם בסגנונות מוזיקה אחרים. אולי אם מתיסיהו היה חוזר בתשובה כיום, הוא היה נשאר שומר תורה ומצוות במקביל להיותו אמן מצליח".
נקודה מעניינת לחשיבה, איתה אנחנו מסיימים את השיחה עם הרוקיסט החרדי, שחושב – ומוכיח מהעבר שלא רחוק עם מתיסיהו, כי המוזיקה החסידית אכן השתנתה, משמעותית.
• הפרק הקודם בסדרה:
מוטי וייס בראיון חג: "אני מנגן את עצמי, מנגן את הלב" -
#anchor(פרק ג')
#anchor(שִׁירָה חֲדָשָׁה • "שיניתי את שירי השבת; זה היה סוג של תיקון בשבילי")
'חדשות JDN' במסע מיוחד אחרי השינויים הגדולים במוזיקה החסידית • בפרק השלישי: המונולוג של שלומי ברנשטיין והביקורת שקיבל על הבגדים שלבש בקליפ וראיונות עם הפרשנים: מהם השינויים, האם הם נצרכים, ומה צפוי להיות בעתיד?
המונולוג של שלומי ברנשטיין
שלומי ברנשטיין, התחיל את דרכו המוזיקאלית בחתונות ובאירועים כמנגן על גיטרה חשמלית. היום, שמו מוכר בעיקר בזכות הביצועים המיוחדים שלו לשירים חסידיים אותנטיים. בשיחה עם פרוייקט החג המוזיקאלי שלנו, הוא מספר על היצירות הייחודיות שלו – והנה הוא לפניכם, בצורת מונולוג.
"כל הביצועים שפרסמתי, הם לשירים מוכרים ששרים אותם במקומות רבים, בעיקר שירי שבת. שרים אותם בסעודות המשפחתיות בבתים, ובבית הכנסת בסעודה שלישית. בשבילי, כל הנושא של השירים האלה, לא היה קל".
"הרגשתי שקצת שכחנו את המוזיקה ואת מה שזה אמור לעשות לנו, כי זה הפך למצווה. ילד שלא רוצה לשיר זמירות שבת, מעירים לו על כך. אבל מה ההיגיון לחייב מישהו לשיר? השירים האלה הפכו להיות מעט קשוחים מידי, ולפעמים אפילו לסמל של משחק עבור אנשים שמראים כביכול הם בדבקות או משהו כזה. עד כדי כך, כאשר אמנים אחרים מגיעים לביצוע של שירי שבת, הם מתאמצים יותר מידי".
"כל זה מאוד חרה לי, ולכן הוצאתי את השירים האלה. זה היה סוג של טיפול ותיקון עבורי. לקחתי את השירים, שזמרים רגילים בדרך כלל יבצעו אותם במלודיה אחת, ואני שיניתי אותם לשלושה קולות, בעיקר קול נמוך, כדי לתקן את הטון המתאמץ הזה שגדלתי עליו. בשבילי, זה היה חזרה לשורשים הקדושים של השירים האלה".
"כשיצאתי למסע הזה, לא ידעתי לאן זה ייקח אותי. לא התכוונתי שזה יעשה אותי למפורסם, ובכלל לא לזמר. עשיתי את זה בשביל לעבור תיקון לעצמי לתחושה שהייתה לי לשירים האלה, שירים ממקורות קדושים שקיבלתי אותם בצורה חווייתית בעייתית. העליתי את השירים ליוטיוב כדי שאוכל להשמיע לחברים, ומפה לשם קיבלתי פידבק מעבר לכל דימיון, וזה שינה לי לגמרי את החיים ואת ההגדרה שלי על עצמי".
"דפק לי הלב כשהעליתי בפעם הראשונה את השירים ליוטיוב. לא השקעתי בזה, ואפילו לא עשיתי מיקס ועריכה לשיר, אלא העליתי אותם בצורה טבעית. אולי זה מה שאנשים אהבו, אבל לא על זה חשבתי. עשיתי את זה לעצמי ואחרי כל פרסום של שיר, הייתי מאזין לעצמי במשך שעות ונהנה מהתוצאה שהחזירה לי את החיות באותם שירי שבת קדושים".
"זה גם הסיבה לכך שבניגוד לאמנים אחרים שמשקיעים בלוקיישנים מושקעים לקליפים של שירי שבת, אצלי רק רואים אותי שר, כי זה התיקון האישי שלי".
"קיבלתי הרבה מאוד תגובות מאנשים שסיפרו לי שההאזנה לשירים האלה עשה להם את מה שזה עשה לי, ואלו אנשים שהפכו להיות חברים טובים שלי וחלק מהחיים שלי. הם קיבלו מחדש את הטעם בשירים האלה. זכיתי להיות זה שמחייה להם את השיר מחדש".
ניגון מודז'יץ עם שטריימל, בעקיטשע וחולצת גופייה"עברתי תקופות מאוד מורכבות בתקופה שהוצאתי את השירים, וזה מה שנתן לי נחמה. קיבלתי הרבה תגובות על השירים, בעיקר על הסגנון בו התלבשתי בחלק מהם, כמו לדוגמה באחד הניגונים בהם אני הולך לבוש עם שטריימל ובעקיטשע, עם חולצת גופיה. בשבילי, הרוגע של השירים, היה כמו לעבור הליך של מדיטציה והתבוננות פנימית, וזה התיקון שעשיתי".
"בתגובה ביוטיוב לניגון של ר' אביש מאיר, כתב לי ליפא שמעלצר שזה מזכיר לו את הניגונים מהימים שהיה בחצר הקודש סקווירא, כילד קטן. הוא הוסיף בתגובה שלו באידיש שזה ניגון בקצב שמתאים למדיטציה. כנראה שגם הוא הבין את המטרה ואת הביצוע המחודש של ניגון קדוש זה".
הניגון שמתאים לליפא למדיטציה"לא חשבתי שאני יוציא מספר דו ספרתי של ניגונים, רובם שירי שבת. כבר כמה חודשים שהפסקתי ואני מרגיש שהפרק הזה בחיים שלי ננעל. עכשיו אני רוצה להוציא שירים מקוריים".
"המטרה שלי היא לא לשנות כלום במוזיקה החסידית. אני לא באתי לשנות ואני לא חושב שאני יכול לשנות משהו. למוזיקה יש שפה מסויימת, וזה משהו שאתה לא יכול להגדיר במילים אז אתה מגדיר את זה במוזיקה. זה התהליך שעברתי דרך הביצועים האלה".
השינוי האמיתי במוזיקה החסידית והפארודיה המרקידה
זווית נוספת למהפכה במוזיקה החסידית, מעניקים לנו מני גירא שוורץ ויוחנן בלייך. בימינו, עם עודף תחנות הרדיו החרדיות שגם מפעילות תחנות בת לצרכי מוזיקה בלבד, לצד שלל כותבי טורים על מוזיקה בכלי התקשורת השונים, קשה לבחור את מי לראיין. אנחנו בחרנו להתמקד דווקא באלה שגם יוצרים מוזיקה בעצמם.
מני גירא שוורץ, מלהטט בהצלחה רבה בין הגשת תכניות אקטואליות, ליווי תקשורתי לפוליטיקאים לבין החיבה שלו למוזיקה ולהגשת תכנית מוזיקה פופולארית. במקביל, הוא גם די ג'יי, שאפילו ליווה את יאיר אלייצור במסיבת הפורים אותה תיארנו בפרק שעסק בו ובתופעה שהוא מביא למוזיקה החסידית.
דווקא מנקודת מבט זו, הוא מתקשה להבין את הטענה כי מדובר בתופעה שחודרת עמוק לציבור החרדי. "אני עושה מסיבות פורים כבר שנים רבות, בהם אני מרקיד רבים. לא ראיתי שהיה קהל גדול מהרגיל השנה בגלל ההופעה של אלייצור", הוא טוען.
"גם לא מדובר במשהו חדש. תמיד, גם בשנים שלי כבחור ישיבה, היה את האמן התורן שהצליח לסחוף להופעות שלו בחורים רבים שהכירו את השירים שלהם, אבל במבט לאחור, אם ניקח לדוגמה את עדי רן שהיה פופולארי מאוד באותם שנים, הם לא באמת שינו את המוזיקה החסידית. זה נשאר בשוליים".
מהצד השני, מני שם את האצבע על תופעה אחרת. "מה שכן מצליח לחדור פנימה לציבור החרדי, הם זמרים ישראליים כמו ישי ריבו ואולי גם קצת עקיבא, שלמרות שהם מייצרים מוזיקה ישראלית לחלוטין ולא מנסים אפילו לייצר משהו שנכנס תחת ז'אנר המוזיקה החסידית, הם מצליחים לחדור עמוק לתוך המיינסטרים החרדי".
"תופעה נוספת, של מוזיקה חסידית מתקדמת אלקטרונית, המובלת על ידי אמנים כמו מוטי וייס ופיני איינהורן. הם מייצרים מוזיקה חסידית עם עיבודים מאוד חדשניים".
לסיום הוא מדבר על תופעת המוזיקה בחתונות, מה שמעורר את התנגדותם של אנשי החינוך, איתם נשוחח בפרק הבא. "יש את הקלידנים החרדים שמנגנים בחתונות מוזיקה חסידית עם מעברים שמגיעים מעולמות המסיבות וההרקדות בעולם הגדול. זו תופעה שקיימת ונראה כי הציבור התרגל אליה, כי אנחנו כבר לא רואים התנגדות גדולה לזה כפי שהיה בעבר. יש אנשי חינוך שאולי פועלים בנושא, אך כאשר זה קורה בפועל בחתונות, מכל המגזרים, לא רואים אנשים שקמים ומביעים התנגדות".
יוחנן בלייך. צילום: שלום ברוך קורןהמרואיין השני הוא יוחנן בלייך, שהחל את דרכו את התקשורתית בכתיבת טורים על מוזיקה, ומשם המשיך לעבודה בכלי תקשורת שונים – במקביל לכך שהתחיל לייצר מוזיקה מקורית משלו. הפריצה שלו לתודעת הציבור הגיעה עם הפרוייקט המעולה 'קפיצת הדרך', בו הוא לוקח שירים ישנים, שומר על פס הקול המקורי, אך משנה לחלוטין את המוזיקה ומתאים אותה לשנת תשפ"ב.
אנימציה ועריכת וידיאו: סטודיו MATISHRIKIניסינו לבדוק איתו האם זו המגמה החדשה של המוזיקה החסידית. כדי להנות מלהיט עבר יש צורך בעיבוד חדשני? לדברי יוחנן, זה בכלל התחיל כמשהו משעשע שיצר עם איש היח"צ קובי סלע. "משם זה הפך לפרויקט רציני שמטרתו להעניק ערך מוסף לשירים הגדולים של פעם. העיבודים שהיו מקובלים אז כבר לא קיימים היום – והסגנון של הרמיקסים שאני מייצר להם, מחזירים את הלהיטים הגדולים לאופנה בעיבוד חדשני".
הוא בעצמו מייצר בעיקר מוזיקת ריקוד אלקטרונית, אך הוא מסביר שגם בתוך סגנון זה, אפשר ליצור עיבודים שמטרתם להעביר סיפור, מול עיבודים שמטרתם, כפי שהזמרים עצמם מציינים בבקשות שלהם, ליצור משהו שיהפוך ללהיט, יתנגן בתחנות הרדיו ויושמעו ברחבות הריקודים בחתונות ובאירועים.
"סגנון המוזיקה שאני מעדיף לעסוק בו, הוא כזה שמעביר מסר, סיפור. זה מה שאנחנו עושים בפרוייקט 'קפיצת הדרך', אנחנו לוקחים שירים חסידיים ישנים שהמטרה שלהם הייתה להעביר מסר כלשהו, ואנחנו בסך הכל משנים את העיבוד שלו ומתאימים אותו לימינו".
כדוגמה לשיר שמטרתו להקפיץ את הרוקדים בחתונה בלי שום קשר בין תוכן המילים למנגינה המתלווה, הוא מציין את הפארודיה המעולה, שלא ברור מי המוכשר שיצר אותה. מדובר בלחן מקפיץ על המילים מתוך הפרשה של נגע צרעת עם פירוש רש"י: "ירקרק – ירוק שבירוקים. אדמדם – אדום שבאדומים", בליווי קליפ עם מכוניות בצבעים אדום וירוק, וקופים מקפצים להנאתם.
"מה שעצוב בכל הסיפור הזה, שאילולא היה מדובר בפארודיה, זה עוד היה הופך ללהיט ענק בחתונות", הוא מסכם את המצב הירוד של חלק מיוצרי המוזיקה 'החסידית'.
במבט צופה פני עתיד, יוחנן בלייך סבור כי המוזיקה החסידית עוברת שינויים, אך בתוך גבולות הגזרה. "כמו שיבוא אדם שיטען שהעניבות הצבעוניות או טרנד הגרביים הצבעוניות מהוות הוכחה לכך שהחרדים משנים את לבושם. הם לא, אבל מצאו את הפינה בה אפשר לבצע שינוי בתוך גבולות הגזרה".
"כך גם במוזיקה. בעבר, מרדכי בן דוד היה נחשב לפורץ גדר. דודי קאליש בגלגול הקודם שלו היה נחשב ליוצר מוזיקה נועזת, וכך גם ליפא שמעלצר ורבים אחרים. היום, הם כולם במיינסטרים. יש את משה פלד לדוגמה שיוצר מוזיקה בז'אנר שניתן להגדיר אותו יהודי ישראלי. הם כולם שינו את המוזיקה החסידית, אבל בתוך גבולות הגזרה".
בתגובה לביקורת על השינויים במוזיקה הוא טוען לסיום, "אין מה לעשות. כל עוד זה בתוך גבולות הגזרה, מדובר בעיני במהלך מבורך כי בסוף, זה מונע מאותם בחורים לרעות בשדות זרים".
למקור: https://www.jdn.co.il/blog/1735023/
• פרקים קודמים בסדרה:
-
#anchor(פרק ד')
#anchor(שִׁירָה חֲדָשָׁה • הרב מוטק'ה בלוי: "אתה נכנס לחתונה ומרגיש בדיסקוטק")
'חדשות JDN' במסע מיוחד אחרי השינויים הגדולים במוזיקה החסידית • בפרק הרביעי: איש החינוך יוצא נגד מוזיקת טראנסים וקורא לראשי ישיבות לפעול נגד ההידרדרות הרוחנית – והמשגיח מסביר מדוע אוסרים השתתפות בחתונות אלו.
יו"ר משמרת הקודש והחינוך: זה מוזיקה שעושה את האדם מסטול:
את המסע המוזיקאלי שלנו במסגרת פרוייקט החג של 'חדשות JDN', אנחנו מסיימים אצל אלה המתנגדים לשינויים הנעשים במוזיקה החסידית, ומודאגים מההשפעה החינוכית שיש לכך על הדור הצעיר.
מי שעומד כבר שנים ארוכות בחזית המאבק בנושא, הוא הרב מרדכי בלוי, עסקן חרדי נמרץ שאין צורך להציג אותו בפני ציבור הקוראים שלנו, הנלחם בתופעות הבעייתיות בזמר החרדי מתוקף תפקידו כיו"ר משמרת הקודש והחינוך מטעם בית דין צדק בני ברק.
בראיון מיוחד הוא הודף את הטענות כי מדובר בשינויים מבורכים כי זה מה שהדור הצעיר צריך. "גדולי ישראל זצוק"ל, הסטייפלר, הבית ישראל מגור והרב וואזנר סברו שזה מה שמוריד את הרמה הרוחנית של הדור שלנו, בגלל האלילות הגויית לאותם זמרים, וגם בגלל סגנונות המוזיקה שהם מחדירים".
"לפעמים אתה נכנס לחתונה, ואתה מרגיש שנכנסת לתוך דיסקוטק. אתה רואה בחורים מקפצים באטרף כמו אני לא יודע מה".
הרב מרדכי בלוי, המכונה בחיבה בקהל ר' מוטק'ה, מסביר: "ידוע שהמוזיקה זה דבר מאוד גבוה, ונמצא בהיכל בשמיים הסמוך להיכל התשובה. אבל הייתי אצל רבים מגדולי ישראל, שהם מינו אותי לתפקיד הזה, ושמעתי ממרנן ורבנן הרב וואזנר והרב שטיינמן, שמהצד השני, יש שירים שגורמים לשיבושים במוח. זה לא מוזיקה יהודית. זה עושה את הבן אדם מסטול ואידיוט".
תוך כדי השיחה, אנחנו מעלים את טענת יוצרי המוזיקה הטראנסית נגדה יוצא הרב בלוי בשליחות גדולי ישראל, ומזכירים כי גם בדורות קודמים היו שירים ששמעו גדולי ישראל מהגויים, והם 'גיירו' אותם והעלו אותם לקדושה. הוא עונה לטענה: "אלה היו מארשים וניגוני נשמה, לא בסגנון הזה".
"המוזיקה של חב"ד, דומה לניגונים הרוסיים; של גור לפולנים ושל הספרדים למוזיקה הערבית. ברור שאין דבר כזה מוזיקה יהודית והיהודים הושפעו מהמדינות בהם גרו. אבל המוזיקה שמחדירים עכשיו, הטראנסים, הדאנסים וכל הטירוף הזה – זה מוזיקה רדודה של אפריקאים, ורואים על הפרצוף של החוגגים בחתונות בהם משמיעים שירים אלו, שהם בטירוף מוחלט. עוד יותר גרוע, שיש כאלה שהתחילו לייצר מוזיקת ראפ".
"על זה יצא הזעקה ועל זה צריכים לבקש מראשי הישיבות, ויש כאלה שכבר פועלים בנידון, ולהזהיר שכל חתן שיזמין לחתונה שלו את אותם קלידנים שמקפיצים את הקהל עם הטירוף הזה, הבחורים לא יורשו לצאת מהישיבה ולהגיע לחתונה שלהם".
במהלך הראיון, הוא דוחה את הטענה כי זה מה שהדור הצעיר צריך. "אתה רואה שיש זמרים חסידיים, כמו מוטי שטיינמץ לדוגמה, שמצליח מאוד למרות שהוא מוציא שירים בסגנון חסידי כבד, כמו של פעם. יש קהל מאוד גדול שמבין את החשיבות של מוזיקה חסידית אותנטית ומקורית, ובהחלט יש לזה מקום לשירים שיש להם ריח יהודי".
"אפשר לגייר שירים", הוא חוזר לנושא הקודם. "אבל ממקום טוב ולא שיישמע כאילו מישהו בגילופין". ספק בציניות ספק ברצינות טוען הרב מרדכי בלוי, "אני מעריך שחלק מאותם זמרים נמצאים בגילופין כשהם מופיעים בצורה כזאת".
הוא מציג הוכחה לצדקת דבריו, באומרו: "רואים שהמבוגרים לא אוהבים את זה ולא התחברו לשירים האלה. רואים בחוש בשירה שאדם מתעלה וששמחה זה דבר גדול, אבל בשירים יהודיים כמו של המלחין הרב פלאי. לא ממוזיקה של מרוץ אחרי הטירוף הזה. זה ייבוא גויי וצריך להילחם נגד הניסיון להחדיר את זה לציבור החרדי".
הרב בלוי לא מתכחש לעובדה שהזמרים האלה דווקא מצליחים, ובגדול, בנתוני השמעות ובאהדה כלפיהם בציבור החרדי. "הם אכן פופולאריים אבל זה כי מאזינים להם למרות שזה אסור. צריכים להתאחד ראשי הישיבות ולהילחם נגד התופעה".
הוא מסיים בדבר תורה. "כתוב בפסוק 'ויצאו מלפני משה', ומסבירים שראו עליהם שהם יצאו מלפני משה רבנו. כאשר אדם יוצא ממקום חיובי, הדבר ניכר על פניו – וכן להיפך. רואים מי יצא משיעור תורה, רואים מי יצא משירה חסידית שגרמה לו להתעלות, ורואים מהצד השני מי יוצא מדיסקוטק. רואים, לפי מראה הפנים אחרי היציאה, האם מדובר היה באירוע חיובי או לא".
המשגיח: חתן שלא נשמע לתקנון, לא יבואו לחתונה שלו
במהלך חודשי החורף, התחוללה סערה זוטא כאשר התפרסם כי בישיבה מסויימת בירושלים, אסרו על הבחורים להשתתף בשמחת נישואי חברם רק בשל העובדה שהוא הזמין קלידן המנגן בצורה הבעייתית המתוארת על ידי הרב בלוי, שכאמור גם קרא בראיון ל'חדשות JDN' לראשי הישיבות להחרים את החתונות של החתנים שיזמינו אותם.
סערה גדולה התחוללה בעקבות כך, כאשר בין היתר נטען אז כי מדובר היה בחתונה של בחור יתום, וכי לא ייתכן לצער בחור יתום ואת אימו האלמנה ביום שמחת ליבם. אחרים הסבירו כי גם הם מחוייבים בהנחיות הישיבה בה למד הבחור.
ניסינו לפנות להנהלה הרוחנית של אותה ישיבה, אך מטעמים מובנים הם העדיפו שלא להתראיין ולהגיב לנושא, אך משגיח בישיבה חסידית מפורסמת בירושלים הסכים לשוחח איתנו, תוך שהוא מתעקש לשמור על עילום שם. "אני מוכן להבהיר את עמדתנו, אבל לא אני נושא השיחה, ולכן אין צורך שיזכירו את שמי או פרטים מזהים עלי ועל מקום עבודתי", הוא מבקש – ואנחנו מסכימים.
תחילה הוא מסביר: "חייבים להבין. ברגע שלישיבה יש תקנון, ובחור שמגיע ללמוד בישיבה מסכים בכך, הוא והוריו, לצעוד בדרך החינוכית שמתווים בהנהלה הרוחנית של הישיבה – הוא מחויב לציית לכך, מתחילה ועד הסוף. בלי שום קשר ובלי כל התחשבות במצבו המשפחתי האישי".
"כאשר בתקנון של הישיבה נקבע כי בחתונות של חתני הישיבה חייבים להזמין תזמורת דרך אמרגן מסויים כדי שנוכל לוודאות שהבחורים שעדיין לומדים בישיבה ישתתפו בחתונה המותאמת לרוח החסידית שאנחנו מחדירים בהם במהלך השנה ולא ייקלעו למקום שמזכיר יותר מסיבה פרועה שלא מתאימה לרוח ישראל סבא – אנחנו חייבים לעמוד על כך שחתן שלא הזמין קלידן מהרשימה המאושרת יישא בתוצאות ובהשלכות מעשהו. אחרת, כל עמלנו בחינוך הבחורים יירד לטמיון".
"בדיוק כמו שכל אחד מבין כי אם בחור היה מופיע יום אחד בישיבה עם סמארטפון – היינו מעיפים אותו על מנת שלא ישפיע לרעה על חבריו, אותו הדבר גם כאן. אנחנו לא יכולים אומנם למנוע מהחתן לעשות כרצונו, הוא כבר יוצא מהישיבה ונמצא ברשות עצמו, אבל בהחלט נעשה הכל על מנת להגן על הרוחניות של הבחורים שעדיין נתונים תחת אחריותנו. מדובר בעול כבד של דאגה לשלומו הרוחני של הבחור, ואנחנו לא יכולים לוותר על הכל רק כדי שלא לפגוע ברגשותיו של חתן ביום חתונתו, שהביא על עצמו את החרם על חתונתו בכך שבחר ביודעין לפעול בניגוד לתקנון עליו הסכים בכניסה לישיבה".
ואכן, לא רק באותה ישיבה, אלא בישיבות חסידיות רבות יש הסכמים מפורטים עם מארגני חתונות ספציפיים, המתחייבים ברורות להביא לחתונות של בחורי הישיבה רק זמרים, קלידנים ותזמורות המתאימות לאווירה התורנית והחסידית השורה בישיבות אלו, ובמקרים רבים הישיבות אף דואגות להגבלת מחיר כדי לסייע כלכלית להורים בתוקפה זו על ידי הזמנת מספר גבוה של חתונות ממספר מצומצם של אמנים.
כך, מצליחים להגיע לחתונה וליהנות מאווירה של שמחה יהודית, ללא שילובים של מוזיקה ממקורות חיצוניים שלעיתים גורמים להיפך השמחה, לאווירה של הוללות וקלות ראש.
בכך, בא המסע המוזיקאלי שלנו לסיומו. שמענו את דעת האמנים, התומכים בשינויים במוזיקה החסידית ואת נימוקי המתנגדים. פעם הבאה, לפני שתאזינו לשיר כזה או אחר, תהיו מודעים למשמעות שלו ולמה שהוא יכול ליצור לנו בנפש – בתפילה שנזכה בקרוב לשמוע את שירת הלוויים בבית המקדש, שיבנה במהרה בימינו, אמן.
למקור: https://www.jdn.co.il/blog/1735282/
• פרקים קודמים בסדרה:
מוטי וייס בראיון חג: "אני מנגן את עצמי, מנגן את הלב"
