אתגר כתיבה 15 : )

[CYF]

פוסט זה נמחק!

[טיטו]

באלי לצרוח את החיים שלי
להוציא בחוץ את הצלקות שלי
להשאר מחוץ למלחמות שלי, בעצמי.

באלי לא להתלבט יותר
לא להפסיק דבר בשביל דבר אחר
לא לחפש חיבוק ומישו לדבר, עכשיו

אבל,כל מה שבאלי
לא באלי
חבל לי, לדמיין
כי, האושר לא שם
הוא בכושר
בורח, לא מכוון
משאיר אותי בתוך עצמי
לתת מכות ללב שלי
לחפש מקום שבו אהיה אני

באלי לבכות על העולם שלי
להחזיק חזק את העיניים שלי
עד שישרוף מהדמעות שלי, לבד

באלי לא להשבר אף פעם
לא להתנדנד כמו מרעם
לא ליפול ליאוש ולזעם, כואב.

אבל, כל מה שבאלי...

[shin]

לדבר על זה. זה לא תמיד פיתרון כמו לשתוק את זה,
לעשות את מה שנכון אבל לא בהכרח נראה צודק,
להרגיש איך הלב בועט לי בנפש. איך מילה של אמת תנתק,
עבותות עגלה חבלים של הגשר ביני לבין איזה נוהל של יצר,
אני נקרע בין שמים לארץ ביני לבין עצמי,
מה אני רוצה ממני מי זה בראי, איך לעשות מה שכואב ונראה לא אפשרי.
כולם אומרים לי תתעודד זה רק אתגר כתיבה.
אני את הדמעות מנגב עם עניבה.

הדמעות והעניבה. אם לא הבנתם היא מטאפורה שלנו "האנשים העסוקים במשרד"
להוריד קצת את האישיו שלנו ולהיות בני אדם. כן כולנו כאלה בשר ודם. עם עוד הרבה חסרונות.
הואו נעשה מה שצריך גם אם זה כואב, זה וודאי אפשרי.