אתגר כתיבה --- 20 !!!!!!!!
-
רציתי שהעולם ישתנה
זה לא יקרה
רציתי להשתנות
וזה קשהאי אפשר לדרוש מאחרים
את מה שאני לא יכולה לעשות
לבוא בבקשות ועצות
ואת עצמי לשנות לא אוכלרציתי להוביל שינוי
זה לא קרה
רציתי לשנות
והרמתי ידייםהתייאשתי מעצמי
כי היה לי קשה
לעמוד ביעדים
שהצבתי לעצמיאך פתאום אמרתי לעצמי
שאפילו צעד קטן לאנושות צעד גדול לאדם
אם לא תתחילי ממשהו קטן שום דבר לא משתנה ביום אחד -
הכי נח הכי רגיל,
זה להישאר אותו דבר.
את מה שחונכת
מאז מתמיד,
לא לסטות מהדרך,
המסומנת בשביל.אף אחד לא מכריח
לעשות שינויים.
אותו דפוס קבוע,
אותם הרגלים,
"ככה למדתי מהגדולים..."שינוי לא בא בשניות.
הוא בא בחודשים
ושנים.
זה תהליך עצמי עמוק,
שאנשים לא תמיד
רואים.קח לך אויר נשימה,
סמן מטרה,
תחשוב על הכל.
האם אני רוצה כל להמשיך,
או שפשוט פתאום
לשנות ולגדול? -
האמת שהכח שבשינוי מצתייר לי טיפה שונה ממה שכולם מסתכלים, מקווה שיבינו את הכוונה שבשיר ואת הזווית שממנה אני מביט על המושג "הכח שבשינוי"...
מפחד מהשינוי שיבוא
אבל רוצה אותו.
מישהו מסתכל, מחכה
שרק תראה אותו.
שתבין שאתה מיוחד,
שהשינוי לא נועד לאף אחד
חוץ ממך.
מתבונן, משחק בגורל.
רק שלא יכאב.
והנה שוב התחושה
שהנוצץ לא זהב,
ואותו אתה לא תקח
תחכה שהשמש שלך תזרח
ממש עליך.אתה טוב כמו שאתה.
לא משנה מה.
והמילים של אנשים,
ירעידו את האדמה
רק אל תשבר.
תהיה עצמך תשאר,
אתה...
והשינוי יהיה רק מרצונך.מאובק בתוך תלאות
והדרך היא מקום.
עצב, סריטות שמחות
חושפות בי תום.
שאני לא כמו כולם.
הולך בדרך נגד כל העולם
במפה משלי.
מסתתר, יושב בצד
מהשדים שבי.
אך אני לא לבד
יש לי אותי,
כדי להבין מי אני,
בלי להיות כל החיים חד גווני
בחור שלי.אתה טוב כמו שאתה...
תשנה ת'מחשבה שלך שצריך להשתנות.
אתה צריך להיות אתה ופשוט לחיות.
אין בעולם מישהו טוב ממך בלהיות אתה.
אז זרוק דעות קדומות ומבט של "נדפקת".
אם אין אני לי מי לי ומי לי כשאני לא אני.
שמור עקרונות כי עקרונות שומרות על ה"אתה" הפנימי.
ואם מישהו זורק לך מילה זרוק לו מבט.
שיבין שאתה אתה כמו שהיום השביעי זה שבת.
עדיף שיכאב לאכזב אחרים לרגע מאשר להתאכזב בעצמך לתמיד.
אז תבקש סליחה יפה ותעשה מה שאתה חושב לך לעתיד.(סורי על הקטע ה"בועט" בסוף. זה הרגיש לי נצרך לכתוב כעין ראפ על זה.)
-
#anchor(ה-"לשנות" שלי. מה שנקרא סוגרים שנה...)
אם לצאת מההסתר זה הדבר,
להיות תלוי להיות שונה, לבוא כנה בלב נשבר,
להסתכל על המראה שבקיר היא לא מדברת רק שותקת,
לא מפסקת להסביר,
האם אני חוזר ושב ושב ושב ושב כל שנה,
האם אני אי שם תמיד באותה הפינה,
לגרור לגרור גלים גלים וגם הדרך עייפה,
מלנסות מלשנות מלהגשים עוד שאיפה,
האם זה אני שם עומד,
ואת עצמי מבקר
זה עוד סערה בין טוב ורע,
הוא לא מותיר לי עוד ברירה, רק לשנות.
למצוא ת'דרך להיות אמיתי- לא לקנאות
עושה את מה שרק מיטיב איתי- ולפנות
גם קצת זמן בין כל הבלאגן, להיות חופשי להיות מאורגן,
רק להודות פחות נרגן,
יכלו יכלו הם כל הבלי הבלי הזמן,
אני רוצה לעוף מכאן,
ואם אצליח לוותר, לנסות לשאוף יותר,
הגלים יקחו אותי רחוק מעל כל שיעור ודימיון,
לא צריך הרבה זה רק לשנות.... -
כמו כולם:
אף פעם לא חשבתי
שיש דרך אחרת למציאות,ישבתי כמו כולם
משלב רגליים אחת על השניה-
כמו כולם
לא הולך רחוק מידי
כמו כולם
מפחד להתאמץ ולנסות
שמא אצליח
וכבר לא אהיה כמו כולם---החיים תמיד עשו לי דווקא
(כמו כולם)
התאמנתי לשנוא את העולם
(כמו כולם)
רדפתי אחר תווית המסכן הלאומי
(כמו כולם)
ואף פעם לא ניצחתי-
כמו (כמעט) כולם...אך תמיד ריחמו עלי-
יותר מכולם
שנאתי את עצמי-
(באחראיות), יותר מכולם
למדתי לריב
יותר טוב מכולם (מבטיח!!)
ואני יודע להציק הכי טוב
מכווווווווולם (נסו אותי!)ואולי
אולי היותר הזה
הוא זה שגרם לי ביום בהיר
לברוח רחוק
רחוק ממש
הכי רחוק שאפשר מכולםלבנות לעצמי
בית מיותם כזה באמצע קרחת יער
בלי יכולת להשוות מחירים
ולהיות- או לא להיות כמו כולםנתתי לעצמי את השקט
להפוך לאני אידיאלי
בלי לבדוק אם זה ככה אצל כולם
אם זה נורמלינתתי לעצמי להיות משונה
אך הכי מקסימלי שיש
להיות אני נפרד מהעולם
הולך ועוצר בהתאם לקצב שלי
בעצם,
אני יודע,
אני כבר לא כמו כולם
אבל לשם שינוי-
לא איכפת לי כל כך
כמו אז-
שרק חתרתי להיות
"כמו כולם"
כוח לשינוי אמיתי מתחיל בתפיסה,
לקחתי תפיסה אחת ונתתי לה ראיה אחרת..
תחפש את התפיסות שעוצרות אותך
שם פעל בדרך שטובה לך
(לאוו דווקא טובה לכולם: )
אם תסכים מספיק להעמיק בעצמך
תצליח לשנות הכל--- -
גיבורה נשרת שפופה לבדה
הכל לא הולך לה בתלם
נגמר לה הצחוק,תמימות שאבדה
זיכרון רק נשאר לה, מטרםגיבורה עזבה את כל התסכול
החלה בגפיה ללכת
אבל עדין לא עובד העיכול
מגופפת עדין ברפתגיבורה הגיעה לפיסגה של אושר:
כסף, "סיפור הצלחה"
חושבת כבשה היא את סוד היקום
בסופו את הדרך צלחהגיבורה זאת נמצאת בסופו של סיפור
עם ראש על המים נשארת
בסוף יום מול מראה תוריד האיפור
תראה דמעתה הלוחשת. -
#anchor(נאבקת)
למטה, בתחתית הפסגה,
מביטה למעלה, מיואשת.
דומעת, ניסתה את מזלה,
אך שוב כשלה, מתרחקת.ידיה פצועות, מדממת,
קרסה היא ולא בפתע.
היא רועדת, מדמיינת,
הנה רגליה כבר למעלה.עקבות של דם ותסכול,
אבדן, כאב ומרמור עמוק.
הכל מסתובב, בועת בלבול,
פותחת היא בריצת אמוק.היא השתנתה, ולא ברגע,
הדרך הייתה ארוכה.
היא בטחה בו, רק באבא,
שלא יעזוב אותה בודדה.הקושי גבר, הצלקות גם בלב,
עמוקות, מפלחות בזיכרונה.
מילה לא תתאר, אף לא כאב,
את רגעי המשבר שהיא עברה.
ומשם, לכם היא מבטיחה,
השינוי חולל בה ניסי ניסים.
אליכם מתחננת, בבקשה,
נסו עד כמה שאתם יכולים.
מוקדש לכל אלו שחוו את ה'סצנה' וגם לאלו שמבינים את אלו שעברו. ומי שלא - שיתחבר;)
