"הפרשי טונים"- יחי ההבדל הקטן :)

[shin]

#anchor("הפרשי טונים"- יחי ההבדל הקטן :))

קיבלתי תגובות רבות והדים רבים בנוגע לטור הקודם בנושא הסולמות,
עודנו מדברים עליו ואני מביא לכם כאן את הטור הבא... מקווה שהוא יעניין אותכם לא פחות...
אז ככה, מה ההבדל בין טון לטון. מי קבע שזה דו וזה רה, שזה סולם דו מז'ור וזה לה מינור...
נתחיל :

גובה הצליל קרי "טון".. נקבע לפי תדירות הרעידות שיש באויר, וזאת למודעי, כי כל קול הנשמע לאוזנינו הוא בעצם אוויר הרועד כתוצאה מחפץ כלשהו שמרעיד אותו, לדוגמה, מיתר גיטרה. נבתדירות מאוד גבוהה וברעידה מאוד קטנה, המרעיד את האוויר שלידו באותה תדירות רעידות, עד להרעדת עור התוף עצמו, רק בפחות עוצמה, דהיינו טווח הרעידה קטן ככל שהקול מתפזר במרחב ולכן הוא ישמע לאוזן חלש יותר, אבל באותו טון בדיוק. ככל שהרעידות מהירות יותר כך ישמע הצליל בטון יותר גבוה, שוב, הבדילו בין קול גבוה לקול חזק, האחד נקבע לפי עוצמת הרעידה ומישנהו על פי תדירותה.
(מסופר על האדמו''ר בעל האחטייגוועזינג יואלי דיקמן, שפעם אחת היה חסר לו סאונד לשיר, הוא חיפש צליל מסויים, והוא פשוט דפק עם כפכף עץ כדי להגיע לצליל המסויים, מה ההבדל בין עץ לפלסטיק או ברזל ??!! כאן אנחנו חוזרים למה שנכתב לעיל
מעניין לציין כי מיתר ,לדוגמה, קובע את קצב הרעידות לפי אורכו והמתח שבו נמתח, לפיכך ככל שנקצר את החלק הרועד שבמיתר הוא ישמיע צליל גבוה יותר כשנגרום לו לרעוד, ועל עיקרון זה מבוצעת נגינת הגיטרה והכינור, למשל. (כך יוצרים גיטרה בגודל 3/4 ואפי' 1/2 פשוט מקטינים את הגודל באופן יחסי של חצי לדוגמא והצליל ישמע אומנם פחות טוב אבל בהחלט נכון...)
אוזן לא מקצועית תתקשה להבחין בהבדלים דקים בין טונים, לדוגמה, בין צליל של 440 רעידות לשניה לבין 442 רעידות, ההבדל הכי קטן שניתן לו יחס רשמי בחוקי המוזיקה המערבית הוא חצי טון, שזה 10 רעידות יותר לשניה, הבדל של 20 רעידות הוא הנחשב מרווח של טון שלם, [במוזיקה המזרחית יש יחס גם לפער של 5 רעידות השניה ומתקריא ''רבעים'' לפיכך, יש שמחשיבים אותה ליותר מדוייקת, למרות שלדעתי ההבדלים הם כה דקים, שגם אם אנו מבחינים בהם ויודעים להצביע על שינוי של רבע טון, חווית המוסיקה כמעט ולא מושפעת ממנו (ואני לא אשכנזי... עורך: גם אני לא...)]
שימו לב! מה שיוצר וקובע את חווית המוזיקה הוא לא הטון או הטונים הספציפיים ששמענו אלא המרווחים ביניהם הם שיוצרים את תחושת המוזיקה, לדוג', ב''שפה'' זו מנגינת חופה היא : דלג טון שלם למעלה ואחריו טון נוסף, נגן שוב את הטון הנוכחי שלושה פעמים ואז עלה בחצי טון, רד בטון וחצי, עלה בטון, רד בשני טונים. לא משנה באיזה טונים השתמשנו התוצאה תהיה זהה. כיוון שהמרווחים הם הקובעים את החוויה. וקצב דילוגים זה כפוף לסולם ולסוג הסולם כאמור בפרק הקודם.
זכרו עניינים אלו קשורים זה בזה, אם לא קראתם את הפרקים הקודמים לא תבינו את הפרק הבא...
עד הפעם הבאה.

תגובות רק כאן ! כאילו.. שם

חשוב להדגיש שבלי הכתיבה היסודית והברורה של @מויישה-הבכיר וההגהה של @המאסטרו-הנסתר כלום לא היה קורה.. תודתי נתונה להם.