אתגר כתיבה 21 :)
-
טוב אז אני מבין שאני צריך גם להיות הראשון.
מקווה שתשימו לב לזה בכלל ותתחילו לכתוב גם אתםילד, בתוך עולם גדול
מתנדנד מפחד ליפול
אנשים גדולים דעות קטנות
קובעים לו ת'חיים ואיך לחיות
ילד, נפל למציאות גדולה
אבל רואה ת'חיים מזווית שונה
רוצא לצאת מהקופסא לברוח
לנסות דברים שונים ובעצמו לפרוחוהוא מבולבל
וקצת חבל
שאין בכלל
מי שיוכל
להחזיק לו את היד ולעזור
מה שנשאר
זה על הבר
והעבר
מזמן עבר
והעיקר שההווה לא יעבור
והחיים שלך הם של עצמך
אז קח אותם אליך
תכניס בהם ת'נגיעות שלך
ותראה, כמה יפים הם החיים שנוצרים ממך.ילד, מנסה בחייו הכל
לא אכפת לו גם אם יפול
מבין שתמיד אפשר לקום
ויש לו את הכח לשנות גם ת'יקום
ילד, מצליח כבר להבין
את האושר אי אפשר להכין
שב קצת בשקט עם עצמך
תראה שהעולם רק בשבילך, ותחייך.כבר לא מבולבל
ולא חבל
שאין בכלל
מי שיכל
להחזיק לו את היד ולעזור
כי מה שנשאר
זה על הבר
והעבר
מזמן עבר
והעיקר שנהנה מההווה
והחיים שלי הם של עצמי
אז לקחתי אותם אליי
הכנסתי בהם קצת צבע משלי
וראיתי כמה יפים הם החיים שיצרתי.ילד, כבר מזמן לא ילד
גדל ויצא אל תוך חיים משלו... -
בודדה בעולם הייתי .
ואני שטה ונדה ,
ברחובות הלכתי, הסתובבתי,
ואני שואלת אנא אני באה?בודדה בעולם הייתי .
או שמא לעצמי תמיד תהיתי.
רק עלי הרוח דלגה?
אותי שכחה ?בודדה בעולם הייתי .
ואז עיניים למעלה נשאתי.
את חברותי איבדתי ,
ואת יקיריי שכחתי..בודדה בעולם הייתי .
לחפש את עצמי הלכתי ,
עזבתי בית ומשפחה ,
וחשבתי אולי אמצא לי חלופה .בודדה בעולם הייתי .
ואני את מקומי נטשתי ,
ובליבי חשבתי ,
התחרטתי .בודדה בעולם הייתי.
אולי טעיתי,
מקום מכובד לי הי שם שמור,
ואני הבטתי עליו בקימור..בודדה בעולם הייתי .
וכמהתי, השתוקקתי,
לחזור למקום אליו נפשי שייכת .
אוו כמה הדרך קשה ומפרכת...||אני כתבתי על יציאת הנשמה מאיזור הנוחות שלה
...
מקווה שזה עונה על הקריטיונים של האתגר..|| -
אמרו לי על זה, אז ניסיתי
סיפרו לי על זה, אז עשיתי
לא רציתי את זה, אך לא דחיתי
לא התרגלתי לזה, קצת מחיתיאז הלכתי על זה, כל כך התרגשתי
איך ברחתי מזה? כי עוד לא פגשתי
כמה טוב זה, מאוד התפעלתי
איך אהבתי את זה? כנראה קצת גדלתיאמרו לי על זה, אז ניסיתי
סיפרו לי על זה, אז עשיתי
לא רציתי את זה, אך לא דחיתי
אך נדחתי מזה, רק אז בכיתי@טיטו אמר באתגר לכתיבה 21
:מקווה שתשימו לב לזה בכלל ותתחילו לכתוב גם אתם
את האמת שלא שמתי לב לזה...
רק עכשיו ראיתי
כנראה נבלע לי עם ההודעות... -
יום אחד הגעתי לתחנה מרכזית
והתחלתי להתבונן בעוברים ושבים
ועל האוטובוסים הרבים
וניסיתי לדמיין
לאן כל אחד נוסע
ונדהמתי איך
אפשר ברגע אחד להגיע
לארבע כנפות הארץ
יש את אלה עם המזוודות
ועם התרמילים
יש את אלה שרק עם שקית קטנה עולים
יש איזה מין אוירה כזאת של כיף וחוויות
מין שיחרור כזה מעול
ופתאום הבנתי שככה יהיה בבוא המשיח
כולם יתקבצו יחד מכל מקום -
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
חי את עצמי כמו בתוך בועה
סוג של שגרת חיים קבועה
מביט רק ישר
לא ימין ולא שמאל
מעדיף את המוכר
מפחד ליפול.
אך הנה תפנית- ללא כל התראה
הדלת הראשית פתאם נסגרה
רואה כי אין ברירה
עוצם את העניים, לוקח נשימה
וברגע הקפיצה נפתח לו מצנח
מגונן, מכוון, שביל חדש פותח.
היום אני גדול,
היום אני מבין כמעט הכל
תחושת חוסר הנוחות
היתה תחילת ההתפתחות
והנוח לא נוח- סוג של כלא מזהב
לעזוב אותו אולי קצת כאב
אך מה שאני היום- זה לא מה ששם
והאיש שבי היום- לא הילד של פעם! -
רגל על רגל יושבת עטופה
הרגלים סטיגמות ופינוק אפופה
בעיניים כלות אני צופה
מחוץ לאזור על העיר הצפופה
היא קורצת לי,קוראת
מחוץ לאזור לצאת..להעיז לעבור את הגדר
ולהתמודד עם שוני חסר,העדר
לאפשר לדיבורים לפלוש לי ללב
להקשיב גם למוסר,להפסיק להעלבלזרוק שם לפח כמה הרגלים נושנים
לפתוח נושאים שהדחקתי שנים
לקלוט סגנונות אופי לא מוכרים
ולשם שינוי להקשיב למה שהם מספרים
לפתוח את האוזניים להפסיק להתעלם
לקחת אחריות ולא להעלםעדיין עומדת מסתכלת
כולם שם ורק אני כאן מתוסכלת
מחפשת אומץ ולא מוצאת
מאזור הנוחות סוף סוף לצאת......:) -
אומרים אני מדומיינת
אבל יש לי אינטואיציות!
אומרים אני הוזה
אבל יש לי הוכחות!אומרים לי וקובעים
אבל אני באותה עמדה
מתעקשת מול המתעקשים
מסובכת ובודדה."אז תגידו" אני אומרת,
תזרקו אמרות "יפות"
אני בטוחה! לא, אנלא מתבלבלת,
אחרי הכל - אין לי עניין לכפות! -
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
