חיבור | הלוואי ולא נבראתי💘
-
לפעמים אנחנו לא שמים לב, ובדרך למטרתינו או סתם בחיי היומיום, אנחנו משתמטים מחובותינו לסביבה, לחברה. לא משיטים יד כשצריך בדיוק, וכתוצאה מחוסר שימת הלב הזו, הזולת כבר נמצא במקום אחר לגמרי, כמעט לבלי שוב.
תגידו; מה? אנחנו לא אשמים. זה קרה כי ככה השם רצה! וחוצמיזה... זה טעות שלו\ה....אז לא. אתם טועים. ובענק.
מספ' מקרים שקרו, קרובים אליי מאד. ואת הנעשה היה קשה להשיב, אך עם הרבה עזרה ואהבה הצלחנו, אלו שחפצו באמת בשלום חבריהם.אז.... תקראו, ותפיקו לקחים ומסרים. כי אחרת, לא היה שווה לי לכתוב אף מילה ממה שנכתבה.
מעריכה כל אחד שמשתדל, וגם את אלו שרוצים רק לעזור ולא תמיד יכולים. כי אחרי הכל, הכל בידיי שמים, חוץ מיראת שמים.הלוואי ולא נבראתי
רחוק הוא, על קצה ההר,
גופו שרוע על ארץ חרבה.
ירוק הוא, לצידו שיח מר,
עומד נטוע על אדמה יבשה.מטה ראשו השחוח, מביט,
עליו קמולים, מתפוררים.
רוצה לגעת, אך ידו מסיט,
עליו של השיח מתחננים.רואה בהם שוועה, רצון,
לחיות עוד רגע, רק שנייה.
שועה הוא לתחינתם ביגון,
תלויות בו עיניהם בהודייה.אילו הייתי עשב, עם שורשים,
מפלחת המחשבה את ליבו.
אילו נולדתי שיח, ללא חברים,
משלחת היא חץ הישר למרכזו.לא הייתי שרוע,
על האדמה.
לא הייתי פגוע,
מהחברה.וכמו נשמעו בקול מחשבותיו,
נפתחו פתע שערי שמים ברעם.
ולא לעגו המה ככולם לפגיעותיו,
נשפכו בבכי, דמעות של זעם.גשם מר של כאב,
השתתפות.
דמעות של אוהב,
אלוקות.
