אתגר כתיבה 24 :)
-
אז @קפוצ-ונית בחרה לנו אתגר מעניין שהאמת שאני בעצמי רציתי לעשות כזה פעם...
וזה מה שהיא אמרה:
אז מה שחשבתי לנושא הבא זה שתכתבו שירים עם רעיון (כמו משל).
או שירים עם סוף מפתיע (השורה האחרונה)
אז או שתכתבו מה שאתם מעדיפים או שתיהן.
אני ממש נדיבה היום לאור זכייתי.
תנצלו.אז כמו שהיא אמרה תנצלו...
האתגר יהיה עד יום רביעי הבא בעזרת השם עד אז אנחנו מחכים להפתעות בשירים שלכם.אני לא עצמי.
תכף אשוב... -
@טיטו הוא הלך לו ברחוב
הביט שוב ושוב לצדדים
חיפש מקום קרוב
שיביא לו אוכל טעים
הוא מצא מקום מהר
איזושהי חנות
והחל אוכל זולל
מאכלים ללא רשות
המצלמות לא ראוהו
הבעלים לא תפסוהו
והוא התרגל למקום נחמד
שמביא לו אוכל מיד
מאז כל לילה הוא התגנב
וכך לא נרדם רעביום אחד, הבעלים
שם לב לגנבות
במדפים הנמוכים
נעלמו הגבינות
הוא החל עוקב בשקט
מחפש את הגנב
ומה שגילה גרם לו להלם
הגנב הוא רק חתול שובב...לפעמים, הכלום תופס הכי הרבה מקום
-
This post is deleted! -
דלת חומה שחורקת
וטיפות של דם דבוקות בה.
דלת ענקית, דלת פלדלת
שבגלל החושך,
לא תמיד רואים,
אבל תמיד שומעים אותה.
נפתחת.
נסגרת.
נתקעת.
נטרקת.
דלת.
מבחוץ היא מאיימת.
אף אחד לא רוצה להיכנס.
אבל עם עולם ומציאות
כל אחד, באיזשהו שלב
מוצא עצמו בפנים.
יושבים שם אנשים
מבלי לעשות דבר.
או שהם בוכים, ומנסים להפוך מדבר- לים.
יש מיואשים.
יש פצועים.
יש גוססים.
ויש.. ויש.. אינסוף.
וכל יום נוספים דיירים חדשים
לחדר החשוך הזה
שנמצא בסוף העולם שמאלה.
הם נכנסים בדלת החורקת
ומוצאים עצמם באווירה החונקת
מכאב.
ויש הרבה שחושבים
ששם בחדר יש אנשים תימהונים
אנשים מוזרים או רעים.
אבל הם לא יודעים,
שהם אנשים רגילים.
עם גוף, שכל, רגש ונשמה
אנשים כמו כולם שרק
נפגעו
מהחברה.על דלת פלדלת חורקת
שטיפות של דם דבוקות בה.
על דלת פלדלת מאיימת
חרוט עם הציפורניים
של מי שנכנס בה-
%(#000000)["כאן גרים באושר
המחלימים מהחברה"] -
ראיתי ילד קטן
הולך לו לבד
ליד שפת הים
מסתכל לצדדים
מחפש אור
אולי הכוכבים
יהיו לו למזור
הוא מחפש
בוכה
נחנק מהבכי
לפתע הוא רץ
רץ רץ רץ
בלי להביט לאחור
רק קדימה
רץ
ראיתי אותו יושב
על ספסל נידח
ובוכה את חייו
הוציא פנקס
קטן וכתב
על דף
הניח את הפנקס
על הספסל
והמשיך לרוץ
עד שנעלם באופק
רצתי לספסל
ועיני צדו בפנקס
שהיה כתוב
"תודה לעולם
שלימדת אותי
שאין אמון באף אחד
תודה לאנשים
שהיו איתי
רק ברגעים שהיו אותי צריכים
תודה לעולם
שהיה אלי אכזר
כל אחד כמו זר
תודה לעולם
על ההרגשה הנוראה
של להיות לבד
עכשיו תרגישו
לבד בלעדי
תחפשו אחרי
ולא תמצאו
כי את הלב שלי
כבר מיזמן אבדתי...."
טוהר -
בס"ד
הדגל בידנו
מלחמה נוראה מדם עקובה
אוקרינה נלחמת לא מוותרת
רוסיה מפציצה ללא אבחנה
פצועים והרוגים השמחה נעדרת.
והעיר חרסון חריבה ושוממה
חשמל מנותק בתים הרוסים
וגם מים אין בברזים
ובידי הרוסים חרסון נכבשה.
ולפתע זה קרה הנה מהפכה
חרסון לידי אוקראינה חזרה
והעיר חרסון צהלה ושמחה
העיר חריבה והשמחה גולה
לשמחה זו מה היא עושה ?
וזוהי התשובה...
בתים הרוסים מאות הרוגים
ודגל אוקראינה מונף ברמה
לכן אנו רוקדים לכן אנו שמחים
ע"כ המשל.
והנה הנמשל...
גם כשבחושך יהודים נמצאים
רחוקים מכל צד קדושה
כל עוד את הדגל מניפים
זו סיבה להיות בשמחה. -
בלאק פריידי
כל הפרסומות מלחיצות
מזרזות אותי לקנות ולקנות
ללא סוף
כאילו אין מחר
תקנה תקנה
פן יהיה מאוחר
תבזבז כמה שיותר
רק תרוויח
הן משכנעות
50% אחד+אחד
צועקות המודעות
ועם סיסמאות מלחיצות
לא נותנים לחשוב בהגיון
מה יש? מה קרה?
על מה הבלאגן
אפשר לחשוב
זהו תרגעו
קחו נשימה עוד רגע זה נגמר
והחיים ישובו למסלולם.וכל השיר הזה הוא רק משל
לעולם הזה והעולם הבא
כמה חשוב להרבות במעשים טובים
ולהזדרז לאסוף מצוות וחסדים. -
ספרו לי הרבה על הנסיכה שמחכה שאבא יבוא, ולא נכנעת לסביב, לא מלכלכת את עצמה בבוץ.
יצא לי ארוךך
השיר נכתב בלשון נקבה מטעמי נוחות בלבד:)בצידי הדרכים את עומדת
מבטך הנואש משוטט
מסביב לועגים, את רועדת
הבלבול מאיים למוטט'מה לך ולהם' שואל קול בתוכך
'הן את לא כמו כל פרחח אסופי'
אך למישהו נוסף יש השפעה על מוחך-
היצר משדל בכח אינסופי..'הרגליים כואבות רוצה את לשבת
ומה תעשי ועודך נסיכה
התיישבי על הבוץ, לחכות לרכבת
אבא יבין ותגיע סליחה'הוא משכנע היטב ולך אין תשובה
בתוך ליבך את יודעת
אולי היא בכלל לא כתובה
אָת את קול נשמתך שומעת..ליבך בוכה וכולם צוחקים
כשפיך לוחש- לא!
ואין כפיים ואורות זיקוקים
כשהעזת פנים למולואין לך כבר כוחות ונמאס לך לחכות
שאי פעם יגיע הרגע
אבל הבטחה של שנים שהחזיקה דורות
מצילה אותך מפגעואם נשברת וישבת על החול
קומי ותמשיכי הלאה
לא כבה המסך, גם אם נשארת בלי קול
יש לך אבא אוהב שם למעלהואת עוד עומדת על השביל
לא סופרת את "כולם"
רק לכבוד, ובשביל
מלכו של עולם! -
מאד אהבתי את נושא האתגר ,למרות שאני עצמי לא אוהבת לכתוב ת'סגנון הזה אז בשבילי זה היה אתגר כשמו כן הוא, אבל מה שכאן למטה מוגש בפניכן מלא בתוכן ומסר חזק שלא יכלתי לדלג על האתגר רציתי להביע בפניכן את הרעיון,(למרות שרציתי הרבה יותר להרחיב ולספר מה הפסיכולוגיה שמאחורי ,אבל הבנתי שאיני יכולה לעשות זאת) לכן עשיתי רק מה שעשיתי, תהנו עם הקונץ' בסוף וקחו לתשומת לבכם- תהנו!..המבחן בפסיכולוגיה הסתיים זה עתה
טום וג'ק יצאו, נטופי זיעה
לפתע נגלה מולם שלט ענק
טום התקרב, נבהל ושתק
ג'ק קרא בקול ת'גלויה:'האדם שניסה לגרום לכם להיכשל
מת זה עתה
וארון קבורתו בחדר ההמתנה
בבניין האוניברסיטה בקומה השנייה'ג'ק וטום החליפו מבטים
החליטו בלי קול -הולכים!
רועדים , מבולבלים וקצת מצומררים
חושבים מי האדם שאליו הם פונים
מדוע רצה הוא לראות בכשלונינו
חשבו בשקט, בחוסר אוניםפתחו את דלת חדר ההמתנה
והופתעו לראות את שאר חברי הקבוצה
"אז אנחנו לא היחידים"
"מישהו יודע מה כעת עושים?!"
לפתע נכנס גברתן עם מדים
'כל אחד ניגש ,פותח ת'ארון
לוקח גלויה סגורה מהפינה
לא להיבהל אם יהיה שברון
צאו מיד קדימה ,למשימה--'הראשון מגיע, צווח, מחליף צבעים
השני אותו דבר רק בלי מילים
טום וג'ק קוצצים ציפורניים
בסוף ניגשים בחריקת שינייםמראה ענקית נגלית למולם
'מה זה, עושים כאן צחוק מכולם?!'
טום כעוס ,נרגז כולו
'רק רגע' ג'ק ממהר לעוצרו
'בא נקרא ת'גלויה מהפינה'
טום נסחב אחריו עם סימן שאלה
תולשים את חוט הקשירה
ולעיניהם נגלה תוכן הגלויה"האדם היחיד שיכול לגרום לך להיכשל
זה רק אתה בעצמך, תודה לקל"
---- -
שעת דמדומים
שמיים אדומים
חמה מפנה השמייםחילופי משמרות
בין שני מאורות
בשחור נצבעים גם המיםאיה את השמש
להיכן שוב הלכת,
מדוע החשכת לי הכל?רוצה עוד לראות
שמיים תכולים
עננים וים של כחולאיך אמשיך בדרכי
כי פנתה לה השמש
חשוך לי, קודר, מנוכרוהמסע גם ארוך
ועייפתי מאוד
לבדי כך, בחושך הזרנצנוצי כוכבים
לבנה מאירה
מחייכת מתוך השחורדע שגם ברגעי
חושך והסתר
אם תביט טוב-
תצמא שם אור -
הגל ממהר
דוחף את כולם
שלא יאחר
כובש את היםוהסלע עוצר
אותו בבום
אותו הוא שובר
לפירור זעוםויש לי שאלה
ואני לא מבינה
איך הים ממשיך לנסועאיך הוא לא מתייאש
ממשיך וכובש
לא עוצר מִפְסועאז אמר לי איש
זקן וחכם
תשוב ותביט
לתמונת היםתתמקד בסלע
איך הוא לא נשבר
למרות שכף הקלע
כמעט גבראת הקושי מרגיש
אך לו בז
לעמוד ממשיך
הוא לא זז. -
והלב שלי מפחד
שוב להתאכזב
והכאב שבי
שוב מהדהד
כל מה שעברתי
ואת עצמי בניתי
מפחדת לעבור הכל שוב
שהכל אלי ישוב
ואפול יותר חזק
בלי רצון לחזור
כי כשהלב נופל לאותו כאב
החור חזק יותר יכול לחדור
והלב ידמם פי שניים
ואני אפול למים
לדמעות שלי
לכאב שבי
ללב שלי
לפני שהכל יהיה מאוחר
ומפחדת להגיע ליום
שלא ארצה לקום מחר...
טוהר -
שלושה סטודנטים
הגיעו לגמר הגדול
שלושתם מצפים
להצליח בכול
אחרי שעברו
שנים ארוכות
בהם התמקצעו
בלא הפוגות
רבע חצי ועשירית
משולש פאי ו .עשרונית
הגיע הרגע
הלוא אמרנו זה מכבר,
שלושתם מוזמנים
למבחן שיערך מחר
בשעה מסוימת
עליכם להיות
בואו יחד
וננסה
לעמוד מהצד
ולראות מי יזכה
המבחן
בן שלושת השאלות
קשות ומסובכות
מי יוכל לנסות
אך תדעו קודם
כך נאמר להם
שהשאלה השלישית
היא בלתי פתירה
ואין לה תשובה
טובי המוחות
ניסו שנים לפותרה
וללא כל הצלחה
אין סיכוי
כך אמרו כולם
בלתי אפשרי
לא תצליחו לעולם,
בסוף המבחן
מתח של ממש
מי ינצח
מי מימש
את יכולותיו
בלי להתגמש
לפתע דריכות
שקט מוחלט
צווחה
בהלה
איך זה נעשה?
אחד משלושתם
ידע את התשובה
על השאלה
הבלתי פתורה
הלכו
בדקו
שאלו
בררו
והתגלה הסוד
כולם צחקו
בכלל לא ידעתי
שזו שאלה
כה קשה
אמר הלה
באתי מאוחר
ולא שמעתי
את ההדרכה...זה בכלל לא מצחיק...
המסר הגדול הוא שאנו לפעמים מרימים מראש ידיים כי כך כולם אמרו,
כמשל הצפרדע והבור,
שלמרות שכולם צעקו שאין סיכוי לצאת מהבור היא הצליחה לבסוף...
כי היא הייתה חרשת,
לכן חשוב שלא נאמין למי שמנסה לייאש אותנו
(ולעמים זה אפילו בא מתוכנו ...)
ואני חושב שעמדתי בשני התנאים של האתגר גם סוף מפתיע,
וגם משל לחיים,
הלאו כך? -
שמש של חורף.
תגידי לי שמש.
שמש של חורף
מה את עושה שם תלויה?
הרוח נושבת.
מקררת.
ועננים מסתירים את אורך.
אז למה את שם
ממשיכה לזרוח
מנסה להאיר את העולם?
מוציאה את כח
כדי לחמם
אבל כוחך כאילו נעלם.
תגידי לי שמש
למה את נשארת שם תלויה
למה את לא מוותרת
כשאת כבר במשך שנים רואה
שאין לך אפילו,
שניה אחת של הצלחה?שמש.
תני לי טיפה מההתמדה שבך
כל יום מחדש לנסות להצליח.
להצליח לחמם, להצליח לזרוח
למרות העננים, למרות הכוח של הרוח
שמש.
תגידי לי שמש
איך את נשארת שם תלויה?
תגידי לי שמש
שמש של חורף
מה גורם לך,
לנסות כל יום
מההתחלה..? -
This post is deleted! -
סכין
אקדח
בנזין
חנק
איך לבחור
תמווות
היא ישבה
בינה לבין עצמה
והתלבטה
וחשבה
איך לסיים
את חייה
בהכי פחות כאב
כי גם ככה
הלב כבר לא עובד
אז מה כבר
נשאר לה לשתק
רק את הגוף
והדמעות כבר נגמרו
והמכסה
כבר הסתיימה
כי בכל זאת
לכל כאב
יש גבול
אז נכון שעל הלחי
אינלה בכי
אבל בתוך הלב
אצלה מבול
והיא שואלת תעצמה
ככה כולם מרגישים
לפני שהם מתאבדים
ככה כולם מרגישים
לפני שתגוף שלהם
הם מאבדים
ואז היא הגיעה
להחלטה
ללכת לחוף הים
שם לא יהיה
אף אחד שיפריע
לא יהיה אפחד
שיגיד לה תתפכחי
יש עולם יפה
מבחוץ למחשבות
והיא נסעה
,באופנים חשמליות
בדרך למוות
בדרך לסוף להתלבטויות
לסוף המחשבות
לעשות פשוט סוף
לכל הרע
ועל הגדר
היא רצתה
לעשות קפיצה
כי במילא
היא לא למדה שחיה
והיא באה לקפוץ
והרגישה יד
בתוך הזרוע
זה היה מלאך
שאמר לה
ילדה תרגעי
אבא איתך
תבקשי
הוא יתן לך
הוא מחכה
לבקשה שלך
הוא מחכה לנגב
תדמעות שלך
הוא רוצה
רק לחבק אותך
אבל את מתנגדת
את בעצמך נאבקת
מי אמר
שאת פה השולטת
תביני שאבא שלך
הוא זה שברא את העולם
תביני שבלעדיו כלום לא היה קים
נראלך שקשה לו לתת לך הכל
נראלך שהוא לא יכול
לתת פי מיליון
ממה שאת מבקשת
רק תבקשייייייייי
תצרחי לו אבא
אנייי רוצהה עזרה
את הידיים אני מושיטה
אבבא לא מגיע לי
אבא אתה הכל בשבילי
ופתאום את תראי מעין
יוצא מעיניך
לאא אלו לא הדמעות שלך
הם הדמעות של אבשלך
הם נופלות ככה על פניך
לאבא כואב שככה את מרגישה
כי הוא אבא
ולומשנה איפה את
וכשאת מתרחקת
אבא יושב ומשתנק
שאת ממנו מתעלמת
אבא יושב ושותק
אולי את תחזרי
הוא מאחל בליבו
אולי בין יום את תקלטי
שהכל היה לטובה
ואז את תודי
אבל בייניתים תבכיי
כע מותר לבכות
אל תלחמי בדמעות
הם כלכך טבעיות
כי אם הם הם
היו לא אנושיות
אלוקים לא היה
מתאווה לאלו הדמעותאילה)🥺..../
זה סוגשל משל ....
אז חשבתי שזה קשור לפה..🤭
אין בזה כלכך חרוזים בגלל שזה נכתב נטו מהלב ומתוך כאב
אז מקווה שזה בסדר..
וזה כתוב בלשון נקבה נטו מנוחות!... -
{מוקדש לכל אמא יהודיה באשר היא(אם הן בכלל נמצאות כאן, נראה לי יש פה רק מתבגרים
)}
אחרי הקפה
ערב אחד הרגשתי קשה
הייתי חייבת כוס קפה
הולכת למטבח רגליי מדדות
בוום, כיסא, והן כמעט מועדות
בעניים טרוטות מחפשת כוס
הכל בכיור מחד"פ אין מנוס
הסוכר עם נמלים מטפסת לשכנה
בקפה יש רק חצי כפית אחרונה
עוד רגע נרדמת, שהקומקום יתחמם
מוזגת לכוס עוד מעט אסיים
נגררת למקרר מוציאה ת'חלב
סוגרת בחוזקה, נופל משהו מעליו
כשהסבלנות כמעט נגמרת החלב נמזג
ואל השולחן פוסעת בזיגזג
יושבת לי בנחת בסלון המבולגן
וחושבת על הבית ילדים והגן
ופתאום זה בא בהבזק של שנייה
שאני היסודות באתר הבנייה
עליי עומדים
בעל, בית, עבודה, ילדים
ההבנה חדרה עמוק לנשמתי
ההתרגשות העיקה על נשימתי
ומחשבות רצו על גודל האחריות
אך לבסוף נשארו רק רסיסי עייפות
מיד נכנסתי לפעולה
כראוי לאמא עמלה
באותו הערב לא היה לי קשה
אותו יום היה יפה
כי פשוט הייתי אחרי הקפה -
כבר יומיים מתחשק לי לבוא ולשאול
איך יוצרים זכוכית מחול
ומדוע קשה לפעמים לעלות
ומה כזה קשה להתגבר
ולמה זה לא כזה אפשרי לשמוח
וכמה מרוויח מי שבוכה
והאם הדמעות באמת משחררות
וכיצד יוצרים מהלימון לימונדהאוי יהודי
אל תפחד
תחבק אותי
ותתעודד
תדע שבשבילי
אתה תמיד תהיה מאה
אז רק בשבילי
אל תיפול
ותמיד תעלה
ותפסיק לשאול
פשוט תענה
ואם זה קשה
תדע שתמיד
אתה תהיה
הבן שלי
האמיתי
הטוב
האצילי
ילד יהודי -
רעש מסביב
נעמדת
בודקת
מי המרעיש
מי לא יודע שעכשיו נחים
מי לא יודע שכבר השמש שקעה
ושיש אנשים שכמהים לשקט
כמוני למשל
רואה
ערבים
מפעילים איזה מכשיר
מעצבנים
רשעים
יא ישמעלים ארורים
עכשיו הבנתי מי מרעיש
יוצאת החוצה
קצת להוציא את האדרנלין
קצת לפרוק עצבים
על כמה ערביםמה אתם עושים?
אני שואלת
עם כל העצבים
בטונים גבוהים
תנועות ידיים חדות
וסומק בפנים
מסדרים את הכביש
הם עונים
מפעילים את המכבש
ומרעישים
אבל לילה עכשיו
אני עצבנית
תשתיקו את זה מיד
אני דורשת
הערבים הסתומים
מסתכלים
אחד בשני
שואלים
מה כבר עלו הכוכבים
נבוכים
סליחה
כמה דקות והולכים
וואלה
כמה כח יש ליהודי... -
עיפרון יקר,
רגע לפני יציאתנו לאוויר,
חשוב לי כמה נקודות לך להזכיר:
*כדי ליצור ולעשות דברים גדולים-
אנחנו חייבים בידי מישהו להיות אחוזים.
*העופרת הפנימית- היא העיקר,
בלעדיה שום קו ושרטוט לא יהיה ניכר.
*נצטרך מידי פעם לעבור חידודים-
רק הם גורמים לנו להיות ברורים וחדים.
*נקודה רביעית היא לא דמיון רחוק-
כל טעות וקשקוש אפשר לתקן ולמחוק.
*נקודה חמישית ואחרונה-
נדאג להשאיר רושם בכל מקום ותחנה.
ועכשיו אלינו, אח יקר,
אתה חייב להיות בידיים של מישהו
כדי ליצור ולעשות דברים גדולים.
הפנימיות שבתוכנו-
שווה יותר מחיצוניות מלאה בקישוטים.
לפעמים נצטרך לעבור תקופות מאתגרות,
הן לא שוברות- אלא בונות ומשדרגות.
גם אם טעיתָ- זה לא נורא,
אתה יכול למחוק ולנסות מהתחלה.
ודבר אחרון- אך מאד הכרחי:
לכל מקום שתגיע תדאג להשאיר רושם חיובי.
בהצלחה!
