ישבתי שם
מרוסקת
שבורה
מהעולם הזה, מהאנשים
ישבתי שם
מפוררת
קרועה
מהחיים
ישבתי שם
עם מועקה
ומר לי
כלכך
ישבתי שם
בשתיקה
כשמשו בי
צרח
ישבתי שם
מבכה
עם לב שואל
ישבתי שם
מחכה
שיבוא גואל
בצידי הדרכים את עומדת
מבטך הנואש משוטט
מסביב לועגים, את רועדת
הבלבול מאיים למוטט
'מה לך ולהם' שואל קול בתוכך
'הן את לא כמו כל פרחח אסופי'
אך למישהו נוסף יש השפעה על מוחך-
היצר משדל בכח אינסופי..
'הרגליים כואבות רוצה את לשבת
ומה תעשי ועודך נסיכה
התיישבי על הבוץ, לחכות לרכבת
אבא יבין ותגיע סליחה'
הוא משכנע היטב ולך אין תשובה
בתוך ליבך את יודעת
אולי היא בכלל לא כתובה
אָת את קול נשמתך שומעת..
ליבך בוכה וכולם צוחקים
כשפיך לוחש- לא!
ואין כפיים ואורות זיקוקים
כשהעזת פנים למולו
אין לך כבר כוחות ונמאס לך לחכות
שאי פעם יגיע הרגע
אבל הבטחה של שנים שהחזיקה דורות
מצילה אותך מפגע
ואם נשברת וישבת על החול
קומי ותמשיכי הלאה
לא כבה המסך, גם אם נשארת בלי קול
יש לך אבא אוהב שם למעלה
ואת עוד עומדת על השביל
לא סופרת את "כולם"
רק לכבוד, ובשביל
מלכו של עולם!
אלוקים אתה יודע
על רצון שמתפרע
חלומות משתוקקים
והעולם שמשתגע
אלוקים אתה שומע
את הלב שמשתכנע
ונוהה אחרי דברים
בקצב משגע
אלוקים אתה רואה
את הילד שלך תועה
הוא נמצא במחשכים
וכיף לו שם, נעים
אלוקים אתה נמצא
בזמנים של 'אין מוצא'
כששורף לנו בפנים
ונמאס מהחיים
אלוקים אתה כואב
את הבת שאתה אוהב
היא בורחת לסדקים
וסוגרת את הלב
אלוקים אתה נוכח
אחרי כשלונות בוטח
ועל תזמורת החיים
אין כמוך מנצח!
יום אחד זה יקרה
והלב שלך, המחוספס
יהיה שלם
והצבט הזה שתפס
יעלם
ההרים שאת שורדת
יתגמדו
הקשיים שאת עוברת
יעלמו
ואז, כשאור יאיר את העולם
ואמונה תפעם בלב כולם
כשהבריאה תאמר שירה
את תחיי תאווירה
ואת תראי,
כשהרגשת לבד,
מישהו נתן לך יד.
וגם כשלא הבנת איך,
הוא חייך..
האבא שתמיד לצידך
אז תאמיני לו,
תאמיני בו.
שוב היא בדיכי,
ובא לה למות.
חוזרת כמו תוכי,
אני- אטימות.
כמה אני יכולה,
לשמוע להכיל
וכבר אין לי חמלה,
וגם לא עור של פיל
ועל אף, ולמרות,
שלפעמים אין בי פנאי
לשמוע צרות,
דיכאונות ו-דייייייי
אני עדיין מקשיבה,
אוספת כוחות.
שתראי, את אהובה,
אצלי לפחות..
ואם שוב יהיה לך קושי,
או סתם משו רע
אז בואי, חופשי,
אני פה, חברה!
הי, אתם שם שומעים?
אני פה אם לא שמתם לב
ומי שירפא, שיבין
ללב הרוטט בכאב?
איך זה שככה, ממש בין כולם
אני לבד, ומה שמולי
כאילו אין עוד אחד בעולם
שעומד על התדר שלי
אנשים רעשים צבעים וקולות
המולה חיה וכובשת
אז למה אצלי הכל ריק ואילם
מרגישה חסרה, מיובשת
@ אייצ-ית
ראיתי צבע שחור,
ראיתי גם צבע לבן-
לימדו אותי שאפור,
זה עירוב... בלאגן...
@ margalit
ראיתי את השקיעה
ראיתי את הצבע
לימדו אותי שלביאה
משמרת זה הרגע
@ רבקה
נזכרתי במראה אור,
חיפשתי תמיד לאן,
לימדו אותי שהכפור,
לעיתים חודר גם כאן.
@ AVITAL-1
הבטתי בנטיעה
באנשהוא בטבע
לימדו אותי ש'הקוצרים ברינה'
את פרים זרעו בדמע
@LOVE-ME
וכל המרחק שנפרש לו סביב,
הקיים וההוא שבפנים.
אולי יש לו חלק, אולי הוא הכאיב,
ותרם לחוסר האונים..
רק רגע להקדיש,
לנשום, לראות שחקים.
לתת לי להרגיש,
את הבריאה של אלוקים.
במרוץ הדהירה,
דקה להיעצר.
מודה על בחירה,
של לילה, וחצר.
אי שם נופל כוכב,
צופן לי עתידות.
והרגע שלי, מורכב,
מאינסוף של תודות.
@margalit
השיר באתגר כתיבה נדירר
איך אני אוהבת אותוו
יש פה
שיר ש- @נגינתי כתב.. אולי זה טוב.
@ארי-6-0 אמר בשירים לכתיבה וקריאה שימו לב לפני כתיבת פוסט לחוקי הקטגוריה:
יש למישהו שיר על תקופת השידוכים מאכזבת ומעצבנת והמתסכלת
@כ-פ חח. כע...
יש מצב שאת יכולה לנסות לשחזר את השיר?
אפילו חלק..
את הסוף בעיקר אני צריכה.
אולי יש למישהו את המילים לשיר-
זאת אגדה כזאת, על מלך סין, והעציץ.
מתחיל ב- בא ילדי נצעד יחדיו אל השדמה..
ופליז לא מגוגל, כי אני צריכה את זה בגרסה טיפה שונה ממה שיש שם.
אם מישהו מכיר אני ממש אשמח! תודה.
@הגדול-מכולם אז תמחק. וברעיון נראה לי שגם הוא יכול למחוק.
@הגדול-מכולם
לא יודעת, נחכה לצוות פיקוח.
@הגדול-מכולם אז אולי יש עוד מילה.
אני לא משערת, זה כבר קרה בעבר, ואחרי שמחקו את הפוסט הנושא נפתח.
@הגדול-מכולם ברגע שהתגובה תמחק, נטפרי "יבטלו את החסימה"
זה בסך הכל רובוט. כשלא תהיה את המילה הבעייתית הוא ישחרר.
@הגדול-מכולם מה הענין? צוות פיקוח יכולים למחוק את התגובה, והנושא יפתח.
וואלה. אבל מה זה הדבר הזה? שיפתח נורמלי! וגם אי אפשר לרדת עד הסוף, אלא רק עד התגובה החסומה..
@טיטו התגובה של מיוזיקלי 3 איקסים. כנראה היא גרמה לחסימת הנושא.