• Register
    • Login
    • Search
    • Unread
    • Recent
    • Unsolved
    • Users
    • חיפוש גוגל בפורום
    • שליחת פנייה לניהול
    • תנאים ומדיניות

    אתגר | הינדיק🐔 | אני הוא הנורמלי!!!

    ספרות מקצועית
    5
    5
    304
    Loading More Posts
    • Oldest to Newest
    • Newest to Oldest
    • Most Votes
    Reply
    • Reply as topic
    Log in to reply
    This topic has been deleted. Only users with topic management privileges can see it.
    • רבקה
      רבקה צוות פיקוח last edited by רבקה

      הארמון במהומה,
      בן המלך השתגע.
      קדחת על מי ומה,
      לא אוכל ומגעגע.

      הסביבה בחידלון,
      כולם כבר מקפצים.
      לאלוקים הפיתרון,
      שינרמל משוגעים!

      מסרב הבן לדבר,
      דר תחת השולחן.
      על ארבע מתגרגר,
      הארץ לו למשען.

      אף בגדיו נטש הילד,
      נותרו המה מיותמים.
      במשכנו ערום כעבד,
      סרב לשמע תחנונים.

      אני הינדיק, חזר ואמר,
      לא אוכל או מתלבש.
      לגעגע ולגרגר נותר,
      מתרחק מכולם כאש.

      פתע פתאום בא חכם,
      והבטיח לגאול הבן.
      התפשט גם הוא ונהם,
      בעיניי ההינדיק מצא חן.

      אני הינדיק, אך אוכל,
      אף מותר לי להתלבש!
      אוויר לעיתים אני נוטל,
      בחצר בחוץ אני נופש!

      וכי הינדיק כך לעד יחייה,
      תחת השולחן כל ימיו?
      גם אתה בא הנה תשתה,
      והלביש לגופו אף מכנסיו.

      כך נרפא בן המלך,
      לאט לאט ובזהירות.
      תבונה עמדה לערך,
      ולא כח ושטלתנות.


      אז...
      הבאתי לכם כאן חיבור על בן המלך שהשתגע. משל שסופר על ידיי רבי נחמן מברסלב. בחרתי בו כיוון שהוא דיי מפורסם, ומלמד הרבה מאד על התנהלות נבונה בחיים.
      המטלה שלכם [מותר להחליף את המילה אתגר נכון?;) ולא... אנחנו ממש לא בבית ספר😱] היא לכתוב חיבור מתוך ליבו של ההינדיק עצמו. מחשבותיו, דיעותיו, וכו'.

      תנסו להיכנס לראש של אדם שחיי כתרנגול, וחושב שהוא הנורמלי וכולם משוגעים, ולא מבינים אותו ורק רוצים 'לכלוא' אותו.


      פייטינג🤗

      אתה אוהב, אבל שונא. מתכחש, אבל יודע. גאון, אבל טיפש. דפוק, אבל נדפק👊🏼

      1 Reply Last reply Reply Quote 20
      • עדי 3
        עדי 3 last edited by עדי 3

        נמאס לי כבר
        מהעולם הצבוע,
        אולי זה לא ניכר
        אך אני מרגיש תקוע.

        יש מוסכמות חברתית-
        היא קובעת ומכרעת
        ואופנה שגרתית-
        שאת כולם משגעת.

        חי בלרצות אחרים,
        ואני לא מרוצֶה.
        צועד בָשביל שכולם הולכים,
        ואת דרכי לא מוצא.

        עוצר את המרוץ,
        תולש ת'מסיכות.
        אולי זה לא ממש נפוץ-
        להלך בלי תחפושות.

        אבל עכשיו אני- אני,
        מרגיש משוחרר.
        ועכשיו באמת-
        אמיתי ומאושר!

        🐔 ניסיתי להיכנס לראש של הינדיק אחד-זה מה שיצא...🐔

        מאחורי כל אדם חזק- יש סיפור שלא השאיר לו ברירה!!!💪

        1 Reply Last reply Reply Quote 10
        • אייצ'ית
          אייצ'ית צוות פיקוח last edited by אייצ'ית

          רוצה שיכירו בי ככה -
          בלי תנאי,
          אני לא רוצה להיות מעט
          ולא יותר מידי
          כל אדם שני מתגלה
          בסוף כקנאי
          ולי נמאס לחשבן
          זהו זה ודאי!

          כן, תעקמו את האף
          ותרימו גבה
          עוד יום פה נשרף
          בהוצאת דיבה
          תגידו שממני נשקף
          בן ערובה
          ובא לכם לומר אינאף*
          על כל תגובה.

          נו אז מה אם היום אני
          בשיער מקורזל
          נו אז מה אם בחורף
          אני בסנדל
          נו אז מה אם הים
          לדעתי מגדל
          וכל השכונה מצביעה
          הוא מגודל....

          תסתכלו לי בעיניים
          אל תרפו
          אל תגידו שבינתיים
          אני קפוא
          אז אני מביט לשמיים
          מתוך האחו
          וצועק מהקרביים
          אל ההוא....

          למה רק אתה מוצא את הדרך
          לקבל אותי כמו שאני?
          רק אצלך מילה שלי היא ערך
          ולא אתפרש כחולני....


          לאלו שצריכים תרגום:
          *אינאף = enough, כלומר מספיק...

          "מגיל קטן למדתי שהעולם יפה ומלא בצבעים
          וככל שגדלתי והחכמתי הבנתי עד כמה האנשים שחיים בו צבועים..."

          1 Reply Last reply Reply Quote 14
          • זברה
            זברה last edited by

            זה רק אני,
            והמעיל האדום שלי,
            שהיום, הוא אדום מתמיד.
            זה רק אני,
            עם מחול השדים שבי,
            והטעם, חזק מאי-פעם, עמיד.
            זה רק אני,
            ותמונה בודדה שיצרתי,
            בכוח המשכתי נותן בה חיים.
            זה רק אני,
            לבד על ההר נשארתי,
            רואה איך כולם הפכו שתויים.
            זה רק אני,
            בתוך סירה מנייר שבניתי,
            אך יפה היא מאלף בתים אחרים.
            זה רק אני,
            ומסכה, אחת זולה, שקניתי,
            כשניסיתי להיות 'אחד מהספרים'.

            כן, זה אני,
            ההוא מהצד האחר, המוזר.
            וביננו חלל ענק של מילים.
            תמהוני,
            תקוע בחדר קטן, מפוזר.
            אבל נקי, מכל אותם כללים.

            אנשים יכולים לשכוח מה אמרתם,
            אבל לעולם לא ישכחו איך גרמתם להם להרגיש...

            1 Reply Last reply Reply Quote 15
            • יעל ק.
              יעל ק. last edited by

              קוראים לי משוגע ואני נורמלי-
              אני לא בוכה ונותן חיוך רנדומלי
              אני לא שותק כשרע לי
              אני לא בוכה בשקט
              כשרק לצרוח בא לי

              קוראים לי מסכן ולא נראה לי-
              אתם העצובים הנצחיים
              הבוגדים מתחת לשמחה
              אתם היריבים הכי רגישים
              קופצים בראש לכל שמץ הלצה

              קוראים לי חולה ואין בריא ממני-
              אני לא מחקה אף אחד במראה
              יש לי נראות ייחודית
              אני לא משתנה לפי האופנה
              האישיות שלי חד משמעית.

              קוראים לי משוגע ואני נורמלי-
              אני תרנגול מודע-טוטאלי
              לא צריך לתהות מה נראה לי
              לא צריך להתחשבן אם טוב,
              או מר לי...


              יעל#

              The way you speak to yourself matters the most

              1 Reply Last reply Reply Quote 9

              • First post
                Last post