אתגר כתיבה 31 (:
-
אז הנושא נבחר השבוע על ידי @יעל-ק וזה מה שהיא כתבה לנו.
"אז הנושא שבחרתי הוא קצת קשוח ולבעלי לב חזק במיוחד-
תחשבו על האירוע הכי קשה שעברתם בחייכם- ותכתבו על זה שיר, זו יכולה להיות מסקנה ,מחשבה או סתם סיפור בצורת שיר, אבל- בצורה עקיפה בלבד ובדגש על מסקנות או הבנה מהסיפור ולא רק סתם סיפור...סומכת עליכם שאתם מסוגלים..."אז שיהיה בהצלחה חברים, אל תשכחו להיות מזה גם אם זה צלקת חדה ועמוקה, יום יבוא והיא תהיה מה שיצר את האישיות שלכם.
הדדליין השבוע יהיה עד יום חמישי הבא בעזרתשם, תהנו
️אני לא עצמי.
תכף אשוב... -
היום לאנשים כבר לא מתייחסת
למדתי לחיות ולהישאר שפויה בערך
לקפוץ לתהום גם אם אין ברירה אחרת
אני אוכיח לכולם שעדיף לחיות עם ערךהיום לאנשים כבר לא מחשבנת
למדתי להכניס לכיס הקטן
גם כשכואב בפנים ולא מסוגלת
מתחילה עכשיו ואת מחסני הלב מרוקנתהיום מאנשים כבר לא פוחדת
גם אם יתנו לי סטירה מצלצלת
שתפיל אותי למטה
אני יודעת שאצמח מזה ויעלה מעלההיום, לאנשים האלה אני מודה
בזכותם גדלתי והבנתי
עד כמה אני יכולה, מסוגלת ושונה
להיות מי שאני היום, בזכות מה שאז עברתי -
קברתי אותה, הילדה
חיוך גדול, מילה כובשת,
לא צריכה מעבר.
כן, אני, זאתי המוחצת,
חפצתי מהשדר.זרם חשמל ארוך שנקטע,
באמצע הבנייה.
בניין שלם פתע נתקע,
קרס עליי, ילדה.זה להסתכל לי בעיניים,
ולומר לי צד אחד.
זה לנעוץ בי ציפורניים,
במקום הכי חד.כמו פגיעה ישירה בראש,
תריס על המבט.
לא חישבנתי סוף מראש,
מוחי כבר ממוטט.אז תסתכלו לי בעיניים,
אמרו משפט אחד.
תשלפו את הציפורניים,
המקום אינו חד.זרם החשמל, זה שנקטע,
פגע בול במטרה.
הבניין ההרוס, זה שנתקע,
קבר את הילדה.מתאר מילה במילה מקרה עצוב מהחיים שלי, כזה שכתבתי עליו מלא שירים. נקודת המבט הזו היא חדשה אצלי, ולכן היה לי רעיון נוסף לכתיבה מסוגננת עליו.
מאמינה שחלקכם הבין את הרעיון אליו כיוונתי, וגם אם לא, תרגישו קצת את התחושה הזו.
שלא נצטרך להגיע לכתיבת שירים מהסוג הזה, ואינשאללה שכולם יתחשלו כמו שאני התחשלתי!
-
והלילה ארוך
אין לי מנוחה
כל המחשבות במרוצה
העיניים אדומות
והכרית רטובה
מנסה להירגע
רק לשנייה
אבל הסכר נפתח
ומתגבר יותר
הבוקר מגיע
ואני רק במיטה
לא רוצה לקום
אין לי למה
כבר ריסקו
לי את הנשמה
ואין יותר
מה לשבור
כי כנראה
שהלב כבר
לא יפעום
כל לילה
זה אותו הסרט
מחכה שייגמר
זה נראה לי רע
אבל עמוק בפנים
מתנגנת לי מנגינה
"כמה טוב עוד לפניך
רק אל תעזבי ידיים"
אני יודעת שמחכה
לי המון טוב
גם אם זה נראה
שאני רק הזרע
הקטן באדמה
ואני סתם עוד מישהי
בעולם בודדה
יבוא יום וייצא ממני פרח
שרק גודל וצומח
לא אתן לו לנבול
כי מפה זה
רק לגדול! -
זמן מנוחה, שלווה ושקט
משניה של שמחה לאש בוערת
זהו רגע שלשכוח לא ניתן
המגייס לו לעזרה, כוח איתןלהשאיר תראש מעל המים
רוצה רק לראות שוב שמים
רק להשאיר בלי להתיאש
להשאר בחיים עם כל מה שישזהו נגמרו הכוחות לנשום אויר
נגמרו האפשרויות, הגוף שביר
עוד נשימה אחת אני משכנעת את עצמי
ואני ממשיכה בתקווה זה לא הסוף שלי!!!זה מחזיר אותי לתהום של כאב
אל אותו הלילה שהכתים את הלב
את ההרגשה של אותו יום
שפחדתי שכבר לא אחלוםבכרית שספוגה בים רגשות
אני מביטה חזק לאותם אורות
שסימנו לי את שבילי הדרך
להבין שהכל מכוון ולא בערך -
נהייתי אדומה
נקברתי מתחת לאדמה
הרגשתי בודדה
הלב שלי במלחמההשפלתם אותי
יריתם בלב שלי
לקום מחדש כל בוקר
לנסות לא לוותראוטמת את האוזניים
עוצמת את העיניים
מקפלת את הרגליים
לא מרימה ידייםיודעת שהכל משמיים
מרימה את הראש מעל המים
יודעת עכשיו כפליים
שאשא תפילה בנתייםכי הכל תמיד מלמעלה
לא ליפול למטה
עולה במדרגה מעלה
ולא מאבדת שליטהכי גם שהכל נראה שחור
תמיד נמצא את האור
נעיף את הרע מליבנו
וכך נשנה את החיים שלנוטוהר
-
נותרתי בודדה ,
בין אור לאפלה.
הכל השתתק.
והרעש מתקתק.המילים המכאיבות,
ערים כבר חרבות,
ביקורת "בונה",
כבר לא קונה.הפצע הבריא ,
אך צלקת הביא ,
הפצעים כעונה חלפו,
אך חטטים נשארו.לוחמת אני במערכה,
לא אפול ולא אכנע.
בודדה כבר לא,
האור כבר פה,
הכל שוקק,
והרעש מרתק,
מילים לא מכאיבות,
הערים מתרחבות,
ים של אכזבות,
הביא הצלחות. -
עומד בצומת
מול שני כיוונים
השמש מסנוורת
ת'אופק לא רואיםמכווץ ת'עניים
מנסה לזהות
מביט לצדדים
מחפש עקבותאיך אדע
במה לבחור,
לאן להמשיך
אין לי מידע
היכן מאיר האור
וכמעט לא מחשיךבסוף מחליט
פונה לימין
ממשיך לצעוד
גם אם לא מביןהדרך לא סלולה
אף אחד לא צעד לפניי
גם אם היא לא קלה
ממשיך ומחיש צעדייוכשאגיע לפסגה
ואביט לאחור
אשמח שהמשכתי
גם כשהיה שחוראין אושר יותר גדול
מלהגיע לפסגה
היה שווה למרות הכל
להמשיך את המסעאומנם הדרך לא היתה סלולה
אף אחד לא צעד בה לפניי
היא גם לא היתה קלה-
אך זו שליחות חיי!!!את האמת שהשיר הזה נכתב עוד לפני האתגר...כשכתבתי רציתי לכתוב על הקושי והכאב...בסוף יצא לי ***ש"הכל משמיים" , "זה משתלם"...***כנראה שזה מה שהתת מודע שלי משדר לי... -
מקווה שזה בסדר לכתוב פה שיר שכבר פרסמתי...
אבל זה שיר שנכתב בזמן מאוד קשה
רק קראתי את האתגר מיד חשבתי על השיר הזה............................................
זאת הייתה הפעם הראשונה
שקצת איבדתי ת’אמונה
בכיתי כמו בתאונה
זה קרה לאחרונההאמונה בעצמי קצת אבדה
הרגשתי את החרדה
ידי ברטט רעדה
זה היה ממש טרדהמי שאוהב לא פוגע
ומי שפוגע לא שווה ת’כאב
מי שאת ליבי יודע
ישמור עליי כמו זאבהתפכחתי, הבנתי הכל
למדתי לשמוע את הקול
עברתי את זה המכשול
כבר לא אכניס לעצמי עוד גולמתחרטת על מה שקרה
אשים לעצמי את זו המטרה
להתחיל להיות עם בקרה
אקיים את זו ההצהרהמי שאוהב לא פוגע
ומי שפוגע לא שווה ת’כאב
מי שאת ליבי שומע
ישמור עליי כמו זאב -
לב שנשבר
ונקרע התעוות
איבד צורתו לגמריושברים שנותרו
ברחובות למרמס
ואיש לא ידע
התעדכןוכאב עצום
ששטף עולמות
וקרקע נפש אדםהוא עובר
הוא עוצר
ואינו מספר
ונשאר שם בדד
ריקן
את השיר הזה כתבתי אחרי
שחברה שיתפה אותי במקרה קשה מחייה,
והוא מוקדש לכל מי שעבר/ עובר ונשאר לאסוף את השברים. -
רחוק מכאן
A. רחוק מכאן קרוב לשם
לא יודע מה רוצים בכלל
ולסלוח צריך הרבה כח
רוצה לברוח ולשכוחB. רחוק נוסע מעבר לגבול
לא מגיע לשום כיוון ואין אמון
אבל יודע שעמוק בפנים
זה לא מה שכולם חושביםA. עוזב חברים חוצה שטחים
חולף על פני חיוכים וגעגועים
והעתיד כבר מפחיד אותי כאן
ואיך שוב לרוץ בלי לחשוב כל הזמןB. רחוק נוסע מעבר לגבול
לא מגיע לשום כיוון ואין אמון
אבל יודע שעמוק בפנים
זה לא מה שכולם חושביםC. ואז כמו פאזל
שמתאחה ומצייר
תמונה שלא קיימת
שבורה ומרוסקת. -
הייתי נערה טיפשה
שעושה מה שבאה לה
ומה שעולה לה בראש
ואחרי כל שטות כזאת
הייתי מקבלת
אגרוף בראש.
סכר הדמעות שלי
בחיים לא ניגמר
לא ידעתי לעקל
את מה שתיכנן לי הקל
שוב נפלתי
ונשברתי
וקמתי
ואז המשכתי
היום אני יודעת
שזה היה התקופה בחיי
שנכוותי בה הכי המון
אבל גם שנה
שגדלתי בה
הכי רבות בחיי
אני מודה לך אבא
בזכות זה אני פה היום
גבורה
חזקה
ועם המון כוחות לעלות.טוב האמת שהשיר לא כתוב ברמה גבוהה כל כך
אבל שיר שמתאר תקופה בחיי תקופה לא כל כך נעימה
אבל תאמת היא הייתה שווה בזכות זה אני מי שאני היום
ועוד משהו ממש שברתי תראש על מה לכתוב כי בן אדם
מאוד זורם ואני לא זוכרת בדברים בתור טראומות וזה היה
הכי זכור לי אז @יעל-ק תודה שנתת לי גם להשתחרר מזה
ואני גם כמוך בחיים שלי לא יראה למשפחה שלי מה שאני כותבת
מבינה אותך לגמרי תמשיכי לכתוב את פשוט כותבת מטורף -
הלופ הזה הקיף אותי
אני, אני בחרתי
זה לא עזר לי
להיפך, זה ריסק אותיאני רק ילדה קטנה
מותר לי לטעות
הייתי אז כל כך מסכנה
ולא יכלתי אפילו לבכותפירקתי כל מה שבניתי
גם גשמי גם רוחני
מהכל אני ברחתי
אבל בעיקר מעצמיאבל מאז התחזקתי
עוד לא לגמרי עליתי
אבל אני יודעת
שהתקופה הזו המשוגעת
היא הייתה הכרחית
בלעדיה הייתי בתחתית... -
החלטתי:
והחלטתי
חזק לא ליפול
לעמוד מול הכל- להיות כנה
לא לתת לכאב להדוף ולשאול
למה הפכתי לכל כך חלשהוהחלטתי
לקום ולפעול
לא לתת לעבר יותר להרתיע
לחזור שוב אחורה בזמן
לכאוב להתרגש ולשים פלסטר מרגיעוהחלטתי
לצעוק את הכאב לעולם
לא לפחד מתגובות כמו אתמול
לשאוג את הטראומות של ילדה בלי גב
של ילדה שלקחו לה הכלוהחלטתי
שגם אם תצחקו במבוכה
מכמה שאתם קטנים מול השכול
ימות העולם ואעמוד עדיין כמו שאני
ילדה גאה לעבר הרוס.
עם עתיד גדול.נשבעת.
יעל#
-
מערבולות
ניסו אותי למשוך
נאבקתי בגלים
וכמו בלופ הכל חזר על עצמו
ללא הפסקה
לא נגמר וחוזר להתחלה
היה לי קשה לצאת מזה
ניסיתי לא להכנע לכאב
חיפשתי גלגל הצלה
שירים אותי מעלה
מערבולת של תחושות שונות
מגוון חרדות
שתוקפות ומשתקת
מהמציאות הוציאו אותי
להישאר שפויה רציתי
להמשיך בשגרה כאילו כלום לא קרה
כמה קשה להצליח להרים את הראש
להתרומם על הגל
לנשום חזר
לעצום עיניים
ללחוש "שיר למעלות"
ואט אט לעלות -
תמיד חשבתי,
שאני לא שומעת.
היום אני יודעת,
לשמוע אמיתי .תמיד חשבתי,
שאף פעם לא הסתדרתי.
היום אני מבינה ,
שפשוט מחכימה.תמיד חשבתי,
שאני לא יכולה .
היום עומדת בעוצמה,
לדלג על מכשול למדתי.תמיד חשבתי,
שאני לא אשתלב.
היום אני יודעת לשלב,
רגישות והקשבה.תמיד חשבתי,
שכל מילה בונה,
היום זו לא שאלה,
אני ההוכחה....תמיד חשבתי...
והיום אני יודעת...מסר -הקשבה מתוך נסיונות החיים.... -
חיוך מזויף
עיניים בורקות
הבטחות נשלחות
בונות מגדלים
ואני כה תמימה
בוטחת מאמינה
שיום יבוא ויתגשמו המילים.
בזמנים של כאב
נאחזת, מחזיקה
בדיבורך הכובש המרשים
"אדם צריך לעמוד בדיבורו"
כך לימדוני המבוגרים.
והרגע הגיע
חיוך פתאום נעלם
ההבטחות שהבטחת היו ואינם
והלכה התמימות
ואבדה התקווה
האמון נעלם הוא גם כן
שלום ולהתראות לך ילדות מתוקה
פני את מקומך ללב שהזדקן.כך נותרתי שבורה
בלי שום ציפיה
נשענת רק על אבא שבשמים
לא בוטחת באף בריה.בחיים הסוף לא תמיד טוב. גם אם הצלחת לקום מהנפילה לפעמים הפצע שנפער נשאר ללוות אותך לעד. -
ואם ניתן ת'דעת
לאלה ששם, בין שיחים
ואם נשים לב שיש אנשים
שרואים, אך אינם נראים.אם נחשוב מחוץ לריבוע
בן יש הרבה כלואים
אם נפרוץ אפילו רבע
לטובת אלה הכמהים וצריכיםאם היינו מתחשבים
במי שצריך באמת
אם היינו יותר מסתכלים
על אלה שבצד קשורים, לא מצליחים לצאתאם ניתן רק מבט אחד
ונשלח חיוך קטן
אם נראה להם, הנובלים
שיש שזוכרים, שיודעים שהם קיימיםאם רק.. אז היינו מגלים נשמות טהורות
פצועות אך נדירות
נגלה עולם שלם מול פרצוף ודמעות
נגלה גוונים חדשים בעולם הצלקותאבל אם ואולי נזכור
ואם בכלל נרצה..
עד שזה יקרה
חיים אחרים נובלים בכל פינה וקצה. -
חסר אונים
מול הגלים
ושותקהייתי צורח
אל הירח
אבל שותקשותק כי, אין מי
שישמע אותי
אז אני רק שותקשוכב בלי כוחות
בחוף על החולות
ומתאפקהאמת, הייתי בוכה
עד הקצה
אבל מתאפקמתאפק כי, אין מי
שירגיש אותי
אז מתגבר ומתאפקכי בבדידות הזאת
מי ישמע אותי
ובכאב הזה
מי ירגיש אותיואז פותח עיניים
מביט אל השמיים
ונזכראבא, אתה איתי
כן, אתה אבא שלי
ויודעיודע שיש מי, שיקשיב לי
אז אני צורח
ויש מי שמרגיש אותי
אז אני מוצא את עצמי
מתפרק בבכי -
השבוע שוב פעם קרה כמו פעם שעברה ופעם שלפניה ויש לנו שתי משתמשות עם אותו מספר לייקים מה שאומר שנחכה עד הערב לראות מי יכריע בין @רבקה ל @margalit או שמא יתן את הזכות למישהו אחר תצביעו בלייקים עד הערב.
עריכה: אז כמו שאתם יכולים לראות @margalit זכתה באתגר אז נחכה שהיא תכתוב לנו על השיר ונושא חדש לאתגר כתיבה.
