"תכלת ולבן" של דוד בן ארזה- גם אם סחף החיים בשקיעה, זה יתבהר לאט בתכלת ולבן...
-
#anchor("תכלת ולבן" של דוד בן ארזה- גם אם סחף החיים מושך אותנו אחוזי טירוף זה יתבהר לאט בתכלת ולבן...)
בחרתי הפעם לחרוג ממנהגי, אני נוהג למי שלא מכיר לכתוב פרשנות על שירים דיי ישנים, או לפחות על שירים שהקהל (קרי- אנחנו מאזיני השיר) הספיקו לעכל, הפעם מדובר ביצירת מופת שייקח לנו עוד זמן לעכל...
היוצר הענק והמפתיע דוד בן ארזה משחרר לנו בלדת חורף מרגשת העונה לשם "תכלת ולבן", לכבוד יום ההולדת שלו הוא מפתיע אותנו ואותו במתנת יום הולדת שהיא שיר תפילה לבית, תפילה לחיים, שיר שיש בו כל כך המון מסר עמוק, ננסה לגעת בקצה קצהו של קרחון, עד היכן שידינו מגעת...שֶׁקֶט בַּגַּגּוֹת, אֲנָשִׁים קְטַנִּים בַּדֶּרֶךְ, אֶרֶץ, אַכְזָבוֹת, מִתְנַגֵּן לוֹ שִׁיר הֶרֶס
הגגות הם הסמל לעצם הרחוב, לציפורים שמצייצות על הגגות לארובות העשן העולה ומועיח שישנם חיים בבית, שקט בגגות מסמל תקופה לא ברורה של שקט, תעשייתי כזה.. האם הוא טוב או לא,
העולם הוא "ארץ אכזבות" ובדיוק בשל כך חושש היוצר מאותו שקט בגגות שאולי מסמל "שיר הרס" ..
(בקריצה למושג שיר ערש, במקום שיר ערש-לפני השינה, שיר של חורבן ושקט-כינה)שֶׁבֶר, אֲנָחוֹת, אֲנָשִׁים נוֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ, מֶרֶד הַשְּׁקִיעוֹת, מִתְעוֹרֵר בְּדִיּוּק בָּעֶרֶב
השקענו כל כך הרבה ואפי' האנחה שלנו כבר יוצאת מהגרון שבורה, השמש בוגדת בנו שוב ושוקעת אל תוך הערב- השקיעה המסמלת את המרד הזה...
ועכשיו נעצור קצת:
אנחנו חייבים להזכיר ולדבר על הרקע של השיר,
-עכשיו ???
-כן. כן. דווקא עכשיו....
השיר מדבר על ערב שבת זמן בו החמה שוקעת מנרתיקה, השבוע המטלטל שעבר עלינו לטובה ולברכה שוקע, עם כל אנחותיו ויגיעותיו מותיר לנו רק סימני שאלה פתוחים לגבי אותו ערב פעמי הלילה מגיעים ואיתם הצלילים והעניינים מתחילים להתבהר...שֶׁמֶשׁ בַּקְּצָווֹת, אֲנָשִׁים גְּדֵלִים בַּדֶּרֶךְ, אֶרֶץ, חֲרִישׁוֹת, תְּלָמִים זוֹרְעִים בַּהֶרֶס, שֶׁבֶר, יְגִיעוֹת, אֲנָשִׁים מוֹצְאִים אֶת הַדֶּרֶךְ, מֶרֶד הַשְּׁקִיעוֹת , מִתְרַפֵּק, כִּתְפֵי הָעֶרֶב
השמש כמעט שוקעת הרב כמעט כובש את כל השמים, הארץ והאדמה (וגם קצת אנחנו) חרושים מהשבוע האחרון, תלמים באדמה, תלמים בנפש, תלמים בגוף.. "בזיעת אפך תאכל לחם".. יגעים בחיים שכלים ונגמרים מוצאים את הדרך לקראת חיים שכולם שבת חיי העולם הבא, צועדים לשם בדור האחרון, בתקופה החשוכה (קריצה עצובה לפיגוע בערב שבת לפני שבועיים) מתרפקים בזכרון מר מהול בשמחה שהנה הגיע הגאולה, וזה מתבהר לאט...
זֶה יִתְבַּהֵר לְאַט, יַעֲלֶה אֶל מוּל עֵינֵינוּ, כְּשֶׁאֲנִי וְאַתְּ/רגע עוד מעט, שַׁבַּת בָּאָה לִקְרָאתֵנוּ, תְּכֵלֶת וְלָבָן, לֹא בָּלְתָה שִׂמְלָתֵנוּ, בַּיִת וּמִדְרָשׁ נִבְנֶה אֶת חֻרְבוֹתֵינוּ...
זה יתבהר לאט.. אנחנו נבין שזו שבת, זו היא שבאה לקראתנו (זהו שיר תפילה לבית בו מייחל היוצר להקים בית נאמן בישראל בו הוא פונה לאישתו לעתיד בו הוא מדמיין בעיני רוחו את משפחתו סביב שולחן השבת) וכמו תכלת ולבן שהם הצבעים שמסמלים קומה רוחנית גבוהה, אם זה כיסא הכבוד אם זה הסימן של שחרית "שיבדיל בין תכלת ללבן" ואם זה כל תיאור של אור יום, דווקא ליל שבת, שנתן לכל החיים לשקוע ולשמש לשקוע, הוא "לילה כיום יאיר" הוא האור יום התכלת ולבן הכי גדול שלנו...
דוד היקר והאהוב תודה ענקית על היצירה המדהימה הזאת...
ושיהיה לכולם שבת שלום,
בברכת "תכלת ולבן"...
ישי.
תגובות כאן
ובמייל > ml@miktzav.com
-
S shin נעל נושא זה ב-
-
ד ד19 התייחס לנושא זה ב
-
ה הדרי התייחס לנושא זה ב