חיבור | לספור מאחד
-
לספור מאחד:
והצד של הקיר שם המקולף
רק הוא הכיר אותי באמת
היה ביננינו חיבור כזה-
שנינו היינו מקולפים
שקופים מידי לסביבה
משהו כאילו אטום אך
מאבד בכל דקה ודקה
עוד אות חיים של תקווהוהצד הזה של הבור שחפרתי שם
בארגז החול בפינה שכבר לא קיימת
רק הוא זוכר כמה שאריות ממתקים
החבאתי לשעת כושר
רק הוא זוכר
כמה חיפשתי הגנה
שמישהו יגיד לי-
יבוא יום ואת תכתבי את עצמך
בגאווהוהצד הזה של קארה שהסתפרתי
רק הוא יזכור כמה אהבתי אותו ככה-
מסתיר חצי פנים כדי שאוכל לבהות באדמה
שלא יזכרו את הפנים שלי,
הרי גם ככה אני כלום ושום דבר
וכך אני דוחה את כולם
מדחיה לעצמי
ואף אחד לא היה שם כדי לחבק
להגיד לי-
את יפה. והנשמה שלך מאירה אותך חזקוהצד שם של השמש שבורחת
מפני הירח המתגאה
רק הוא ידע
כמה בגללו אני אוהבת שקיעה
זה מרפא אותי,
להזכר במי שהייתי וכמה עליתי לכיוון האפס
אמן וכבר אגיע לשם,
ואוכל להתחיל לספור מאחד---
יעל#
-
@יעל-ק 🥵🥵🥵 זה נראלי האימוג'י שהכי מתאר את התחושה שלי כרגע.
הקטע הראשון, זה עם הקיר, עלה לי בראש אולי מליון פעם מחשבה כזאת, ההדמיות שם פשוט "זורקות" הכל וכאילו חושפות את כל מה שאנחנו חיים עליו בשקרים של העולם שסובב אותנו.
ואם זה עוזר, אז אני אומר לך שאת יכולה לכתוב את עצמך בגאווה, ונראה לי שכל אחד יסכים איתי פה. -
וואו איזה תגובות מרגשות!!
לקח לי שנים לכתוב בגאווה, אבל כן. היום אני כמעט במאה אחוז שם.
הפעם באמת בחרתי לפתוח את עצמי קצת יותר, לתת לשיר שלי להיות ריקני כזה בלי יותר מידי חרוזים
דומה יותר לטיוטה כזו כמו ילדה בגן וקירות מקולפים...
זו פעם ראשונה שאני ככה פותחת את העבר הזה שלי.