פרק ט' - "לבטיל ולהוי כעפרא דארעא" (ביעור חמץ):
-
#anchor(פרק ט' - "לבטיל ולהוי כעפרא דארעא" (ביעור חמץ):)
טור בדיקת חמץ מערב פסח דאשתקד כאן !!
ליל בדיקת חמץ אור הבתים מתעמעם ואת נורת הלד החזקות מחליף אור קטן של נר שמטפטף על הריצפה...
החמץ נבדק (כאילו שאחרי כל החודש המתיש הזה מישהו מצא חמץ בליל הבדיקה- אבל גם זה קורה..)
החמץ מונח בצד וממתין ליום המחר, בו על הבוקר ייקחו את החמץ,
את הלחמניות והעוגיות שכל כך אהבנו ונשנשו מהם כל זמן ועת אפשריים כולל באמצע הזמן בסדר א' שהיה דודא למתוק,
ועד יום לפני השריפה שעוד קראנו טורים בפורום מקצב ונשנשו פיתה בחדר מדרגות...
מה החמץ הזה עשה לנו ??? אנחנו כל כך נהנים ממנו ??!
אם הוא כזה רע... ו"חמץ" !!!!!!!!!!!! למה כל השנה הוא אפילו מומלץ ??
אני אנסה לעשות קצת סדר בעניין הזה כי זו שאלה שמתעוררת מדי שנה...
החמץ כל השנה מועיל מאוד, והוא חלק בלתי נפרד מחיינו.. לי זה קצת הזכיר את המוזיקה..
-"מוזיקה ??!! מה קשר" ?
כן... כי גם היא כל השנה מעסיקה אותנו.. מגיע ספירת העומר/ בין המצרים.. וזה אסור !!
אומנם לא נרתעים ממנה כמו חמץ או שרוייה בפסח..
אבל הרעיון הובן.... (אני מקווה) כתבתי מעין זה כבר פעם...
הדרך היחידה שלנו להעריך את המוזיקה באמת זה לשמוע את היריבה שלה המוזיקה הווקאלית.
לא..... לא הווקאלי החדש מפוצץ האפקטים שנשמע לעיתים יותר טוב מהאמיתי..
(יש אמנים בחו''ל שכל השנה משלבים ווקאל משמעותי בשירים שלהם יחד עם כלים אמיתיים)
אלא הווקאל שנשמע כמו פעיות של פרה... ומקהלות לא ברורות.. או הווקאל היבש שזה פסקול של הזמר ייחד עם הד וזהו,
ע''ע מידד טסה תורתי המושלמת למי שהסיוט הזה זכור לו....
אז אתה מתחיל להבין ולהעריך את המוזיקה, משהו בזה שזה הפך לכל כך מסחרי,
כל בחור ישיבה מוציא היום שיר...
כולם מלחינים כולם כותבים... זה טוב... זה מבורך בהחלט...
אבל זה קצת הוריד לנו בערך... היום "שוואקי הוציא אלבום" זה כבר לא א גרוייסע מציאה.....
וצריך לדבר בהזדמנות על האלבומים האמריקאים שזה תופעה מדאיגה בפני עצמה...
משה טישלר, שמחה ליינר, מרדכי שפירא, יוני זי, ועוד.. מוציאים אלבומים ופוף....... נהנים מהם שבוע ואינם....
אנחנו קצת איבדנו את הערך והשפיות..
דווקא בגלל שהכל ניהיה כזה נגיש וקל....
אז זה טוב או לא ???!!!
אני לא יודע... מה שבטוח, שזה טוב שיש לנו תקופה להירגע, ולהתגעגע אליה...
אנחנו זורקים שקית עם חמץ.. מתנתקים ממנו לשבוע..
ואז חוזרים עם קולקצייה חדשה..
במוצאי החג שוחרים ללחמנייה טרייה בפתח המאפיות...
וכך אחרי פסח/ (מימונא לבני עדות המזרח שביננו) אנחנו אורזים את התיקיות עם המוזיקה מלפני ספירת העומר זורקים אותם לתהום הנשייה.. ומייד בערב לג בעומר י''ח באייר אנחנו שוחרים למוזיקה חדשה יוצאים להם כמה שירי ר' שמעון שבד''כ כבר לא מחדשים לנו כלום....
ואז, המבול !!!
שיר אחרי שיר.. ומי שלא מוציא נשכח... זהו עולם המוזיקה..
(יש כאלה שחוזרים לשירים שייצאו לפני ספירת העומר.. הרוב לא.. ככה נעשו כמה טעויות
יח''צ של הרבה אומנים והכי בולט מבחינתי זה השיר "אשרי תלמיד חכם" של קמפה ופריד שיכל להיות להיט ענק ונבלע בתהום...)
אנחנו מבערים את החמץ, מתנתקים מהמוזיקה כדי לקבל אותה טוב יותר...
וגם בפן הרוחני, מתנתקים ממנה כדי להצטער על תלמידי ר' עקיבא "על שלא נהגו כבוד זה בזה" ולהיות אנשים טובים יותר...
אז נסבול קצת ווקאלי,
מה זה לעומת 210 שנה של עבודת פרך במצריים אה ??!!חג פסח כשר ושמח, שלכם,
ישי.
תגובות כאן
ובמייל הזה > ml@miktzav.com
-
S shin נעל נושא זה ב-
-
כ כ.פ. התייחס לנושא זה ב