אתגר כתיבה 40 : )
-
אז כמו שכתבתי באתגר כתיבה 39.
אומנם @ארי-רוזנבלט הוא הזוכה,
אך עקב ההעדרות של @טיטו בעקבות תאונה שעבר ל"ע.
הוחלט לפתוח נושא חדש.והוא:
תאונות...
אז כמו תמיד,
תשתפו אותנו בכל זוויות המבט שלכם.תאונות פרטיות, גשמיות, רוחניות...
תאונות עבודה...או תאונת שרשרת..או כל תאונה...
ו.. אולי גם קיימת תאונה חיובית?!
בקיצור...
מחכים לכם! -
התנגשות בהסח הדעת
רֶגַע אֶחָד
שֶׁל הֶסַּח הַדַּעַת
מָצָא אוֹתָהּ
מֻפְתַּעַת,
לֹא בְּאַשְׁמָתָהּ
הִיא כָּכָה נִקְלַעַת
לִסְבַךְ מְסֻבָּךְ
לְכָזֹאת פְּקַעַת,
זֶה הַפֶּה שֶׁלָּהּ
שֶׁאֵין לוֹ מִשְׁמַעַת
הַמִּלִּים נִזְרָקוֹת
כְּשֶׁהִיא מְבַעְבַּעַת,
הִיא לֹא מְשֻׁגַּעַת
וְלֹא מֻפְרַעַת
זֶה רַק רֶגַע אֶחָד
שֶׁל הֶסַּח הַדַּעַת,
ו-בּוּם! הִתְנַגְּשׁוּת
וְנֶפֶשׁ נִפְגַּעַת,
וְרוּחַ נִפְצַעַת
וְעַיִן דּוֹמַעַת
בְּסַךְ הַכֹּל
לֹא הָיְתָה מוּדַעַת
וְהִיא הַפּוֹשַׁעַת
בְּהֶסַּח הַדַּעַת,
אַל תִּשְׁפְּטוּ
הִיא לֹא מְיַדַּעַת
כְּשֶׁהִיא טוֹבַעַת
בַּמִּלִּים שֶׁהִיא בּוֹלַעַת
כְּשֶׁהִיא שׁוֹקַעַת
כְּשֶׁהִיא נִשְׁבַּעַת
יוֹתֵר לֹא לָגַעַת
בְּהֶסַּח הַדַּעַת -
קשרו לי את עיניי
כמו בפרה עיוורת
לא רואה מה לפני
ואת דרכי ממששת
כאן יש קיר
חלק נוקשה יציב
לא זז ונוח עליו להשען
כאן יש עצם לא מזוהה
לא מצליחה לנחש מה הוא
מחוספס ודוקר
לא נעים למגע
די אלוקים תסיר מעיניי
את כל המסכים
שגורמים לי להתנגש
בכל הנסיונות
ועל ראשי מכים
ואיני רואה אותם
הם מוסתרים ממני
קשים מחוספסים ומאוד מאתגרים -
תאונה
היא קרתה בתואנה
לא הספקתי
לא הבנתי
מה רציתי
מעצמי
היא קרתה לי בטעות
ושברה את המציאות
פירקה לחלקים
ופוצצה הרסיסים
זו תאונת עבודה
כשתקוותי כמעט אבדה
היא הגיעה
ושינתה
והחליפה
את התמונה -
הנשמה שלי טעונה
בעצמה אינה ברורה
ההתנגשות נראית קרובה
רק שלא תקרה פה תאונהבין הרוח והגווייה
ניטשת לה מלחמה
זו טוענת שלי כולה
וזו עומדת על שלההנשמה טעונה שיפור
אין לי ספק, וזה ברור
הבלמים לא עוצרים
בירידות הם מבריזיםעד שהמנוע מתניע
בן דוד כבר יבוא ויופיע
המראות מלוכלכות
לא יודע לאן לפנותבעיות תחזוקה
מכה בי ההכרה
נכנס מהר למוסך
אף טיפול לא נחסךאת הבלמים משמנים
בקצת אורחות צדיקים
במנוע שם מים זכים
ממעיינות התורה הצלוליםואת המראות מנקים
עם סיפורי צדיקים
בדרכים אותם סללו אסע
כך את דרכי שלי אדעעכשיו אוכל לנסוע בבטחה
בין שבילי עולמך הנפלא -
לכולנו יש את הרגעים האלה שמה שאנחנו מאד רוצים מתנגש קצת עם המוסריות שלנו....ובזמן התאונות הללו חשוב לזכור:
שהמוסר חשוב הרבה יותר- הוא מה שיישאר בסוף...
כי הצלחה/ קריירה/עתיד לא יישארו לעולם!!!בהתחלה הצלחתי
לרקוד
על שתי החתונותלתמרן בין
רצון,
מוסר ורגשותאך פתאם זה קרה
לא הותיר לי ברירה
התנגשות חזיתית
ללא כל התראההמוסר בשלו
מאותת ודוקר
הרצון חזק
לא מוכן לוותררצון ומוסר
בתוכי מתכסחים
בליבי הקטן
רגשות מתנפציםמתעלה על עצמי
עומד- לא בורח
לאחר מחשבה-
המוסר מנצח!
-
טעונה----
אז, לקחתי כדור.
וכיביתי את המחשבות.
שהלב היה סגור,
נשארתי שם בעקשנות.סוף הוא התחלה.
"התחדשות היא מתנה".
אז כשאני נגמרת,
אני מתמלאת בחזרה?!."היא אשמה".
היא טוען בביטחון
זו היא שגרמה לעצמה.
ליפול במדרון.זה לא אשמתי.
אני ניסיתי,וחיפשתי.
מקור טעינה.
אבל אבדתי בים.
של חוסר שלווה.באמת.---
שלא הייתה לי ברירה
רק רציתי להיות בטוחה.נכתב בכמה דקות ככה ש... תבינו -
הוּא עָבַר תְּאוּנָה,
לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה.
מֻגְדָּר בְּסַכָּנָה,
הַכַּלָּה מִסְכֵּנָה,
אֲבָל חֲזָקָה בֶּאֱמוּנָה.
לֶאֱלֹקִים מַפְגִּינָה,
שֶׁיִּשְׁמַע לָהּ כְּשֶׁפּוֹנָה!
כִּי רַק הוּא הַבְּחִירָה הַנְּכוֹנָה.
רַק הוּא יִזְכֶּה לְשַׁמֵּשׁ כַּחֲתָנָהּ.
בֵּינְתַיִם מַמְתִּינָה,
לְקַבֵּל אוֹתוֹ חֲזָרָה.
בָּרִיא, בְּמַתָּנָה.... -
הוא רק רצה לפגוע
קצת לטעום לנגוע
לא חשב שימצא מרגוע,
לא, הוא רק רצה לפגוע,הוא רק רצה לנקום
בהוריו בעצמו, במקום
הוא לא חיפש מקום
הוא רק רצה לנקום,הוא יצא לבר
את הכיפה הוריד מכבר
את לבבות הוריו שבר
בצלקות הוא נברהוא רק רצה לצער
שאותו כל אחד יתאר
הוא לא חיפש חבר
הוא רק רצה לצער,ופתאום נחתה בו ההבנה
המציאות בפניו התנגשה
הוא הבין שרק מעצמו הוא מנע
את היופי הכיף והקדושה...יש אולי שלא יגדירו את זה כתאונה אבל אני חושב שגם בום ריגשי הוא תאונה, בדיוק כמו פגיעה מרכב, -
היי זה הוא שם שצופר,
מחכה הוא להסבר.
מה קורה ,אני שואלת
למה אין שם סדר?
לאן פונה הרכב?
לתהום הוא שוקע,
ומגיע אל העמק.
אני על אדום?
או שזה רק קלוקולת??
הנשמה היא שם
כן,
זוהי הפצועה המוגדרת היא בסכנה. -
רציתי להצליח להיות
זאת שיודעת הכל
הצלחתי לרצות לחיות
שמעתי את הקולרציתי לעשות רק טוב
ניסיתי בכל כוחי
הצלחתי רק לכתוב
זה יצא קצת אנוכיאז התפללתי שרק לא יהיו...
תאונות
הרי כל החיים מלאים
בתהיות
צריך למצוא איזון
ולזכות תמיד לדון
להתפלל לאב חנון
שלא יהיו עוד
תאונותרציתי לא לראות
ניסיתי לעצום עיניים
הצלחתי לשכוח המראות
להרים ידי אל השמיםרק כך לא יהיו
תאונות
הרי כל החיים מלאים
בתהיות
צריך למצוא איזון
ולזכות תמיד לדון
להתפלל לאב חנון
שלא יהיו עוד
תאונותכתבתי את זה על מקרה ספציפי, שתמיד קראתי לו תאונה
מקווה שתצליחו להתחבר למילים מכיוונים אחרים -
קרתה לה תאונה
אתמול בלב
השאירה שרועה
עם כל הכאבאף אחד לא היה
בשביל לנחם
להגיד שהיא חזקה
התוך נשאר שלםהיא נפלה, בתאונה
עם הבדידות
פעם בחייה גילתה
מהי ידידותאף אחד לא פצע
רק ממנה לא נשאר
התאונה איומה היא
בין הזר למוכרבחוץ הכל בסדר
מבפנים הכל שבר
משקמת הריסות
נלחמת במלחמותימים עברו
היא שכחה התאונה
הם לא ראו
וגם היא שכחהורק בלילות הארוכים
היא שוב נזכרה
ולא הבינה למה
שוב על לחייה דמעה.... -
פעם הוא היה הולך
לאן שהוא רוצה
לכולם מחייך
למי שהוא מוצאוהיום הוא מוגבל
צריך עזרה מאחרים
למה לא נזהר, חבל
אז כדי לשכוח מצרות, שריםפעם היה רץ
בכל העיר
היה כ"כ נמרץ
מחייך לבוקר הבהירעד שזה הגיע
התאונה המחרידה
הכל נעצר ברגע
סובל עדיין מהפגעמקווה שזה לעניין, אם לא אז ....
-
חלקיקים קטנים של עולם
מתנגשים בעוצמה
יש מיש נברא האדם
אלוהים ובהמהאחד לאלף
שניים רבבה
מכסה ארץ
חיים בתאונה -
צמה ארוכה וגומות בלחיים
יצאה מביתה עם שקיות בידיים,
לסבתא הולכת לעזור בחדווה
ילדה מחונכת אוהבת מצווה,
והנה פגשה לה חברה נהדרת
איתה מפטפטת וקצת ממהרת,
כללים ששיננה לרגע שוכחת
"תזהרי בכביש!!" חברה לפתע צורחת,
יללות הסירנה יוצרות המולה
ילדים מתקבצים הבושה נוראה,
אמרנו מזמן שאין כאן שדה ראייה
מצקצקים המבוגרים ומאשימים את העירייה,
זה המוסך שלא תיקן את הבלמים כהלכה
יודעי הדבר אומרים בביטחה,
היא לא הסתכלה,
הוא נהג בשלילה,
מתווכחים ומרכלים מוסיפים עוד מילה,
וילדה אחת קטנה שוכבת כאובה
לידה אמא מתפללת לנס מקווה,
ואנשים וילדים רק עומדים ומדברים
מסתכלים וחופרים ולא מבינים-
שבמקום לחפש אשמים
עדיף שיגידו פרקי תהילים... -
השיר נכתב לאור מספר התאונות הבלתי אפשרי בישראל בתקווה שהוא יצליח לעורר את הציבור להיזהרהיום שבו חייו השתנו
היה יום בהיר אף עננים נעלמו
לעבודה, הלך כהרגלו
הכביש חצה אף לא העיף מבטו,הרכב הגיח במהירות
בלא להאט בלי זהירות
לפני שחש, השמימה הועף
חייו נהרסו, כניד עפעף,תקופת שיקום ארוכה ומרה
תרופות כדורים מוגבלות חריגה
מבטים ולעג מאנשים מסביב
קיץ וחורף סתיו ואביב,ואף לאחר שחזר לשיגרה
התרופות נותרו מחוץ למגירה
כאבי גב, לעת מצוא
אוי ואבוי למציאות שכזו,בנסיעתך היזהר לבל תהפוך לפגע
לאנשים אחרים שים את ליבך,
בעוד אתה, תפסיד רק רגע
הם את חייהם ירוויחו לעומתך,בוםםם!!!
-
היא הייתה
ילדה רגילה
היא רצתה
לחזור הביתההאוטובוס הגיע
היא ראתה
הרמזור התחלף
והיא טעתהרצה רצה
לא התייחסה לאדום
המכונית שהתפרצה
גמרה לה את היוםמעל חודש שלם
היא בטיפול נמרץ
הלב בקושי פועם
היא שוכבת כמו חצץמה יעזור לה?
שאלו החברות
עונו להן הוריה
התחזקנה בבין אדם לחברווהיום היא השתקמה
כבר כמעט רגילה
וקמפיין של טוב הקימה
יחד עם עוד כמהבין אדם לחברו
שמירת הלשון
ללמוד שתי הלכות
ולשמור כמה שעותשיהיה לרפואתה הסופית
-
בן אדםוחברשני קולות בתוך ליבי
והם התחילו לדבר
אז הקשבתי להם רגע
לבן אדם ולחבר-הוא חבר שלי
אני אוהב אותו
הוא הלב שלי
אני מכיר אותו--הוא אדם רע
אני שונא אותו
הוא פגע בילדים,
תחתית האנושות
לא רוצה להכיר אותו-הוא חבר שלי
אני דואג לו
הוא הלב שלי
אני רוצה בטובתו--הוא אדם רע
אני לא מבין אותו
הוא צריך לשלם מחיר
אני לא אעזור לושני קולות בתוך ליבי
מדברים
על חברי שטעה
על בן אדם שפגע
למי הלב ישמע?תאונת
רגשות.אני פתאום קוראת את הקטע עוד פעם ואני רואה שאין לא כל כך קצב
כנראה רק כשרשמתי אותו אחזתי את הקצב כי זה נכתב מהלב
אז יאללה תקראו רק את התוכן אל תתייחסו לקצב.
(איזה מבייש להגיש כזה דבר ב-"מקצב"...)
-
בשעת לילה מאוחרת עמדנו לבדנו בשולי הדרך
קיטבגים ושקשי"ם העמסנו, לזמן לא שמנו ערך
פנינו לצפון יעדינו הוא מירון, הגולן הוא המלך
אצבעות הושטנו, חיכינו שיעצור כאן איזה הלךפתאום עצרה בחריקה ב.מ.וו. חדישה, דלתות פתחה
לאלונית כביש שש אתה, עלו מאחורה השיב בשמחה .
עכשיו זה הבין הזמנים שלכם, שאל / קבע בלי מבוכה
כבוד הוא לקחת כאלה שבשבילם העוה"ז הוא בדיחה.תוך כדי זגזוג בין נתיבים הוא אמר, מתנצל באמת
אבל עכשיו נזכרתי שאצטרך לצאת ביציאה אחרת,
לכיוון נתניה אסע, ואתם תרדו ומכאן תמשיכו במסע,
ירדנו על אם הדרך ולמולנו טול כרם על מסגדיו נישא.עמדנו תוהים את צעדינו שוקלים האיך נצא מן האפילה
רכבים שועטים כלל לא עוצרים, ייחלנו אל הבורא בתפלה
את הלילה העברנו, אוהל על הצומת פתחנו בלית ברירה
מרחוק הדי המואזין נשמע, דופק ליבנו רעד בקול גרירה.השחר עלה, האנשים עומדים בוהים בנו בתדהמה
עיניהם משתקפות למולנו ובפניהם כל מבטי שנאה
חשבנו על מוצא איך נצא מפה טרם נשמתינו יוצאה,
נלך ברגל לאלונית, נהיה שם בתוך כמחצית השעה.צעדנו בעקביות בשולי הכביש הלכנו
את איש לא שאלנו, רק על דעתנו סמכנו,
טעות עשינו פזיזים היינו למה לא חשבנו
הלא זו הסתכנות, מה זה עלה בראשנולהתייעץ היינו צריכים או לשאול אנשים
אבל צעירים אנחנו, עושים כל מה שרוצים
האיך ככה ההנו לסכן את החיים הקדושים.לפתע ממרחק הגיעה, משאית ענק הגיחה
אורות מסנוורים, בווםם ,קול שבר נשמע
צרחות מקפיאות ואז דממה, פחד אימה
מה זה לנו קרה, הלב עצר מפעימה.יללות אמבולנסים, משטרות בטראנסים
כוננים חובשים פראמדיקים ורופאים
אלונקות מביאים ציוד מעלינו פורשים,
על תאונה קשה בקשר הם מדווחים.תקופה קשה שיקום ארוך, מציאות כאובה
אין את מי להאשים, המציאות עלינו טפחה
בנס יצאנו בחסד ניצלנו ברחמים נגאלנו
את המסר קיבלנו, והלוואי שנפנים כולנו.הכביש אינו משחק
תזהר ואל תצחק
חשוב עד למרחק
שאת קיצך לא תדחק---הסיפור הינו אמיתי , שקרה איתי בעבר... -
תאונה
כואבת ושנונה.
הייתה זו חוויה איומה
להרגיש עם עצמה לא שלמהמי התנגש במי ומה קרה?
אתם ודאי שואלים בתמיהה
כן. ההתנגשות הייתה חזיתית
ולא , לא מדובר ב'טסלה' חייתיתמדובר בתאונה עצמית
של נפש ונשמה עוצמתית
שנכנסה בעצמה ולא האמינה
לא ידעה האם לפנות שמאלה או ימינהעד שהאמת בפנים לה התפוצצה
לעשרות זגוגיות התנפצה
כריות האוויר נפתחו בעוצמה
ונראה היה שהיא תיזכר לשימצה.ובמבט לאחור אם אותה ישאלו
היא תאנח ותאמר :"אל תבהלו"
אמנם צלקות נשארו למכביר
ודווקא זה מה שאותה אוביל למשהו כבירזה הוציא ממנה כוחות שהיא לא הכירה
לחיות את החיים וליהנות היא התחילה
אותה התנגשות הייתה לה לנקודת המפגש
בין האור שהגיע והחושך שפרשאכן כמה חשוך לפני עלות השחר...
