אתגר כתיבה 40 : )
-
||השיר נכתב לאור מספר התאונות הבלתי אפשרי בישראל בתקווה שהוא יצליח לעורר את הציבור להיזהר||
היום שבו חייו השתנו
היה יום בהיר אף עננים נעלמו
לעבודה, הלך כהרגלו
הכביש חצה אף לא העיף מבטו,הרכב הגיח במהירות
בלא להאט בלי זהירות
לפני שחש, השמימה הועף
חייו נהרסו, כניד עפעף,תקופת שיקום ארוכה ומרה
תרופות כדורים מוגבלות חריגה
מבטים ולעג מאנשים מסביב
קיץ וחורף סתיו ואביב,ואף לאחר שחזר לשיגרה
התרופות נותרו מחוץ למגירה
כאבי גב, לעת מצוא
אוי ואבוי למציאות שכזו,בנסיעתך היזהר לבל תהפוך לפגע
לאנשים אחרים שים את ליבך,
בעוד אתה, תפסיד רק רגע
הם את חייהם ירוויחו לעומתך,בוםםם!!!
-
היא הייתה
ילדה רגילה
היא רצתה
לחזור הביתההאוטובוס הגיע
היא ראתה
הרמזור התחלף
והיא טעתהרצה רצה
לא התייחסה לאדום
המכונית שהתפרצה
גמרה לה את היוםמעל חודש שלם
היא בטיפול נמרץ
הלב בקושי פועם
היא שוכבת כמו חצץמה יעזור לה?
שאלו החברות
עונו להן הוריה
התחזקנה בבין אדם לחברווהיום היא השתקמה
כבר כמעט רגילה
וקמפיין של טוב הקימה
יחד עם עוד כמהבין אדם לחברו
שמירת הלשון
ללמוד שתי הלכות
ולשמור כמה שעותשיהיה לרפואתה הסופית
-
בן אדםוחברשני קולות בתוך ליבי
והם התחילו לדבר
אז הקשבתי להם רגע
לבן אדם ולחבר-הוא חבר שלי
אני אוהב אותו
הוא הלב שלי
אני מכיר אותו--הוא אדם רע
אני שונא אותו
הוא פגע בילדים,
תחתית האנושות
לא רוצה להכיר אותו-הוא חבר שלי
אני דואג לו
הוא הלב שלי
אני רוצה בטובתו--הוא אדם רע
אני לא מבין אותו
הוא צריך לשלם מחיר
אני לא אעזור לושני קולות בתוך ליבי
מדברים
על חברי שטעה
על בן אדם שפגע
למי הלב ישמע?תאונת
רגשות.||אני פתאום קוראת את הקטע עוד פעם ואני רואה שאין לא כל כך קצב
כנראה רק כשרשמתי אותו אחזתי את הקצב כי זה נכתב מהלב
אז יאללה תקראו רק את התוכן אל תתייחסו לקצב.
(איזה מבייש להגיש כזה דבר ב-"מקצב"...)
|| -
בשעת לילה מאוחרת עמדנו לבדנו בשולי הדרך
קיטבגים ושקשי"ם העמסנו, לזמן לא שמנו ערך
פנינו לצפון יעדינו הוא מירון, הגולן הוא המלך
אצבעות הושטנו, חיכינו שיעצור כאן איזה הלךפתאום עצרה בחריקה ב.מ.וו. חדישה, דלתות פתחה
לאלונית כביש שש אתה, עלו מאחורה השיב בשמחה .
עכשיו זה הבין הזמנים שלכם, שאל / קבע בלי מבוכה
כבוד הוא לקחת כאלה שבשבילם העוה"ז הוא בדיחה.תוך כדי זגזוג בין נתיבים הוא אמר, מתנצל באמת
אבל עכשיו נזכרתי שאצטרך לצאת ביציאה אחרת,
לכיוון נתניה אסע, ואתם תרדו ומכאן תמשיכו במסע,
ירדנו על אם הדרך ולמולנו טול כרם על מסגדיו נישא.עמדנו תוהים את צעדינו שוקלים האיך נצא מן האפילה
רכבים שועטים כלל לא עוצרים, ייחלנו אל הבורא בתפלה
את הלילה העברנו, אוהל על הצומת פתחנו בלית ברירה
מרחוק הדי המואזין נשמע, דופק ליבנו רעד בקול גרירה.השחר עלה, האנשים עומדים בוהים בנו בתדהמה
עיניהם משתקפות למולנו ובפניהם כל מבטי שנאה
חשבנו על מוצא איך נצא מפה טרם נשמתינו יוצאה,
נלך ברגל לאלונית, נהיה שם בתוך כמחצית השעה.צעדנו בעקביות בשולי הכביש הלכנו
את איש לא שאלנו, רק על דעתנו סמכנו,
טעות עשינו פזיזים היינו למה לא חשבנו
הלא זו הסתכנות, מה זה עלה בראשנולהתייעץ היינו צריכים או לשאול אנשים
אבל צעירים אנחנו, עושים כל מה שרוצים
האיך ככה ההנו לסכן את החיים הקדושים.לפתע ממרחק הגיעה, משאית ענק הגיחה
אורות מסנוורים, בווםם ,קול שבר נשמע
צרחות מקפיאות ואז דממה, פחד אימה
מה זה לנו קרה, הלב עצר מפעימה.יללות אמבולנסים, משטרות בטראנסים
כוננים חובשים פראמדיקים ורופאים
אלונקות מביאים ציוד מעלינו פורשים,
על תאונה קשה בקשר הם מדווחים.תקופה קשה שיקום ארוך, מציאות כאובה
אין את מי להאשים, המציאות עלינו טפחה
בנס יצאנו בחסד ניצלנו ברחמים נגאלנו
את המסר קיבלנו, והלוואי שנפנים כולנו.הכביש אינו משחק
תזהר ואל תצחק
חשוב עד למרחק
שאת קיצך לא תדחק---||הסיפור הינו אמיתי , שקרה איתי בעבר...||
-
תאונה
כואבת ושנונה.
הייתה זו חוויה איומה
להרגיש עם עצמה לא שלמהמי התנגש במי ומה קרה?
אתם ודאי שואלים בתמיהה
כן. ההתנגשות הייתה חזיתית
ולא , לא מדובר ב'טסלה' חייתיתמדובר בתאונה עצמית
של נפש ונשמה עוצמתית
שנכנסה בעצמה ולא האמינה
לא ידעה האם לפנות שמאלה או ימינהעד שהאמת בפנים לה התפוצצה
לעשרות זגוגיות התנפצה
כריות האוויר נפתחו בעוצמה
ונראה היה שהיא תיזכר לשימצה.ובמבט לאחור אם אותה ישאלו
היא תאנח ותאמר :"אל תבהלו"
אמנם צלקות נשארו למכביר
ודווקא זה מה שאותה אוביל למשהו כבירזה הוציא ממנה כוחות שהיא לא הכירה
לחיות את החיים וליהנות היא התחילה
אותה התנגשות הייתה לה לנקודת המפגש
בין האור שהגיע והחושך שפרשאכן כמה חשוך לפני עלות השחר...
-
שומע רעש מסביבי
מרגיש כאבים בכל גופי
רואה כחול אדום לידי
מהבהבים וקוראים בשם שלילא מבין מה קרה
מפחד שאולי זה תאונה
מתפלל בעת צרה
שזה כלום ורק מכה קטנהעל אלונקה אותי מרימים
בודקים לחץ דם ומדברים
מגיע לתוך בית החולים
שוכב במיטה חסר אוניםרואה את ההורים אחרי כמה דקות
רואה בעיני אמא שלי דמעות
ואת אבא מדבר עם כמה אחיות
ואני מחייך בליבי מרגיש בידיים טובותמבין וסוף סוף יודע
שלא רק שיש משהו גרוע
ההורים דואגים ואוהבים
כי לפעמים להראות לא יודעים!טוהר@
-
פוסט זה נמחק!
-
פוסט זה נמחק!
-
-
@shoval נעלמתי לכמה ימים כמו שאתם יודעים עקב תאונה שעברתי ובעקובתיה הנושא הזה נפתח על ידי @אייצ-ית שמלאה את מקומי באתגר כתיבה האחרון.
אז דבר ראשון אני חייב התנצלות ל @ארי-רוזנבלט שהיה אמור לזכות באתגר הקודם אבל עקב התאונה לא יכולתי להכנס (יש מצב שזה עלה עוד לייקים ומישהו אחר היה אמור לזכות כי בכל זאת היה שבוע נוסף להצביע אבל זה מה שאני יודע כרגע...).
דבר שני הזוכה השבוע הוא @ארי-גולד.
אני יכול להגיד שהזדהיתי עם המון מהשירים פה מכל ההבטים של הנושא.אז תודה רבה רבה ל @אייצ-ית שפתחה את האתגר.
@ארי-גולד אנחנו צרכים לשמוע מה עומד מאחרי השיר שכתבת שאפשר להגיד שגם אם זה לא תאונה פיזית אבל הוא נשמע כמו חתיכת תאונה בין הלב והמח שבחר להשליך הכל. (הלוואי שיש סיפור מעניין מאחרי זה, אם יש אז זה בדיוק הזמן והמקום.)
וכמובן שניתן לך לבחור נושא לא גדול הבא אלא אם כן תחליט לוותר ולתת ל @ארי-רוזנבלט לבחור עקב הזכיה שהוא הפסיד שלא באשמתו אבל הבחירה בידים שלך ולך יש זכות קדימה, זה שלא נכנסתי לא אשמתך ואתה זכית בגדול.
בהצלחה
️ -
-
תודה רבה לכולם על הזכיה!
ותאמינו לי אתם אלופים כל אחד ואחד מיכם\ן אין הרמה של הכתיבה פה בפורום ממש גבוהה, כמה השתפרתי מלקרוא את השירים שלכם...
ת'אמת לא חשבתי שהשבוע אני אזכה, באתגרים הקודמים העליתי שירים שעבדתי עליהם כמה זמן, ושם חשבתי שאני אזכה, אבל באתגר הזה הייתי עם חבר על המחשב שלו וראיתי תאתגר, והרי א"א שלא להענות לאתגרים... אז החלטתי לכתוב במקום, וחשבתי מה אני הכי אזדהה על תאונה,
ולמעשה אני גר במקום שיש בו הרבה קילקול ויש לי שכנים וחברים שהתקלקלו ל"ע, וראיתי אותם, ודיברתי איתם, ואולי בהתחלה בגיל שלוש עשרה\ארבע עשרה זה קצת גירה אותי העולם הזה הוא נוצץ וכו', אבל ראיתי כמה באמת הם סובלים, הם לא נהנים הם לא מוצאים את עצמם לא אצלינו ולא אצל החילונים, והבעיה שאחרי שהם עשו את המהלך כבר קשה לעשות דרך חזרה,
ובדרך כלל שימו לב שהמסכנים מתקלקלים, לא המוצלחים, וחשבתי הרבה פעמים למה הם עשו את זה, והתובנה שלי הייתה שהם עשו את זה כדי לנקום לצער וכו'...
אז זה פשוט התפרץ לי על המחשב ובתוך פחות מחמש דקות כתבתי את השיר הזה, (ולכן לא חלמתי שזה יביא לי ניצחון)
שמח שאהבתם אותו ותודה על הפירגון,סורי מארי רוזנבלט, אבל אני רוצה שהאתגר השבוע יהיה תיאור תחושה שלכם בסיום כלשהו שחוויתם, זה יכול להיות סיום סמינר או חיידר וכדו' או חוויה או תקופה כלשהיא שעברתם, (או תאונה...)
מקובל?
