אתגר כתיבה 43 (:
-
החיים הם מבחן
תמיד תבוא מוכן,
אולי תהיה רחמן
אך לעולם לא תחמן,לך באיזי כשתבוא המוז'ה
דלג על הקושי שנה ת'תזה,
רוץ קדימה תהיה בקריז'ה
נקה ת'ראש ברוח של בריזה,אל תראה כלום בעין
תדע שהכל לפניך עדיין,
כי מה שהיה נעלם ואין
ומה שיהיה? עזוב פיין,עבור את החיים בטסט ראשון
סלק ת'מכשולים באת או קלשון,
תשקיע מעצמך אל תלך לישון
תן למנגינה להתנגן על הלשון,תראה למרחוק רק בהגדלה
תחיה בסטרס של התחלה,
דע כי בידך מונחת הבחירה
לצלוח את המשימה הכבירה. -
This post is deleted!
-
כתבתי מזמן שיר שאני חושבת שהוא קשור לנושא הזה...
https://miktzav.com/post/92605
||בכללי ממליצה לקורא את השירים הישנים בפורום. יש בהם משהו כל כך יפה שאין היום, וחבל...||
-
לא רוצה לכתוב
שירים אישיים מידי
תכל'ס, תמיד היה טוב
הרע הוא חלק קטן בחייאני לא רוצה להתבכיין
להגיד שזה לא הוגן
ואם במקומי היה מישהו אחר
הוא בטוח כמוני היה בוחרלא רוצה להצטדק
לא רוצה להשתתק
לא רוצה להסתפק
במה שיש לי כעתאני רוצה להצליח
במבחן חיי
רוצה להרוויח
קירבתך אליאיך אפשר להיות מושלם
בעולם של בני אדם?
רוצה להרגיש רק את השם.
לא לחשוב בכלל על הרושם.
לא לחשוב במושגים שיש לי...
טיפה לעלות מעל מקום בהמי.פשוט להצליח
להיות הכי
קרובה לאבי
שהוא גם מלכי
ואלוקי
והוא רוצה אותי
גם כן
ודאי...אני רוצה
פשוט להצליח-
במבחן חיי. -
השבוע הזוכה שלנו היא @פונץ-בננה שתכתוב לנו קצת מה עומד מאחרי השיר וגם כמובן תתן לנו רעיון לאתגר הבא
-
@טיטו תודה
קטונתי לזכות באתגר
אבל תודה רבה לכל מי שאהב תשיר וללייק לי, מחמם את הלב!!הקונספט שלו היה בעצם כל הדברים הקטנים, היומיומיים שלנו, שאנחנו נלחמים עם היצר...
זה דבר קטן, נוותר, לא עכשיו, מאוחר יותר.
יש אמרה כזו 'לכשאפנה אשנה', צריך לזכור שדווקא ברגעים האלו, הקטנים- שהכי לא מסתדר לנו, פה אנחנו נמדדים אצל הקב"ה, זה המבחן האמיתי שלנו. 'מבחן החיים', וחבל לפספס..
הלוואי ונזכה ליישם את הדבר, ולא להחמיץ את ההצלחה הזאת בפני הקב"ה.
ועכשיו לרעיון האתגר-🥳
'כתם לידה'
רגע לפני שאתם מעקמים פרצוף תקראו את הכוונה...
כל אחד יכול לקחת את הצירוף מילים האלה לכל מקום שהוא רוצה,
בין אם זה משהו שעבר כילד קטן וחקוק לו בזיכרון \ משהו שמחזיק אותו הרבה זמן, דבר כלשהו\מישהו שהשאיר בכם כתם, וכדמיונכם הרחב...
מקווה שיאתגר אותכם
..
מחכה לקרוא תשירים, בהצלחות
-
יצאתי.
חשבתי שהשארתי אותו שם
אבל ראיתי אותו תמיד. כמו פעם.
הוא הפחיד אותי, ממש,
עשה לי לרצות את זה, ת'רעש.
הלך אחרי לכל מקום
בעיקר בלילות היה מופיע פתאום.
דרש להסתכל לאמת בשחור של העיניים,
גרם לי להרכיב משקפיים.
אמר שאני:
מתחמקת, בורחת,
לא חושבת, מתנהגת כמו אורחת.
אז חשבתי פעם. פעמיים.
והחלטתי שהוא צודק לבנתיים.
חזרתי
ואחרי שחזרתי
הבנתי
שהוא לא מפחיד יותר
הוא רצוי לא כמו אף אחד אחר.
חזרתי
יצאתי מ"עצמי, וחזרתי אליו.
האמת שלי! לא מפנה יותר גב.
לומדת להכיא אותי גם אם זה קשה
ולקבל את ה"עצמי" גם אם ה"אני" לא רוצה.** -
יש לי כאן שיר שכתבתי פעם, אני חושבת שהוא בסגנון של "מבחן החיים"- ניסיונות, כישלונות ומאמצים חוזרים ונשנים..
ושוב לאסוף את כוחות
הנפש.
ושוב למחול לעצמי על כל
רפש..
להתעלות, להתקדם ולהתרומם
מעל,
למרות שרק היום דיברתי
על..
שונאת את זה, זה קשה
נורא!
זה מראה לי תמיד עד כמה אני-
קטנה.
זה טוב לאגו וטוב
לביטחון
בעצמי ביכולותיי ואולי-
בכישרון..
זה מראה לי באמת מי נמצא
מעליי.
זה מוכיח לי תמיד מי אני
ודיי.
