חלון הראווה

[ארי רוזנבלט]

היי, זה שוב אני חצרון
פעם גרתי בגושן במדרון
היום אחרי שיצאנו למדבר
אנחנו חונים פה בתחתית ההר

כבר שבעה שבתות שמתכוננים
מטהרים ומתקדשים סופרים ת'ימים
ובשלושת הימים האחרונים
כל האנשים את עצמם מגבילים

אך ביום המיועד מה זה ארע
בשעת בוקר מאוחרת אני מתעורר בבהלה
כולם מסביבי משפשפים עיניהם בתדהמה
איך פישלנו ככה ביום הגדול והנורא...

מני אז בכל שנה
נעורים כולם למשך הלילה
והמנהג שהתפשט בקהילות רבות
לומר אז את תיקון ליל שבועות

את זאת המשילו המגידים
לסוחר המוכר בדים ואריגים
מחוץ לחנותו יתלה הוא בבטחה
מכל אריג ובד דוגמית קטנה

ומה נאה הוא חלקו
למי שסחורה רבה באמתחתו
לו יאה להציג דוגמיות לרוב
יוכל לומר טעמו וראו כי טוב

אך מה רבה היא הבושה
למי שממלא את חלון הראווה
ובתוככי חנותו עמוק פנימה
אין לו להציע מאומה...