חיבור | מיומנו של ה'סורר'

[רבקה]

את שמי האמיתי אני כבר לא זוכר,
לכו תשאלו את מי שמחק אותו.
הם הדביקו לי את הכינוי 'סורר',
ייתכן שחשבו שאני בסדר איתו.

כי... לא צעקתי או התחצפתי,
אכלתי 'דבר אחר' או משו מעבר.
רק המשכתי לשתוק, התעלמתי,
הוסיפו לי בלב עוד חתך על שבר.

מנוע מלדבר עם אחיי הקטנים,
מתגעגע אליהם ברמות של שיגעון.
ההורים שלי, הם כל כך בטוחים,
שאם רק אתקרב הם יהפכו לכישלון.

אז.. אני כותב להם כאן, הלוואי שיקראו את זה ביום מין הימים.

סליחה, שמעון. אני באמת מצטער,
על שביום אחד נגמרו שיחות של עומק.
מבטיח לך, אתה אפילו לא יכול לשער,
כמה שבמילה אחת היית מוסיף לי חוזק.

אתה תותח.

סליחה, רבקה. אני באמת מצטער,
על שבן יום הפכת ל'אחות של ההוא'.
מבטיח לך, את אפילו לא יכולה לשער,
כמה אני רוצה לצעוק עליהם שלא יפגעו.

בנשמה שלך.

סליחה, שרה הקטנה, אני באמת מצטער,
על שלא אוכל להכיר אותך גדלה לאישה.
את כזו מתוקה, מתגעגע לחיוכך הממכר,
אני רק מתחנן, אל תשכחי אותי, בבקשה.

אני אוהב אותך.

אולי-הלוואי, יום אחד אחזור לבית האהוב,
לא יודע אם יקרה, כי לא השארתי בו משכון.
אני מרגיש שכן, כיוון שעדיין הלב שלי כאוב,
רק... תגידו -
האם תשמרו לי את המיטה, ואת המדף בארון?

[אייצ'ית]

@רבקה וווואי
שפירקת אותי עכשיו!

וכל מילה מיותרת.

[ארי גולד]

@רבקה
שיר מטורף הכמויות של הרגש שנשפכים בשיר הזה זה לא יאומן,
הייתי שמח ומסתמא עוד כמה ירצו לשמוע מה עומד מאחורי השיר הזה,
(זה נשמע סיפור טוב)

[מיתר]

@רבקה כואב כואב..
ולצערינו לפעמים גם אמיתי

[רבקה]

@אייצ-ית @ארי-גולד @מיתר תודה לכם! אם התחברתם כנראה שגם אתם מכירים את זה, ולמרות זאת שמחה שהצלחתי לגעת בנקודה, הרי זאת הכוונה שלי בכל שיר שאני מעלה

@ארי-גולד אמר בחיבור | מיומנו של ה'סורר':

הייתי שמח ומסתמא עוד כמה ירצו לשמוע מה עומד מאחורי השיר הזה,
(זה נשמע סיפור טוב)

אז... כן. לא היית הראשון שרוצה לדעת;)
שאלו פה עוד כמה, והנה אני אפרט קצת יותר:

יוצא לי להתקל בהרבה מקרים בבתים של חברים קרובים ורחוקים, חברות קרובות מאד ואף משפחה. אני אישית תמכתי בכמה וכמה בחורות שהאחים שלהם\האחיות שלהם במצב בדיוק כזה, והגעגוע הוא עמוק ומייסר. וכן מהצד השני - ייצא לי לשוחח עם בני\ות נוער שהם עצמם ה'סוררים', ואיך שהם מציגים עצמם כלפיי חוץ - וה'בפנוכו' שלהם זה שתיי דברים שונים לחלוטין. הדמעות שהם שופכים \ חונקים יכולים למלא את הכינרת. אבל ברוב המקרים המצב לא ידוע לצד השני, והקרע הוא כואב וצורב מאד.

אז... ככה עלה לי הנושא הזה עקב התקלות שלילאחרונה במישהו כמתואר בנ"ל, ולא יכולתי להשאר אדישה.

מאמינה שיהיו עוד הרבה שיתחברו, ואם יש לכם למי לשתף כדיי לחזק ולהראות שיש עוד מי שאיתו בסירה - אז שיהיה לזכותי

[טיטו]

@רבקה וואו אם היה בי שבב של חיים מעכת אותו ברגע זה.
אני לא יודע איך לא שמתי לב אליו אבל זה פשוט מטורף וכואב כמה שזה נכון.
בא לי לקחת את זה ולעשות מזה ראפ אחד גדול ושכל אותם הורים ישמעו את זה, לצערי אני מכיר הרבה כאלה ועובד איתם ורואה שהם נראים שמחים אבל אם רק תתפוס אותם לשיחה של חמש דקות הם יתפרקו מבכי על הגעגועים שלהם.
אני מכיר מישהו שחזר אחרי כמה חודשים לבית בלי להודיע וההורים ביקשו שיצא וזה שבר אותו לגמרי כמעט עד אבדון לא עלינו וזה עוול בלתי פוסק שההורים מרסקים ככה, אומנם הם גם בני אדם אבל גם הילד הוא בנאדם ולא איזה חיה טמאה שצריך להרחיק ככה.

בקיצור, שיר הזוי ונוגע בטירוף.
ואגב, כבר כתבת שאת מאשרת אז אני גונב את זה ושולח לכמה אנשים שזב ממש יגע בהם.

[רבקה]

@טיטו וואו תודה רבה

@טיטו אמר בחיבור | מיומנו של ה'סורר':

אני מכיר מישהו שחזר אחרי כמה חודשים לבית בלי להודיע וההורים ביקשו שיצא וזה שבר אותו לגמרי כמעט עד אבדון לא עלינו וזה עוול בלתי פוסק שההורים מרסקים ככה, אומנם הם גם בני אדם אבל גם הילד הוא בנאדם ולא איזה חיה טמאה שצריך להרחיק ככה.

וואו עצוב בטירוף. אמאלה. ממש ממש שובר את הלב. קשה להבין את ההורים, כמו שלהם קשה להבין את הילד כבייכול. אנחנו בדור שהנוער מבין ניותר את המצב מאשר ה'דור הקודם' וזה גורם לכל התאקלים....

@טיטו אמר בחיבור | מיומנו של ה'סורר':

ואגב, כבר כתבת שאת מאשרת אז אני גונב את זה ושולח לכמה אנשים שזב ממש יגע בהם.

משמח אותי מאד