יושב מול הסטנדר
הגמרא פתוחה.
המַצֶב נעלם, קודר,
ההקשבה פרחה.
הניסיונות, הגעגועים,
לימים יותר יפים,
לאוויר, לדרור,
לחופש בלי מחסור.
הרחוב קורץ,
מפתה, זורם.
אין לי ת'אומץ
לקום להלחם.
רוצה מנוחה,
לא כל היום לשבת
מול גמרא פתוחה.
ניצוץ בוער,
ופתאום זה מבליח
על הגמרא אני מסתער,
בכל הכח.
אני לא עוד אחד,
מכל האנשים.
אני לא עוד אדם,
ככל העמים.
אני בן של מלך-
זה מגיע.
אני בדרך,
זה לא מפתיע.
נכון זה קשה
יש נפילות.
השטייגען שווה,
למרות המעידות.
עוד שורה ועוד שורה-
מונה כאגורה לאגורה.
עוד דף ועוד דף.
והזמן עף.
הדמעות מעיניי זולגות,
סיום מסכת.
מתמלא ברגש,
יודע שהתחלתי ללכת.