למולי חזון גדול,
ליבי מתמלא גבורה, מהרצון לאין סוף לפעול.
צפייה שכזאת, שמגיעה מהרקיע הכחול.
שבתוכי בוערת, כאילו קוראת תיגר לכל.
אבל דווקא כשאניית החלום פורשת מפרשי שיר הגבורה,
מתנפצת היא במציאות לחלקיקים רצוצים, ברעש נורא.
ופתאום, הופך אני, מגיבור בגלימה המתעופפת ביוהרה,
לעוד מושב בקולנוע, החי הצגת חיים, שלכולם שמורה.
אבל המשכתי, כי רק ילד מרים גביע, ומרגיש בחיים ניצחון.
כי דווקא בכישלון הקשה, מתגלה כמה היעד עליון.
כי דווקא בעכשיו הקטן, טבוע עוצמת המעשה, וממשיות הכישרון.
אז מסתכל אני לאופק הרחוק מהחלון,
ורואה שרק בהיום חי אני את החזון.