תפילה - הצלה!
הוא החל להדרדר,
לעבר התהום,
המבטים והצרחות
רק חבטו במחשבות,
חסר הגיון,
אבל חכם ביותר
להיות "ההוא" שקפץ,
ההוא שאת חייו הציל,
מוצאת את עצמך,
באמצע ההר,
שקט, חושך-
כאב עצום,
מסביבך-
צרחות איימה,
חברותייך צועקות-
מילות פרידה.
והלב מזועזע...
זרוקה ובודדה,
אף אחד לא שמע..
אף אחד גם לא ראה.
מחשבותייך רצות-
על אלו שהיו יחד איתך-
ולא קפצו, אלא נשארו
לתהום כנראה הדרדרו.
מה מכאן, אבא???!!
עשן מתגבר עלה בפנייך,
ואת- לא רוצה לסיים את ימייך!
דווקא שם,
במקום הנורא הזה
מהזוית האכזרית הזו,
של לראות גיפ מדרדר
וחברות שאולי- לא יותר.
הקול רק גובר-
ולא דווקא קול של בכי
קול של תפילה,
שיציל אותם מזו הסערה.
התמונה משתנה-
מתבהרת יותר,
הם בחיים!- בבית החולים)
התפילה הגיע-
היישר למרומים!!
עברו מאז 16 שנה,
הטראומה לא נשכחה,
הצלקת נשארה,
היא עמוקה...
ונשאר לך זיכרון-
מאותם הרגעים,
מסקנה לכל החיים-
גם בזמנים האלו-
שהכל חשוך,
התפילה- היא כלי ההצלה!
איפה הם היום,
ואיפה את-
אם לא התפילה הזו
שאז זעקת?-
בכוחה של תפילה לשנות מציאות,
בכוחו של האדם-
להתפלל ולבקש!
התפילה היא כמו פעמון בבית רב קומות.
מצלצלים למטה ושומעים למעלה.
הפעמון-
פועל בכל שעות היממה,
הוא לא מחובר לחשמל או בטריה,
הוא מופעל מבריאת העולם,
ואבא- מחכה שנצלצל,
הוא שומע, הוא עוזר!
את הסיפור של הג'יפ שהדרדר לתהום,לא אני זו שחויתי ב"ה, אלא המורה שלי..)
מהסיפור הזה קבלתי תובנה משמעותית לחיי על תפילה,
כמה כח יש לה.
כל אלו שיצאו מאותו הגי'פ לפני 16 שנה חיות פה היום ב"ה- ובנס,
בטוחה שהתפילה הזו עמדה שם בשעת הדין- והצילה אותם.
כלי התפילה בידינו, הפעמון,
בואו נצלצל בו, ומלא..)
.., נפגש בפסגות שעוד נכבוש...)
