זוג עיינים
זוג עיינים מוסס בי
פורר לפרודות את שבי
מסתרי עמעמו מדמע,
מראות בלב,ללא שמע
זוג עיינים אומלל ונפחד
מבט של טוהר לא משוחד
נשקפו דרכם כל הצער והיגון,
כמו איבד הסבל צבע וגוון
זוג עיינים לא שואלות תמהות
אך לחסיונך אבא שבשמיים כמהות
כי מסביב הכל הרג ודם
איבדו אמונן בבשר ודם
קלי, בקשה לי, לא קטנה
תהא זו העולה האחרונה
לב כל יהודי קרבתך שואל
"הבא לציון גואל"!!!
מזעזע וכואב לכולנו!!!
אין לי מילים לתאר את ההלם!!!
את השיר הזה לקחתי ממחברת שואה של שנה שעברה...
אך לצערי-- הוא כ"כ מתאים לעכשיו...
כ"כ כואב ומתוח המצב בארצינו...
אך אנו מאמינים באמונה שלימה שהכל לטובה!!!
ומחכים לשעה הגדולה- שעת הגאולה!!
עוד סיוט שבא
עוד פחד שהתנבא
עוד נהרג או פצוע
יש תוצאות לכל אירוע..
עוד ילד שנחטף
עוד אחד שנקטף
עוד תינוק שלא חטא
עוד אמא מבכה,
עוד משפחה שהתפרקה
עוד ילדה יתומה
עוד אזעקה שנשמעה
עוד חייל שנלחם
עוד ליל סיוט שלא תם
עוד אחד שמתפלל ומייחל
שיבוא טוב לעם ישראל,
בסוף יהיה טוב,
אז הסוף אינו עכשיו
הוא אכן יהיה באיזשהו שלב
ועוד לא סתם-
בתרועות ובחצוצרות,
בתופים, שירים ומחולות
בריקודים סוערים-
של סוף הגלות הארוכה
שמחכים לה כבר אלפיים שנה,
"ושבו בנים לגבולם"
יחד עם משחינו, זהו הסוף שאיחלנו!
להתחיל מחדש
נפרטים המיתרים
מתמזגים הקולות
מתנגנים השירים
באלפי מנגינות,
צליל עונג נשמע
מתוך הכינורות
צליל של עבר שכולו נגמר
צליל של תקופה יפה שעכשיו נגמרה
וכי דומה הדבר למנגינת חליל רצונך להפיק ממנו צליל מי שתעמוד תבחין בדף תמים- פה לא תימצא דבר מלבד צורות ושירטוטים... סולם התוים ניראה לך ארוך ומרתיע
לרגע לא תצליח, לשווא היא תתיגע
כי אם לא תחברי תו אל תו
מנגינה של צלילים לאוזנך לעולם לא תישמע...
כך עלינו לרקום יחדיו את העבר והעתיד
כי "אדם שאין לו עבר אין לא עתיד"
כך משפט זה מעיד...
עליך לזכור את עבר השנים
ותהא דרכך סוגה בשושנים! @הדרי
בואי כלה!!
למעלה
חופת כוכבים
ונשמות הסבים
באו לשמוח
עם רעים אהובים
יום כפרה,
שמחה טהורה,
ושמלה צחורה
עטופה בשורה
בואי כלה,
המנגינה כאן כובשת,
בואי כלה,
הרוח לוחשת,
גדול המעמד
ואבן הפינה
לבנין עדי עד
והשראת השכינה
בואי התחילי
חיים חדשים
בואי נצלי,-
רגעים נרגשים
שאי תפילה
היא גדולה, היא עולה
בואי כלה
בואי כלה!
השיר נכתב לאחותי
שזוכה בעז"ה בעוד יומיים(!!) להתחתן,
ברגעים מרגשים שאין מילים-
באים לי השירים....
(השיר נכתב ממעמקי הלב!- ועושה לי צמרמורות כל פעם מחדש!)
שנתבשר רק בשורות טובות!!!
למסור את הנפש
למסור את הנפש-
זה לא רק עשן ואש
זה לא רק כבשן לוחש
למסור את הנפש
זה לתת את ה- "יש"
לוותר על אשר הרצון
מבקש
לעקוד את החשק הזה
הסרבן..
ואותו להגיש כקרבן
למסור את הנפש
זה לא רק אפר וזבח
זה לא רק כצאן לטבח
זה להיות זה לחיות,
זה לבנות מיליוני מזבחות
בליבי זה הקטן
ואותם להגיש כקרבן
למסור את הנפש
זה לא רק להט גחלת
זה לא רק שיני מאכלת
למסור את הנפש
זה לתת את כולך
את אונך, רצונך
כל שתיקה ומילה
או מזמור או תפילה
או ויתור או הידור
או רצון להיות טובה
הם שלמים ועולה
למסור את הנפש
זה לחיות בלי לחדול
על קדושת שמו הגדול!!
שנים חלפו עברו כמיים,
והיא בשידוכים לבנתיים
הנה מגיע הצעה,
וחיש חש לחתונה,
עדין לא מספיקה להקל
ולבנתיים לא מפסיקה להודות לקל
מביטה במבט מתרגש,
ולא מאמינה למתרחש,
הכל ניראה כמו חלום,
והינה הגענו עד הלום
מביטה מהצד על אחותי הכלה
כולי מתמלאת הערכה מולה
הלוא היא הולכת להקים בית נאמן בישראל
להתרחק מהקרוב אליה ולהיתרגל למישהו אחר!
אשריה שזכתה להכנס לחופתה בששון ובשמחה!!
יואו, אני בריגושים!!
אחותי ב"ה התארסה השבוע.., ובתוך כל הלחץ והשמחה, לקחתי לעצמי כמה דקות ורשמתי את מה שהיה לי על הלב!!,(התלבטתי ממש אם לעלות את השיר לכאן כי הוא היה קצת אישי..., אז הורדתי קצת קטעים- והעלתי אותו לכאן אחרי התלבטויות רבות )...-
שהיה במזל טוב...
באה בשערים
את-
שפותחת כל כך הרבה דלתות
של הקשבה
של תשובה
של סליחה
של אהבה.
מרגישה את הימים
מתחברת לניגונים
עכשיו-
זה הזמן להשאר
הכי חזק שאפשר
להתפלל מעומק לב
שהרגעים הכי יפים לנשמה
רגעים של טהרה
של קרבת השם
ישארו אתך
לאורך כל הימים האלה
עם הרצון לעשות הכי טוב
לשמח את אבא שבשמיים
להראות לו כמה את יכולה
וכמה אכפת לך
וכמה את רוצה אותו
ולהיות בקרבתו!!! @הדרי
השיר נכתב בהשראת חודש אלול האהוב!!
האוירה, ההרגשה, הקרבה וההתחברות- רשמו את השיר הזה יחד איתי!
שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה!!
עם שפע של הצלחה- וביאת הגאולה
אמא רחל את-
שויתרת,
ומסרת,
ושתקת,
וקיבלת-
ומסרת את נפשך
עבור אחותך!
ויתרת על היקר מכל,
כי הבנת שהוא יכול הכל!
הקב"ה העריך את מעשיך
וראי כעת- מי הם בנייך
אשריך!
את-
שהעתרת בשבלינו
בשעת צרה
שכולם למעלה השתתפו בצרה,
שמע השם דווקא אותך,
עם הזכויות שלך!
מנעי קולך מבכי,
ועיניך מדמעה
כי יש שכר לפעולתך-
אמנו היקרה!
עמ"י נושע בזכותך
ראי כמה יפה חלקך,
ושבו בנים לגבולם- בזכותך!!
השיר נכתב ממש הרגע...
ומוקדש לאמא האהובה של כולנו!!- אמא רחל!!
שמתפללת שם בשביל כולנו- והלוואי ותמליץ יושר בעדנו!!
כשנותי ליברמן מותח את יואלי דיקמן היום בקול פלי-ועולה בתור מאזין.... - האזינו:
https://kol-play.co.il/%d7%a0%d7%95%d7%aa%d7%99-%d7%9c%d7%99%d7%91%d7%a8%d7%9e%d7%9f-%d7%9e%d7%aa%d7%99%d7%97%d7%94/
מוזיקה -גלגל הצלה!
ישבתי עם דף ועט
וכתבתי לי על אותה העת
דמינתי שלא היה דבר כזה מוזיקה
ולא היה יכולת לייצר אותה
איך היו נראים החיים?
מה היו עושים הזמרים?
דמיינתי הרבה משוגעים
דמיינתי אנשים לא רגועים
שמשהו מפריע להם מבפנים
והם רוצים לפרוק-
ולא מצליחים לשרוד עוד..
ושהעלתי את הנושא "על השולחן"
התחיל ויכוח לא קטן..
שמעתי דעות של אחרות,
והתגובות היו חד משמעיות,
האחת אמרה-
שזהו החמצן היומי שלה
לאחר מבחן או שיעור לא מובן...
השניה טענה-
שבשעת משבר, קושי או ניסיון
שרק בא לה לישון
המוזיקה מרגיעה ומרפאה
והיא סוג של "תרופה לנפש עייפה"
אבא שלי תמיד אומר-
שהיכל הנגינה סמוך להיכל התשובה
ובניגון, מזמור ושירה
אפשר להנצל מכל צרה
ולהתחבר לבורא בצורה הטובה!
ואני אומרת-
שמוזיקה היא גלגל הצלה
נותנת מענה לכל בעיה
משיבה את הנפש בתשובה
ומרימה ת'נשמה, בחוזק, בעוצמה
ותמיד ממלא אותי מבפנים..
מוזיקה- חברתי לעולמים! @הדרי
(האמת שהיו לי על הנושא הזה כמה שירים...
אבל חיברתי אחד חדש....,)
לפעמים יש ימים יפים,
ולפעמים פחות,
שאינני מצליחה להשיג תובנות
השמש כבר בשקיעה,
ואני עדיין איי שם תקועה
שואלת את עצמי מתי אוכל
לפרוש כנפיים ולעוף מעל ההר?
התנערי מעפר, אומר לי הקול
הרי בורא עולם שברא את הכול
רוצה בישבילך את הטוב, המובחר
פיקחי את עיניך, עוד לא מאוחר
שפכי כמים ליבך, נוכח פני השם יוצרך
הן מכיר הוא אותך, הן יודע יצרך
להגשים תכלית ירדתי לעולם
נשמתי עולה, מטפסת בסולם.
למלא כאן ייעוד, לגדול, להתעלות,
דווקא כך, עם כל המגבלות
למלא את השליחות הכה קשה ובשמחה,
כי זיכית גם אותי לעשות רצונך.
ומחה השם דמעה מעל כל פנים,
וגם משלך בת יקרה,
את שלך עשית,
התמודדת בגבורה!
לקום מהנפילה
חיים יפים מלאים בשמחה ואורה
מחייכת אל העולם-ומשיב הוא חיוך אמיתי,
רגעי צחוק ואושר שלא חולפים מזכרוני.
אך-
אז פתאום
לאור יום
חיים שלמים שמשתנים ונעלמים
והימים היפים נארזים ונטמנים,
הכל פתאום שחור-
לא רואה נקודת אור,
לא יודעת כיצד אמשיך במסע-
היתכן שזה קרה?
ימי הניחומים ארוכים
ולא נשכחים
עצובה,עזובה ובודדה
בתוך המהפך הנורא
הכיצד אשוב לחיי הקודמים?
מה עושים שמרגישים תלושים?
המסע ארוך- הדרך ארוכה
מצפה לחזור לשגרה הברוכה
לסמינר התוסס, לחברה-
שלא הרגיש בודדה
ללמידה-
שלפתע התגלתה כ-מהנה...
האם אוכל להתמודד עם השק?
לנסוע למרחק?
לשכוח מהכל?-
מהצער ומהתיסכול הגדול?
יוצאת לאויר העולם
ורואה שהכל מושלם
"עולם כמנהגו נוהג.."
כך משפט זה מהדהד...
אך אני בתוכי?
מפורקת לרסיסים!
האין אפשר להמשיך כך את שגרת החיים?
אך יודעת עמוק בתוכי
וקול לוחש לעברי:
"הקב"ה מביא לכל אחד מזוודה
שמכילה בתוכה את משקלה,
אך-
לצידה יש גם כוחות
לעמוד בניסיונות
להמשיך לנסות
ולהמשיך לחיות
לחייך לעולם חיוך גדול
ולשיר שיר מזמור,
כי בסוף-
ניצחתי הכל!!
את השיר הזה כתבתי לחברתי...
שלפני שבועיים קיבלנו את הבשורה הקשה
ל"ע היא הפכה ליתומה!!-
בימי הניחומים-שמענו ממנה המון!!
ורוב המשפטים שאמרה-משובצים לפניכם בשיר שכתבתי לה..
ואז בתוך זה- גם למדתי להעריך אבל באמת את ההורים, את המשפחה..
ולהודות לקב"ה בלי הפסקה!!
מקווה שהצלחתי לחזק קצת...
בחרתי לקחת את זה למקום קצת שונה שקוראים לו "מסע של פרדה"- תמיד בסוף, יש התחלה חדשה- אולי עם קצת חששות והתגעגעות לעבר, אבל צריך תמיד "לקפוץ למים"- ולהתחיל מחדש בלי לפחד!!!
כמו מתוך מצלמה,
אני שולפת את הכרטיס,
מתחילה מתוך מוחי, תמונות להטיס
זכרונות ילדות, צעדים ראשונים
תהליך של התבגרות במהלך השנים
חברויות מתחלפות, קשרים נרקמים
זמנים שנופלים, מתחשלים וקמים
חוויות שלא ישובו, רגעים מרגשים...
חלומות נעימים ושאיפות להגשים
אני מרפרפת בתמונות, לא מצליחה להכיל
רוצה לתפוס זכרונות, לא יודעת במה להתחיל
היו זמנים טובים שחוותי, מסע שלם...
עכשיו בעת פרידה, מזדחל הפחד
האם נשכיל לקשור הקשר?
לתפוס בשני צידו?
האם נשכיל, לא לפרום הקשר?
(גם אחרי תקופה יפה שמסתיימת
מתחילה תקופה חדשה ונקיה
יש חששות, פחדים מהעתיד
רוצה להמשיך את הרגעים היפים...
אך עלינו לזכור שתעתיד לעצמנו אנו נרקום
צריך "לקפוץ למים"-
לא לבכות על העבר שחלף...
אלה להתחיל הכל מחדש!!!)
הצלחות למסיימות סמינר\מסיימים ישיבה....\ מתחילים\ת- ומה שזה לא יהיה...
זכרו להתחיל מחדש!!
היום בשביל המחר-
תמיד יש את המשפטים האלה,
שמלחיצים אותנו להיות כאלה..
"כל אחד אוכל את הסיר שבישל"
גם בשידוכים, בעבודה- ובכל דבר אחר
אומרת בקביעות המנהלת...
"רכושנה עכשיו ידע בהיסטוריה
כדי שתרדימו את ילדיכם הקטנים בעז"ה
הסיפורים והידע הזה- יעזרו להם להירדם.."
מדקלמת לנו המורה הותיקה להיסטוריה...
"מי שעכשיו לא תלמד במתמטיקה
היא תשקע!-ואיך תסתדר בראיון עבודה?
זה נראה לכן צחוק או מה?
אני פה מורה עם וותק של 40 שנה...
אומרת המורה למתמטיקה...
ובכדי שתוכלי לבשל לילדים
ולא לטעות
בסירים וכלים,
את חייבת ללמוד עכשיו בדינים
אחרת תצלצלי לבעלך לכל שאלה?
זו לא הדרך הנכונה
אומרת המורה לדינים...
"ובכדי להיות איתקסטית מקצועית
אתן חייבות עכשיו להיות מאה אחוז באנגלית!!"
אומרת בבטחון המורה לאנגלית
ובכדי להיות אם טובה בישראל
כדי שתוכלי לכתוב פתק לילדך בעתיד- שיאחר...
איך תסגנני את הפתק?-
בשביל זה את חייבת להשתתף בשיעור הבעה...
אומרת המורה להבעה...
ואם יום אחד תכנסי לקנות לתינוקך הרך
בגד חדש,
ותראי בחנות אחד פלוס אחד וחמישים אחוז
איך תתמודדי עם זה?
מגזימה שוב המורה למתמטיקה...
ואז ניגשת אני-
לאמא, אחות נשואה וגיסה חכמה
ושואלת:"האם זה באמת עזר, הלימודים בסמינר?"
"מי זוכר?"- צוחקות אחיותי הגדולות
"ואגב, בעבודה לא ביקשו ממני מתמטיקה
עזבי, הכל שטויות- החיים נמדדים בשעות הקשות"-
עונה גיסתי...
"אני זוכרת את המחנות, השבתות, וההפסקות"
זה הדבר היחיד שנישאר לי בראש...- אומרת אחותי..
ר-ג-ע
האם המורות טועות?
לא חיות פה בקרקע?
אז אולי עדיף לי קצת יותר להשקיע
בדבר האמיתי
בבנית אישיותי?! משהו שלעולם ישאר שלי!!
מציאות מדברת
בסופו של דבר זה גם חשוב...
אבל יש דברים יותר חשובים...
(אגב, אלו משפטים אמיתיים של המורות!!! )
אשמח לתגובות, הערות והארות מיצידכם...
תודה!