אורות דמדומים, השמש מתעתעת
קולות רחוקים, צרחה שנבלעת
טוב לי בפנים, ובכל זאת נקרעת
זה משחק של שנים, ואני לא נרגעת.
רק רציתי ת'אור, והאמנתי שהוא בא.
ככה החיים, חצי אור-חצי חשיכה.
אבל לא הכול חד משמעית, טוב או רע.
יש גם 2 זמנים מבלבלים: זריחה ושקיעה.
לא יודעת מה יש יותר עכשיו.
לכאורה, דווקא אור.
ובכל זאת, הלב שלי מותש.
מידי הרבה זמן ראה שחור.
בחוץ עוד עוטה מסיכה,
בפנים לאט מתקרבת.
מקווה שכשתיעלם החשיכה,
אצליח לצאת אל השמש.
אמן.
