ילדה של פעם

[מישהי מיוחדת]

טיפות של גשם דופקות על חלון באמצע אביב
תמונות חטופים חצי קרועות מזכירות עבר מכאיב
ומאי שם עולה לו זיכרון שלי בתור ילדה
אחת שהחיים שלה לא היו כאלה שעוברים רק לידה

פחד של שבר עצמי מול עטיפות של אנשים אחרים
מנסה להסתיר ת'פצעים כי אף אחד גם כך לא יבין
ומאי שם עולה לי זיכרון שלי בתור ילדה
אחת שחיה בעולם נורמלי ולא כזה משוגע

ושוב צוחקת
ובוכה
ומאי שם
זיכרון נשכח
אני בתור ילדה קטנה
חסרת אונים
אך כל כך שמחה
יורדת-עולה
בלי הפסקה
אין אמת ברורה
אך יש אדמה
ומה קרה באמצע
ואיך נפער בי פצע
מתגעגעת לימים של פעם
כשהשכל היה קטן