המלך, בשדה
לנתינו מצפה
בני בני להם קורא
חודש אלול.
בואי, התעוררי,
מחייך לך,
וצוחק אנוכי
כן. ה' מחכה לבואי
.אני לדודי, מבקשת ממלכי,
תן לי הכוחות,לעבור הנסיונות
,והוא, נותן האורות
.איתם, אפשר רק לעלות
.החזיקי אותם ביתי,
זכרי, את עמוק בליבי.
ובר"ה ובי"כ לאחר העבודה
תבואי להיכלי,
תכנסי ותקבלי,
ודודי לי.
עבדי קשה,גם אם זה מתיש וארוך
זכרי, בשדה, נתנו לך האורות,הכוחות.
אז בואי ביתי
,יורד אנוכי לשדות
לפשוטי העם,
לא רק בארמון, בהיכלות
ומחכה אני להראות לך
את פני השוחקות
||נכתב על פי שיחה של הרבי מחבד, שמדברת על זה שבחודש אלול יורד המלך לשדה-לפשוטי העם.
בחודש זה לא צריך לחכות שעות ולעשות מאמצים רבים כדי להיכנס להיכל מלכותו
אלא המלך יורד לשדה ולכלשון הרבי-"מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם||
