יש לי את עצמי
תמיד
אבל לפעמים זה לא
מספיק
יש לי חיים ולב פועם
אבל בכל זאת הכאב
מציק
ערימת השריטות מתגבהת,
כמעט קוברת אותי למטה
ואני
כמעט אינני.
מנסה לחיות לצידה
להרגיש את הכאב
לבכות כשצורב
ולצעוק אל הדממה
להתייאש לפעמים
וכשאין לי מילים
להקשיב לקול הנשמה
לתת לעצמי זמן
וכמובן כמובן
לא לרוץ
אם היעד לא רצוי
לחבק את ליבי
גם אם זאת רק אני
ולחכות
גם אם הלב חצוי
והעיקר
לזכור
שכל החלקים שלי שווים
גם אם יש בינהם שברים
וזאת אני
הנני