#anchor(# ילד!, תתחיל לחלום!#)
הולך הוא ברחוב איש קמוט ושבע ימים.
עיניים טובות לו וחמות, שקדיות מדבש השנים.
הביט בילדון הרזה שהשיט אוניית גיזורים,
גזרי נייר משולבים בחלומות רכות שנים.
ילדי! הוא שואל, רוצה עיצה? טיפ לחיים?
הבזק קטן שיאיר אפילה רכת שנים?
הרים הילד את ראשו ונענע לשלילה,
אני שבע יסורים, מתומצתים כמו שואה,
אין סיכוי! קבע בתום, משולל ילדות חמה
חיי האושר נגמרו עוד לפני ההתחלה
איני מסכים! אמר האיש בעיניו חמלה ורוך.
יש דבר אחד שיחזיק אותך, רק תקשיב, זה לא ארוך:
'האמונה בהזדמנות, בהתחדשות של הישות,
בהבנה חודרת הלב שהכל עוד יסתובב,
הכל אפשר עם אמונה, עם קיווי כבתחילה.
כל בוקר תפציע איתה, תצבע הכול מהתחלה!'
