אני בא מבית מוזיקלי, הורים יודעים לנגן, סבי ז"ל גם היה מנגן. אמי שתחי' עובדת במוזיקה עשרות שנים.
יש לחלק את האהבה למוזיקה לשלושה חלקים:
א. אהבה להאזין למוזיקה.
ב. אהבה לשיר.
ג. אהבה לנגן.
את האהבה להאזנה קיבלתי מזה שהיינו שומעים מוזיקה בבית כילדים. בשלב מסויים של גיל ה"עשרה" נהייתי טיפה "מכור" להאזנה. הייתי יכול להיות שעות עם מה שהיה נקרא אז "ווקמן" (יש סיכוי שיש כאן כאלו שלא יודעים מה זה?) הייתי מקפיד על ארבע בטריות כדי שתמיד יהיו שנים בפנים ושנים בהטענה...
בסיום ימי הספירה ובין המצרים הייתי עומד עם סטופר מתי מסתיים זמן איסור מוזיקה ולוחץ על ה"פליי" באותה שניה. ביומיים שלושה הראשונים הייתי משלים את כל הספירה/בין המצרים...
ב. אהבה לשיר זה גם מהבית (זמירות ברמה גבוהה, של שני קולות או יותר. השירה בבית הכנסת, להיות חזן וכו', הייתי המון עובר לפני התיבה בכל הזדמנות שבת חג ומועד).
ג. אהבה לנגן כשאתה רואה את ההורים מנגנים, ויש לך גם אורגנית בבית ואתה משחק עליה, לאט לאט אתה נכנס לזה ועם ההצלחה בא התיאבון לעוד.
אצל הילדים שלי הרבה שנים לא הצלחתי לחבר אותם לאהוב את זה, אבל אחרי הרבה זמן כשהתחלתי להתעסק בזה בצורה יותר רצינית וגם קנינו כלים יותר ברמה (מאשר אורגנית משחק) אז חלק מהילדים התחילו להתעניין גם כן בנגינה.