צויתה פיקודיך
אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד
(תהלים קיט, ד)
אבא, צוית לי פיקודיך
לא תכננתי להפר
רוצה לפסוע בשבילך
אבל קשה לי
כבר קשה להתמודד
העולם סביבי כבד
כבד מדי
כבד עליי
שום דבר כבר לא עובד
צחקתי דקה
ואז בכיתי שעות
זרקתי חכה
ודגתי דמעות
אמצע הלילה
גם בדממה הלב סוער
גם אחרי שכבתה הסיגריה
הכאב עודו בוער
זה לא שיר על עצב
זה הסיפור של הבדידות
אין פה קצב
במנגינת הסיוט
זה לא בדיוק שיר
זהו בכי ממוחזר
על עולם כל כך אכזר
על הלופ שלא נגמר
התרגלתי להשאיר את הנשמה בשירים
התמכרתי להשלך הכול על אחרים
אני לבד בחדר,
אני והנשמה בקצר
הדיכאון לא נח לרגע
הוא רק בונה לו עוד שרירים
אז אבא תן לי ת'כוח
לא להפסיק להלחם
כי מי מבלעדיך
עליי עוד ירחם
אתה צוית פיקודיך לשמור מאוד
אבל בשביל לשמור צריך לעבוד
ואין כמוך ואין בלעדיך
רק תן ת'כוח, שוב לקום ולעמוד