לילה אפור
שוקעת בים הדמעות,
כמו שמש מדממת,
נשטפת לחוף הצרחות,
בשתיקה רועמת.
כמו ברק מסנוור -
הכה בי הרעם,
תמו ימי החום והחסד,
הקיץ נדם וחלף.
עכשיו תור של המרד,
החל עידן המרדף.
בלילות קרים,
סביבי שורקים הכדורים
ולי אוזתל התחמושת,
נקטעה לי מציאות---
מי יביא לי תחבושת...
תקופת החורף,
הלילות נהיו ארוכים.
מלחמה ללא הרף,
כוחות האופל דרוכים.
הציפורים המאושרות,
בציוץ גווע, עזבו משכנן.
עתה מטרי הבדידות,
שוטפים שברי קינן.
הנשמה עכשיו צורחת,
מעמקי טהרתה,
הנשמה כבר לא זורחת,
אני שרויה בעלטה.
קרני האור,
נכנעו לסהר עצוב.
ולילה אפור,
מעמעם לחי רטוב.
לא רואה אור בקו האופק,
מרגישה גופה עם דופק---
רק האופל נראה כשולט,
ולאבא הטוב אני קוראת.
ומתחת לסהר הכבוי,
בחדרי ליבי להבה,
אור האמת ממשיך -
עוד בוערת התקוה!
כל יום אני שורדת,
מקדשת בשקר מלחמה,
ונשמתי האבודה,
בסוף תמצא את מקומה.
עוד יחלוף כלא היה, הכאב והכפור,
ובסוף תבוא גם השמחה.
את חשכת הלילה האפור,
יחליף חיוך הזריחה!
כתיבה וחתימה טובה לכל המשתמשים!
תכלה שנה ונפילותיה - תחל שנה וברכותיה
