@שיר-נולד
ניסיתי להיכנס לראש..למרות שקצת קשה בימים ששמחת פורים מרחפת בהם...
מקווה שזה בסדר- אם צריך שיפוצים- אני כאן ואעשה זאת בשמחה!

א. על צער ושבר
אני מבכֶה
על בכי ושכול
ליבי בוכה
על בנים שהיו
ואינם
על חיים שנקטפו
בדם
אני דומע ובוכה
והשכינה איתי
והזמן אינו מוחה
חרוט בלבבי

פזמון:
ומי אותי ירפא?
ומי אותי יבין?
הלא הנסתרות לך ה'
ואני רק צריך להאמין
חזק את ידיי
תשמור עליי
מתי כבר תאמר
לצרותיי דיי??

ב. ושם למעלה
מקומם של הקדושים
קרובים הם לאבא
בגינזי מרומים
ואנחנו כאן
מנסים
להשפיע שם
במעשים
אני דומע ובוכה
והשכינה איתי
והזמן אינו מוחה
חרוט בלבבי
פזמון:
....
סי פארט:
יגיע היום
ונחזור הביתה
האור יעלה
יזרח ברקיע
לא יהיה בכי
וגם לא כאב
יהיה זה היום
שיתרפא לו הלב.

והארץ שסועה
למודת מלחמות
טרור וקורבנות

והארץ קרועה
חתוכה לגזרות
לכמה מחנות

לתפארת מדינת ישראל...

והארץ ספוגה
בדם הבנים
בדם האחים

והארץ מוכָה
מבחוץ ומבפנים
על אג'נדות נשענים

לתפארת מדינת ישראל...

והארץ מבכָה
כבתוך חלום
והארץ מחכָה
מייחלת לשלום

לתפארת מדינת ישראל...

מה לנו אחים
לחתוך ולקרוע
עד מתי אחים
נעמיק את הקרוע

זה הזמן אחים
לעצור ולשמוע
זה הזמן אחים
לעקור ולנטוע

לתפארת מדינת ישראל...

לפעמים אני רוצה
אך חושש ממבטים
לפעמים אני מוצא עצמי
מחשב "מה אומרים"
עושה רצונם ולא רצוני
נראה כמו כולם
אבל רק חיצוני....

בפְנים אני שונֶה
יש לי רצונות אחרים
מוציא אותם לפועל
בשקט, כשלא רואים
שלא יקטלגו, שלא יסמנו
שלא ידברו, יצחקו ויתרחקו.

יש בי חלום
שזה לא יישאר לעולם
שיגיע היום
ולא אספור את כולם
לעשות מה שליבי אומר
לרצות את עצמי
ולא את האחר!

Spoiler

@ארי-גולד אמר בנספח | תגובות לאתגרי הכתיבה השונים.:

Spoiler

ואגב סתם בשביל הפאנץ' האתגר שלי היה להכניס רק שמות של כותבים, אבל תאמת שגם לאחרים מגיע פידבק

אז בשביל האתגר שלך:

בצילו של @אילן-פ
ישבנו כולם
כמה אריות
ו @משורר-מבולבל

@פונץ-בננה מפנק
בשילוב @הדרי ם
מצאתי את עצמי
מוקף מוכשרים

הגיטרה ביד
ו @אילה-הזמרת
עם אחותה @התאומה
ש @כמעט-מפורסמת

בין @shoval של מילים
לאלפי מנגינות
כוכבים שנופלים
ואין ספור רגשות

חיברנו יחד
@הלל והודיה
כך @שיר נולד
בסימן @הללויה

צליל ו @מיתר
חובר לו לתו
@איזה-קטע
שכולם במקצב!

Spoiler

חי את עצמי כמו בתוך בועה
סוג של שגרת חיים קבועה
מביט רק ישר
לא ימין ולא שמאל
מעדיף את המוכר
מפחד ליפול.
אך הנה תפנית- ללא כל התראה
הדלת הראשית פתאם נסגרה
רואה כי אין ברירה
עוצם את העניים, לוקח נשימה
וברגע הקפיצה נפתח לו מצנח
מגונן, מכוון, שביל חדש פותח.
היום אני גדול,
היום אני מבין כמעט הכל
תחושת חוסר הנוחות
היתה תחילת ההתפתחות
והנוח לא נוח- סוג של כלא מזהב
לעזוב אותו אולי קצת כאב
אך מה שאני היום- זה לא מה ששם
והאיש שבי היום- לא הילד של פעם!

אני כמו עלה נידף ברוח,
מרגיש מרוקן, אין בי עוד כח.
מחכה ליום שיגיע, שיפתח החריץ,
שתביט עליי מהחלון הפתוח ולא רק תציץ.

אני מביט בך בן יקר שלי,
רואה אותך הולך איתי
גם במים, גם באש
מחזיק חזק- לא מתייאש.
גם כשעצוב, קשה וכואב,
אני רואֶה לבפנים- מרגיש את הלב.
וגם אם לא תמיד רואים,
זוכר אני לךָ חסד נעורים
לכתךָ אחרי במדבר,
למרות שהכח בךָ נגמר
בארץ לא זרועה,
כשדרכךָ לעתיד לא היתה סלולה-
עצמתָ עניים, לקחתָ נשימה,
חרקתָ שיניים ובשפתיךָ תפילה.
התמדתָ בדרך,
השתדלתָ בדיוק ולא בערך.
אני יודע שזה לא פשוט- כשאין סימנים...
בן אהוב שלי- אתה גדול מהחיים!!!

עומד עם עצמי
לבד @בין-החומות
לא יודע @מי-אני
ולאן לפנות

@סתם-אחד
@ללא-שם-1 ו @תהילה
לא מיוחד
לא מוקף ב @הילה

מרגיש נמוך
@הקטן מכולם
חי בדיכדוך
אבוד בעולם

בוכה עם עצמי
@לא-יודע על מה
בסך הכל @אני
@רק-נשמה

והוא עמד
מביט בדממה
@צופה-מהצד

אט אט ניגש
הושיט לי ידו
ובחיוך לחש

היי בחור
על מה השֶבֶר?
אתה @בר-מזל
@היהלום-שבכתר

לא סתם @יהודי-פשוט
אלא יחיד ומיוחד
זו ממש לא טעות-
אין כמוך @עוד-אחד

לא @שבור-אור
ולא @אזוב-הקיר
אלא מטאור
עולה ומזהיר

@יהודי-זה-הכי
מכל עם בעולם
ואתה עוד יותר
@הגדול-מכולם!

ושוב נופל,
למרות הכל.
ושוב טומן-
את ראשי בחול.

ושוב הבטחתי-
ולא קיימתי.
ושוב קמתי,
ושוב נפלתי.

מתוסכל,
מיואש,
מרים ידיים.

מבולבל,
מבואס,
דמעות בעניים.

אבא, אני כזה!
בלב אני תמיד רוצה.
מתחיל בקטן,
נופל בגדול
כנגדי השטן,
טורף את הכל!

גם אם נפלתי
אין ספור פעמים,
קבל אותי כמו שאני-
גלוי ותמים.

כי אני- אני,
פשוט אוהב אותך.
כי אני- אני,
פשוט הבן שלך!

עונה חלפה, הגיעה אחרת
אותי סחפה, שוטפת, סוערת
מביט למעלה, מחפש סימנים
חשוך ולא לילה- יש עננים

הגשם יורד ואיתו גם הדמעות
הקור שבחוץ חודר לעצמות
מסביב הכל אפור, מטושטש
אין קרן של אור, מרגיש מיואש

מתפלל, מייחל, צועק ללא קול
שיחלוף לו הגשם ששטף את הכל
שיתבהר כבר היום ואיתו גם הספקות
שתפציע השמש וייעלמו הדאגות

כי בסוף הכל מתבהר-
זה טבע העולם
"ויהי ערב ויהי בוקר"
כך הם חייו של האדם.

@שבור-אור
תשובה לשואלים

אענה לך משורר מדופלם
הכתיבה לא נועדה
להרשים את כולם

פורקת מטענים,
נוצרת היא מתוך הלב
מפגינה שמחה ולעיתים כאב

לשוני מסתבך
סביב אותן הרגשות
ולאוויר מילים מתעופפות

קורה בוודאי
שמילותיי הן גבוהות
"בעולמות רוחניים" מרחפות

אך ישנן פעמים
שהן דלות ופשוטות
בלי קישוטים ותחפושות

וזוהי שפת הלב
מי יבין מי ידע?

כן, שפת הלב
הרי היא חידה!

לפעמים קישוטים
לפעמים בלי מסיכות
לך תבין סודן של רגשות....

טוב, דבר ראשון-
תודה ל @מיתר ול @יעל-ק אהבתי ממש את הרעיון.
אז מאיפה הכל התחיל???
כמו אצל כמה מכם, גם אני התחלתי בכתיבת ברכות ואיחולים בחרוזים לכל המשפחה והמסביב..(זה היה ממש בגיל די צעיר 10/11..אולי עוד לפני )
עם הזמן, זה שודרג, התחלתי לכתוב מילים על שירים קיימים- לקחתי שיר ושיניתי לו את המילים- לעצמי בלבד (וכמובן למשפחה שפרגנה), לא חשבתי לעשות עם זה משהו עד ש...בערך בגיל 13/14 אחד מהשירים גלש קצת החוצה, מה שגרם לכך שאכתוב שיר למסיבת חנוכה של השכבה, שהתקבל באהדה רבה. מכאן קצרה היתה הדרך לכתיבת שירים נוספים לפעילויות רציניות בעיקר של השכבה(עדיין בקונספט של לחן קיים...). בין לבין, כתבתי שיר לבת המצווה של אחותי. באותו זמן מצאתי לעצמי מקום לפורקן טוב- והתחלתי לכתוב גם בלי לחבר או להדביק למנגינה / לחן מסויים. מאז עברו כמה שנים טובות ואני עדיין עם הכתיבה.
כשהכרתי את מקצב (דרך חיפוש כמה שירים בגוגל...), זה הפך ממש לעניין כמעט יומיומי, תודות לאתגרי הכתיבה!!!
השיר הראשון שלי שהתפרסם במדיה היה הג'ינגל לת''ת בישיבה של אחי בפורים.
והשיר הראשון שכתבתי (לא הראשון ממש, אלא הראשון שלא בנוי על לחן קיים) היה בגיל 14/15 : "שב עד אליך" (אגב, העלתי אותו למקצב...)
הנה הוא לפניכם:
שב עד אלייך
בית א:
יושב מול הים מביט על השמים
המתחברים אל המים.
יושב מול הגלים הגבוהים,
מוצא את עצמי מחפש אותך בין העננים.
מבקש לחוש אותך קרוב אליי,
מבקש להרגיש אותך יותר בחיי,
רוצה לשוב אלייך.

פזמון:
הו אלוקים אל תעזוב אותי אף לרגע,
שמור עליי מכל פגע.
שלא אשבר, שלא אפול,
בלעדייך אבא- אינני יכול.
אנא פתח שערייך,
כעת אני שב, שב עד אליך!

בית ב:
אני יודע שאתה מסתתר לפעמים,
רוצה לבדוק אם אני בך מאמין.
גם כשהכל חשוך ואני רועד מקור,
אתה איתי- גורם לי להאריך את האור.
אך אני הקטן מרגיש בודד,
ואין בי כח להתמודד.
עכשיו כשהשמש נעלמת בין הגלים-
אני צועק לך ללא מילים.

סיפארט:
מדרכך מעולם לא ברחתי,
אך ממך קצת התרחקתי.
כעת אני שב- פתח לי ידיך,
כעת אני שב- שב עד אליך!

Spoiler

חושש תמיד
משיגעון חברתי
גם אם הוא לא
מוצר אופנתי

שלא אתמכר
שלא אתרגל
ובמקומי יופיע
בן אדם אחר

נמאס לי להתחרט
על הרגל מיותר
גם אם הוא לא
אסור או מותר

הרגל הופך לטבע שני-
המשמיד את הראשון
זה כל כך הגיוני-
לא צריך להיות גאון...

יום ירושלים תשפ"ג/2023
56 שנה לשחרור ירושלים

בית א':
מתהלך ברחובה
של עיר
מביט לכל פינה
מנסה להכיר

לשמוע את הסיפור
שמספרות האבנים
על חום ותמימות,
של אנשיה הפשוטים

על בתי מדרש וישיבות
על גדולי החכמים
שהשאירו חותם
בך ירושלים-חמדת העולם.

פזמון:
ירושלים שלי,
ראית דם נשפך
ידעת מלחמות
אך את עדיין קיימת
על אף ולמרות.
מתפלל לשקט
מחכה כבר ליום
שתהיי ירושלים
עיר של שלום.

בית ב':
מביט מוקסם בשערייך
מוקפת החומות
רבים חלמו עלייך
במשך הדורות

ואני הקטן,
עומד בך מתפעל,
בתוך ליבי,
מצפה, מייחל

שיֶרד כבר הבית
שיתנוסס לתפארה
רוצה לראות אותך ירושלים
מוקפת באורה!

למה העולם אכזר כזה
למה העולם רע כזה
למה אנשים תוקעים רגליים
במקום להושיט ידיים

למה?

למה לא יודעים לפרגן?
לא יודעים לעזור ?
למה לא לתת את הלב?
להדליק לשני קרן אור?

למה?

מתי נבין
שהענקת עזרה-
לא תוריד אותנו?
מתי נפנים
שמילה טובה-
רק מגביהה אותנו?

כמו נר שמאיר לאחֶר
זה נהנה וזה לא חסֶר
נותן מעצמך וגדל בתוכך.

ניסיתי לבטא חששות
להוציא מתוכי רגשות
אך הלב נאטם
כאילו נסתם
וידי קצרה מלכתוב
עוצר בתוכי את המכאוב

ואני מנסה
ואני רוצה
להוציא מליבי
לשתף מתוכי
אך כלום!
לא יוצא מאום!

אז לכתוב על כאב
ליבי מסרב
אך מה עם תקווה?
עם אחדות ואהבה?
אולי נחמה?
מבט אל התקומה?

גם כאן,
הלב סגור
הרגש בתוכו קבור
לא יכול להגיב
לא יכול להרחיב...

ואני???
נשארתי בלי מילים
אך מלא רגשות
נשארתי בלי תווים
עם אין ספור מנגינות...

ביקשתי אותה
ולא תמיד השגתי
דרשתי וחקרתי
אך לא תמיד הצלחתי

אט אט התנתקנו
אני בְיום
והיא ביומיים

אט אט התרחקנו
חיפשתי מקום
סטיתי לשוליים

אך היא נשארה
באותו מקום מוכר
שמא אחזור

מונחת בָקרן, בָפינה
אולי אחוש בחסר
ואתגעגע לָאור

עברה לה שנה
אני בשֶלי
עסוק בשטויות

חלפה עוד עונה
אנשים סביבי
מתעסקים בספירות

נזכרתי בה
באור, במתיקות
איך יכולתי לעזוב?

ידעתי בתוכי
כי אף פעם
לא הפסקתי לאהוב

היכן אחפש?
מאיפה אתחיל?
האוכל לבקש אותה שוב?

קצת מתבייש
לחזור בה להביט
התאמין שאני רוצֶה לשוב?

רצְתי אל הפינה
זו המוכרת
מקווה שנשארה

היא הייתה שם
ישבה מצונפת
אך זוהרת מאירה

חיכתה לי
קיוותה שאגיע
ידעה שאחזור

ציפתה לי
ידעה שאפתיע
שאֶשאב חזרה אל האור

צללתי בין דפיה
אל עומק הסוגיות
אחזתי בה כולי נרגש

ספרתי עם כולם
התכוננתי שבועות
בכדי לקבל אותה מחדש.

מתגעגע לתקופה
בה הרגשתי קרוב
מתגעגע לזמן
בו יכולתי לאחוז
לגעת בךָ, לחוש
להיצמד אליךָ
ולא אל הייאוש

מתגעגע לתקופה
בה הרגשתי אהוב
מתגעגע לזמן
בו ההייתי אחוז
בין ידייךָ תפוס
מחובר אלייךָ
בלי כל היסוס

תן לי לחזור
להרגיש את הקירבה
תן לי לשוב
להתמיד באהבה
לקחת אותךָ איתי
לא לוותר
אלוקים שלי,
אני צריך אותךָ יותר.

נמאס לי כבר
מהעולם הצבוע,
אולי זה לא ניכר
אך אני מרגיש תקוע.

יש מוסכמות חברתית-
היא קובעת ומכרעת
ואופנה שגרתית-
שאת כולם משגעת.

חי בלרצות אחרים,
ואני לא מרוצֶה.
צועד בָשביל שכולם הולכים,
ואת דרכי לא מוצא.

עוצר את המרוץ,
תולש ת'מסיכות.
אולי זה לא ממש נפוץ-
להלך בלי תחפושות.

אבל עכשיו אני- אני,
מרגיש משוחרר.
ועכשיו באמת-
אמיתי ומאושר!

Spoiler

@מיתר
מקווה לא להרוס...

הם לא רואים אותי -
עוצמים עיניים.
הם רק אוכלים אותי -
חורקים שיניים.
הם לא באים אלי -
משלבים ידיים.
רק דורכים עלי -
מותחים רגליים.

הם לא רואים אותי-
רק את עצמם.
הם רק דוחקים אותי-
מוציאים מהעולם.
חושבים אני אטום-
והרגש נעלם.
ואני, כאילו כלום-
עוד אחד מכולם.

אז שתדעו-
יש לי לב שמרגיש,
גם אם לא רואים.
אולי בחוץ נראה אדיש,
אך רגשות בי פועמים.

אולי אני עוד אחד-
ולא כל כך שווה.
אך לבורא אני מיוחד-
ובשבילי זה הרבה!

ימין ושמאל
שמאל וימין
לא את הכל
אפשר להבין

אתה בשלך
ואני בשלי
אך בסוף משפחה
חייב להבין

דרכי אומנם שונה
משלך
בחיצוניות אולי שונֶה
ממך
אך ליבי תמיד איתך
משאיר אותך איתי

אתה יכול להמשיך
בדרכך
להישאר איתן
בדעתך
הם לא ישנו אותך
הם לא ירחיקו אותי

גם אם בדעות
איננו שווים
גם אם ביננו
עולמות מפרדים
גם אם...
על אף ולמרות
אנחנו אחים!